"מטריקס" הוא אחד הסרטים החשובים בתולדות הוליווד העכשווית. הסרט יצא כזכור בשנת 1999, ואי אפשר להפריז בחשיבותו. בהתבסס בין השאר על השראות של התרבות האסייתית, האחיות וושאובסקי המציאו מחדש את הדרך שבה תעשיית הבידור האמריקאית מביימת אקשן ומשתמשת באפקטים. מהותי מכך, היו בו עומקים פילוסופיים חסרי תקדים יחסית להוליווד, והם גרמו לקהל הרחב לחשוב מחדש על הדרך שבה הוא תופס את המציאות. כפי שטכניקות הבימוי שבו לא היו בהכרח מקוריות, אלא שאבו מן המסורת של המזרח הרחוק, גם הרעיונות שלו לא היו חדשים, והתבססו על טקסטים קלאסיים כמו משל המערה של אפלטון, אבל מעולם לפני כן לא היה בלוקבסטר שהגיש אותם כך לציבור בתוך דלי של פופקורן.
בעקבות ההצלחה העצומה, הסרט הוליד במהירות יחסית שני המשכונים, שהיו שנויים במחלוקת בלשון המעטה. כאן נכנסה סדרת הסרטים להקפאה, אך האיום שיהיה מתישהו פרק רביעי המשיך לרחף מעלינו והתממש בסוף השבוע, עם "מטריקס: התחיה", שמצטרף ל"מקס הזועם: כביש הזעם" למשל במועדון סרטי ההמשך שהגיעו יותר מעשור לאחר הפרק האחרון בסדרה.
הפעם, לנה וושאובסקי ביימה את הסרט לבדה, בלי אחותה לילי שעסוקה בפרויקטים אחרים. בארצות הברית, הסרט התגלגל לאקרנים אתמול (רביעי) לכבוד חג המולד, ובו זמנית עלה גם בשירות הסטרימינג של HBO, שלא זמין בארץ. אצלנו, הוא עלה לאקרנים היום (חמישי) וזמין באופן חוקי רק בבתי הקולנוע.
בניגוד ל"ספיידרמן: אין דרך הביתה", שמתייחס לכל הפרקים הקודמים בסדרה ובכל זאת נגיש לכל מי שצופה בו, דומני שהפעם אפשר לומר כי התמונה הפוכה. "מטריקס התחיה" מיועד בעיקר למי שראו את שלושת הפרקים הקודמים וזוכרים אותם היטב, ופונה למעריצים ולמעריצות בלבד. לשאר אין מה לחפש פה.
על העלילה לא נרחיב. לכאורה, מחמת החשש לספוילרים, אך האמת שזה תירוץ נוח שפוטר אותנו מהצורך להתעמק בתסריט המסועף, המעייף והמתיש. נאמר רק כי ניאו בגילומו של קיאנו ריבס וטריניטי בגילומה של קארי-אן מוס עדיין כאן, וכי בסופו של דבר, העוגן הדרמטי של הסרט הוא סיפור האהבה ביניהם. מעניין לציין כי אפשר לומר דבר דומה גם על "ספיידרמן: הדרך הביתה", וכי שניהם מזכירים סרט רומנטי מסוים שיצא כמה שנים בלבד לאחר הפרק האחרון בסדרת "מטריקס", ולא נחשוף את זהותו כדי לא לספיילר את שניהם.
דרמה רומנטית הוא ז'אנר פופולרי שכמעט ונעלם מהוליווד, מסיבות מסחריות ותרבותיות, אך הוא מוצא כעת את הדרך להתגנב חזרה למסכים במסווה של סרטי פעולה ופנטזיה. אפשר רק לשער למה זה קורה דווקא עכשיו, ולהניח כי במצבו של העולם, הוא זקוק לאהבה יותר מתמיד. כך או כך, מעניין לציין כי "מטריקס התחיה" חרג מן הנטייה ההוליוודית ארוכת השנים להציג פערי גיל בין גיבור האקשן ויקירת לבו. קיאנו ריבס כבר לא ילד וקארי אן-מוס היא פחות או יותר בטווח הגילאים שלו, וזה לא מונע מהסרט להציג אותה כאחת והיחידה שלו.
למרבה הצער, הייצוג של סיפור האהבה הזה אינו נעלה ואצילי כמו הרעיונות שמאחוריו. רגע השיא בין השניים, למשל, מוצג בצורה תמוהה ונלעגת ממש. כך גם רגעים רבים אחרים בהמשכון הזה, שהבימוי שלו נע בין המשמים למגוחך. העריכה התזזיתית, השימוש הגס בהילוכים איטיים, הצילום החשוך: כל אלה הופכים את חווית הצפייה לבלתי נסבלת. כיאה לסרט שעוסק בגלולות, הוא מתגלה בעצמו כגלולה - אך לא כזו הנלחמת בכאבי ראש, אלא כזו הגורמת להם. לטובת מי שבכל זאת מתכונן לצפות בו, נצטט את איילת שקד שהזהירה השבוע בהקשר אחר: "זה חרא גדול, וצריך להתכונן לזה".
נוסף לריבס ולאן-מוס, מציג "מטריקס התחיה" עוד כמה שמות שכבר הופיעו בסרטים הקודמים, למשל ג'יידה פינקט-סמית, אך גם פנים חדשות. למשל, יאיא עבדול מאטין השני, ג'ונתן גרוף וגם ג'סיקה הנוויק, בהופעה מגניבה שהיא מנקודות האור הבודדות כאן. ניל פטריקס האריס, לעומת זאת, מככב כדמות שמוגדרת כ"אנליסט", ומספק את אחת התצוגות המקריפות והמעיקות שנראו על המסך בחודשים האחרונים.
יש בסרט הומור. כמו ב"ספיידרמן: אין דרך הביתה", גם כאן זירת התרחשות מרכזית היא בית קפה, ובמקרה זה הוא מתהדר באחד השמות הכי מוצלחים שאי פעם ניתנו לבית קפה קולנועי. יש גם בדיחה שמתייחסת לעצם קיומו המיותר של הסרט ולכך שהוא תוצר תאגידי שמאפשר לתאגיד של וורנר לסחוט את המיץ מן המותג המצליח, והבדיחה הזו מיותרת כשלעצמה. מה המודעות העצמית הזו עוזרת לנו? היא הרי לא משנה את טיב המוצר. הודאה בחומרת הבעיה ומודעות לה לא פותרת אותה.
אם נחזור לנקודת ההתחלה, הרי שהבעיה עם סרטים קאנוניים ופורצי דרך כמו "מטריקס" היא שאי אפשר להיפטר מהם. החשיבות שלהם בדברי ימי הוליווד כל כך גדולה, שהתעשייה לעולם לא תשתחרר מהצל שלהם. הפרק הרביעי בסדרת הסרטים הרי היה בלתי נמנע כמו הגל הרביעי של הקורונה. אך כמו בדיוק כמו ההמשכון הנשכח של "ספייס ג'אם" שיצא מוקדם יותר השנה, אין בו שום ערך חוץ מהיותו נכס ש-HBO Max יכולים להשתמש בו כדי לקושש מנויים ומנויות. כל השאר, כולל הסיבוב הקצר שיעשה באולמות לפני שייעלם בתהומות הסטרימינג, זניח לחלוטין. בדיוק בגלל זה, אפשר גם להתכונן לפרק החמישי בסדרה.