הסופר והמשורר יותם ראובני הלך אמש (ראשון) לעולמו לאחר מאבק במחלה קשה, ימים ספורים לפני יום הולדתו ה-72. ראובני, חתן פרס לנדאו לשירה, נחשב לאחד מהסופרים הישראליים הראשונים שכתבו על חיי ההומוסקסואלים בארץ.
יו"ר אגודת הסופרים צביקה ניר ספד לו: "קהילת המשוררים העברים איבדה אמש שוב את אחד ממשורריה הבולטים והמיוחדים. יותם ראובני היה משורר פורץ דרך ובין הראשונים לתת ביטוי חופשי ופואטי מיוחד לקול ההומוסקסואלי בארץ. היה גם מבקר שירה מחונן ומאמרי הסקירה שלו על ספרי שירה חדשים שהתפרסמו בשנים האחרונות בעיתון 'הארץ' היוו ציון דרך בניתוחי שירה והנגשתה לקוראים".
האגודה למען הלהט"ב בישראל פרסמה אתמול בטוויטר: "הערב הלך לעולמו הסופר והמשורר יותם ראובני. ראובני היה היוצר הראשון בישראל שהזדהה כבחור הומו והראשון שעסק בהומוסקסואליות, בשנים בהם הנושא לא דובר והיה על כך איסור מפורש בחוק. כתיבתו האמיצה ופורצת הדרך תשמש לנו ולמאבק הגאה השראה גדולה לתמיד. יהי זכרו ברוך".
ראובני נולד ב-2 בדצמבר 1949 ביאשי, רומניה, בשם ז'אן ריבן. בגיל שבע התייתם מאמו. בשנת 1964 עלה עם אביו ושלושת אחיו לישראל, גר באשדוד ובהמשך בקיבוץ משגב עם. בצבא שירת בחטיבת הנח"ל, ומאוחר יותר עיברת את שמו ושימש כעורך ב"הארץ" וב"ידיעות אחרונות". הטקסט הראשון שפרסם בעברית היה בפברואר 1970 ב"הארץ", ונקרא "למה אמרתי מה שאמרתי על זכריה סטנקו".
בשנת 1978 הוציא את ספרו הראשון, "בעד ההזיה", שעסק בהומוסקסואליות באופן חריג לאותה תקופה, וזכה לשבחים. בשנה לאחר מכן פרסם את ספר השירים "דיווח מתוך התרחשות" ואת קובץ הסיפורים "התפכחות". מאז הוציא עוד יצירות רבות, ובהן "הבלדה למדחת יוסף" שנוצרה לאחר שחייל מג"ב מדחת יוסף הופקר למותו בקבר יוסף.
בשנת 2000 הקים את הוצאת נמרוד. בנוסף, ייסד תיאטרון חברתי בשם "נמרוד - תיאטרון כיס". ביוני 2015, במלאת 40 שנה לאגודת הלהט"ב, נכלל ראובני ברשימת 40 האישים והאירועים ששינו את יחס החברה הישראלית לקהילה הגאה, שפורסמה ועדה ציבורית של אגודת הלהט"ב, ארגון A Wider Bridge ואתר "מאקו". בשנים ראובני זכה למספר פרסים חשובים.
באוגוסט 2017 יצא האלבום "השעה הכי יפה", ובו מעל ל-30 אמנים ביצעו משירי ראובני, שהפיק דויד פרל. בשנת 2019 התראיין לסרט התיעודי "הדווקאים" בבימויה של הדס איילון, שתיאר את חייהם המחתרתיים של ההומוסקסואלים בישראל בשנות ה-60 וה-70.
בריאיון לוואלה! תרבות ב-2010 אמר יותם ראובני בין השאר: "כמו כל בן שישים, אני לנצח בגיל של התיכון אלא שהביצועים אחרים. הגוף הולך לפי קצב אחר, מפותל יותר, יותר של פרוזה, של זרם תודעה, בניגוד למברקים הקוסמיים של גיל ההתבגרות (...) במאה שעברה האמנתי כבעיקרון בל יעורער בכך שהאמנות היא הגאולה. החיים יכולים להיות נהדרים, משמימים, עם כסף, עם חברים, בלי כסף, בלי חברים, אבל תמיד האמנות היא הגאולה. האמנות שאתה עושה, שאתה כותב, והאמנות שעשו לפניך. ועכשיו ברור שזה נגמר. האמנות היא לא הגאולה. היא תמות מהיעדר צרכנים. היא תמות כי הדורות הבאים בכלל לא ידעו שהיא קיימת, שיש משהו מחוץ לריאליטי. הרי הלב נכמר כשאני חושב על כך שאלה שחיים עכשיו לא יידעו לעולם נעורים בלי טלוויזיה, בלי ריאליטי".