באמצע חודש ספטמבר הגיש שדרן הרדיו יאסר ראנג'ה את מצעד הלהיטים הבריטי ברדיו 1 של ה-BBC. השמות במצעד היו שגרתיים - "דה וויקנד", דרייק, דוג'ה קאט וכו'. ואז יאסר הגיע למקום התשיעי שבו הייתה כניסה חדשה - "Don't Shut Me Down" של להקת אבבא הוותיקה - ויאסר התחיל לצחוק. זה לא היה צחוק של זלזול, זה היה צחוק של מבוכה. סבא וסבתא נכנסו פתאום למסיבה של הנכד התיכוניסט והחבר'ה לא יודעים איך לאכול את זה.
"Don't Shut Me Down" הסתער גם על מצעדים נוספים בעולם. בשווייץ הוא הדיח מהפסגה את אד שירן, בשבדיה את ג'סטין ביבר וברוב מדינות אירופה הוא הגיע לטופ 10. תחנות רבות ברחבי היבשת החלו לנגן לפתע שיר שנוצר על ידי בני מעל 70. לא דבר שגרתי.
חודשיים אחרי שיצא "Don't Shut Me Down" ביחד עם עוד סינגל, "I Still Have Faith in You", מגיע האלבום המלא של אבבא, "Voyage". האלבום הקודם של אבבא, "The Visitor", יצא בדיוק לפני ארבעים שנים, בנובמבר 1981. בזמן שעבר מאז, אבבא הפכה לאחד מהרכבי הקאלט האהובים בעולם. מחזות זמר, אוספים, סרטים ושירים שמתנגנים עד היום ברדיו הם רק חלק מסיפור הצלחה תרבותי וכלכלי מרשים.
לא שהיה חסר לאבבא גם בזמן אמת. ההצלחה שלהם הייתה אז כל כך גדולה, שבסוף הסבנטיז הרביעיה הפכה לייצוא הכלכלי הכי גדול של שבדיה, תוך כדי שהיא עוקפת את וולבו.
הפריצה של אבבא הייתה באיזשהו אופן בהפוך על הפוך. בזמן שכוכבי השעה באמצע שנות השבעים היו פאנקיסטים, סולני גלאם אנדרוגינים וזמרות דיסקו סקסיות, אבבא הביאה את התשובה הקונפורמיסטית. להקה של שני גברים ושתי נשים. אירופאים נאים, שגם היו נשואים. השירים היו מלודרמטיים והרבו לעסוק בחיים המערביים. כל זה על מצע פופ, שהיה כתוב מושלם ומופק מושלם.
מדי פעם לאבבא היה גם טוויסט. בין שירי היחסים, הם שרו על מלכות מרקדות בנות 16, או על הצורך בגבר אחרי חצות. הטוויסט הזה הפך אותם, בין השאר, לגיי אייקונס, מהגדולים ביותר שהיו. בתחילת שנות השמונים ביורן ואנייטה התגרשו ומיד אחריהם פרידה ובני. משם הדרך לפירוק הלהקה הייתה קצרה. אבבא נפרדה מהעולם והתחושה שנותרה בסוף היתה של תבוסה. התמונה המושלמת שאבבא הציגה כל השנים נשברה לרסיסים.
את מקומה של אבבא תפסו אמנים מזן אחר. כוכבי הגל החדש האנגליים או אמני פופ גרנדיוזים סטייל מדונה ומייקל ג'קסון. עד שהסתיימו האייטיז, כולם שכחו מאבבא.
אבל אז הגיעו הניינטיז. שנות השבעים היו מספיק רחוקות כדי שרטרו לדיסקו יתחיל. הקאמבק היה מינורי, עד שהרכב הפופ Erasure שהונהג על ידי הזמר אנדי בל, גיי מוחצן וכריזמטי, הוציא מיני אלבום שכולו חידושים עכשוויים לאבבא. החידושים האלו היו להצלחה אדירה ואבבא חזרו לעניינים. חברת התקליטים הוציאה אוסף שנקרא "Gold", שהפך לאחד האלבומים הנמכרים בהיסטוריה, וביחד עם הסרט "פרסיליה מלכת המדבר", אבבא חזרו למעמד האייקוני שהיה להם בשיאם. למרות זאת, איחוד, אפילו להופעות, היה בגדר טאבו. חברת כרטיסי אשראי אף הציעה ללהקה מיליארד דולר תמורת סיבוב איחוד אך הלהקה סירבה. בין בני הלהקה לבנות הלהקה היה נתק.
אבל כל זה, כאמור, שייך לעבר ואחרי כמה שנים שבני וביורן מאבבא מטפטפים לנו שאוטוטו יוצאים שירים חדשים שלהם, זה סוף סוף קרה. אפשר רק לנחש למה עכשיו, כשרק דבר אחד ברור: החבר'ה השלימו וכולם שם בסדר עם כולם. במובן הזה, "Voyage" הוא סוג של סגירת מעגל, שהלהקה כבר הכריזה שאחרי הוצאתו ההרכב מתפרק שוב.
עשרת השירים באלבום הם לגמרי אבבא של פעם. בני וביורן לא התחילו להפיק EDM, פרידה ואנייטה לא למדו לעשות ראפ וחברת התקליטים לא הצמידה להם את כוכבי השעה לדואטים. יש כאן אלבום שנשמע המשך ישיר ליצירה שלהם שנגדעה ב-1981 וזה מקסים: שירים עם חמת חלילים, כינורות, פסנתרים דרמטיים וילדים ששרים במקהלה. כל זה, עם המילים המלודרמטיות שנכתבו כמו שרק אבבא יכולים.
המלודרמטיות של אבבא מגיעה לשיא בשיר "I Can Be That Woman", שמתאר בני זוג מסוכסכים, כשכל המריבה שלהם נסובה סביב ההתנהגות של הכלבה שלהם תמי. "אתה מקלל ובועט בכיסא", אנייטה שרה בעצב. "והכלבה מלקקת את האצבעות שלי. היא נהיית תזזיתית כל פעם שאתה מקלל". מפעים.
השיר הבא באלבום, "Keep an Eye on Dan", הוא מההפתעות המרשימות של האלבום. הליווי כולל סינתיסייזרים אנלוגיים מהפנטים, שנשמעים כמו אלו של וינס קלארק מאירייז'ר, בסוג של מחווה. בשירה, אנייטה מספרת על אמא שמוסרת בכאב את בנה לטיפולו של אבא שלו, בסיפור שהוא קצת אוטוביוגרפי על עצמה ששמה את הקריירה בזמנו, לפני הילדים. השיר הבומבסטי והייחודי מסתיים עם צלילים שלקוחים מלהיטם הוותיק של אבבא "S.O.S", כשהשיר הבא באלבום, "Bumblbee", מתחיל כמו הלהיט משנת 76', "פרננדו".
האלבום כולו לוקח אותנו אל אבבא של העבר. הקטע "Just a Notion" אפילו הוקלט במקור ב-1978, אך מעולם לא ראה אור. הכל מאוד מבלבל ומסעיר. זאת מוזיקה חדשה של אבבא, ב-2021, והיא שייכת לעכשיו, אבל שייכת גם לעבר. גאוני.