מחרמן כמו רומן של חיים הזז

החיים מלאי התהפוכות שזימן לי הגורל הביאו אותי להכרה כי לאורגזמות אין כל זיקה לליבידו, לא כל שכן לבלוטות המין, לאברי הרבייה, לפורנוגרפיה סוג ז' או לפיהוקי בורגנות סדיסטיים. אורגזמות הן צורך מתמטי, נתון הקבוע ביסודה של כל אינטרקציה בין זוגית, גם אם אינה כוללת את "המעשה המביש", כפי שהיה מכנה אותו אריסטו, או במילים אחרות, סקס. ולמה אני שוטח לרגליכם את מקצת התיאוריה המקאברית שלי? מכיוון שלחרדתי נחשפתי לאחרונה לאמת נוספת שטלטלה את בקתת חיי: ז'אן פול סארטר זיין ככל הנראה - ומדובר בנתון בעל ודאות הסתברותית גבוהה למדי - את סימון דה בובואר. זיאוס שבשמים, גם לפילוסופים יש בלוטת חשק!

השימוש בשם הפועל "זיין" (בהטייה - לזיין) אינו מעיד בהכרח על כך שהשניים אכן השתגלו - שלא ברמה המטאפורית, הדיאלקטית, הפסבדו אקדמית. עם זאת, המסמך החשוב מסיר את הספק מעל לשאלה האם ניהלו ביניהם דיאלוג, או, לכל הפחות, חליפת מכתבים. מסתבר, אוהדי הנאמנים, שז'אן פול סארטר וסימון דה בובואר ניהלו, לפי עדויות שמביא הספר הנושא את שמם, לפחות דיאלוג אחד! אין כל עדות (שעשויה היתה בבוא יום מן הימים לשמש כנגד מי מהם כראייה במשפט הדחה מהכנסיה) לכך שאכן באו באהבת בשרים, אך הספר חותר להמציא עדויות לכך שאכן ניהלו איזו דיסהרמוניה הורמונלית, שאנשים נוטים לכנות במעש שטות: זוגיות.

מעשה וודי אלן ומיה פארו, גם צמד פילוסופינו/ אינטלקטואלינו/ צרפתינו דרו איש-איש בחדרו הוא, מזדמנים אצל חציו האחר של הצמד רק לצורך דיון במונדולוגיה או הרקת מרלו חמצמץ. הזאת "אהבה"? הזהו המודל הסקסי שעל ברכיו נגדל אנו את הבריטני ספירס הבאה? סארטר התוודה בפניה, ובפני קוראיו, על חמדנותו לקרסוליהן של גבירות כבודות אחרות מלבדה, ובכל זאת בוחר וולטר ואן רוסום לעטוף את מאמר הקילוסין המגומגם שרשם בענן של דואליות נפסדת. "זוגיות". ובכן, חברי הטובים, כאן המקום להפיל סוד נורא על אוזניכם: סיפור האהבה בין ז'פ"ס לבין סד"ב לא היה ולא נברא. כמוהו כשנינה של טרי פראטצ'ט, מרשם שרקח מראשו רוקח יצירתי. השניים, אולי מעשה סינדי קרופורד וריצ'ארד גיר, העמידו זוגיות מיוחצנת ומנוסחת עד לגירוי הדגדגן, אך, מה לעשות, מחרמנת כרומן עב כרס של חיים הזז.

ובקצרה יתרה: הסדרה "זוגות", מבית המטבחיים של "ספריית פועלים", הביאה על צמד מוכי אהבה אלה, ועל הקורא, את ההכרה כי סקס ומילה כתובה אינם יכולים לפסוע זה לצד זו. אוקסימורון זה יכול להתקיים רק אצל שולמית גלבוע, או בחדר המיטות שלכם. שלכם, כן, כן: הללו המבכרים איזה "טרקטקוס לוגי פילוסופי" על פני "האסלר מגזין". חשק חשק תרדוף. עד לנפול תרדמת. כאוס בחלום הליל. ואז, בסופו של דבר, גבירותי ורבותי: מוות!