מאז שזהר חזר מן הבקתה, למה שנראה כמו עונה שלישית של הישרדות בהשתתפותו, שוב אנו נאלצים להתמודד עם הרגעים המביכים שבהם הוא מנסה לשכנע את עצמו, אותנו, ואת המציאות שהוא שחקן הישרדות מתוחכם. הוא עושה את זה על ידי כל מיני שיחות אסטרטגיה בהן הוא מנסה לשכנע את אלה שנמצאים בברית שעובדת, לחזור לברית שבקושי הייתה קיימת. כי זו "הברית הראשונה", שכידוע מקבילה בחשיבותה לאדם הראשון. גם השם המגוחך שהוא מתעקש להחזירו לז'רגון למרות שלא תפס - "ילדי התחנה המרכזית" - נשמע מעופש. זה מזכיר לי את ההרגשה שהייתה לי כשקראתי את ה"תפסן בשדה השיפון" כאדם מבוגר ולא הצלחתי בשום פנים ואופן להבין לאיזה חלק בספר הזה התחברתי פעם. זהר פשוט מסרב לשחרר.
השיחות שהוא מנהל עוד יותר הזויות. מבחינתו הוא שועל מניפולטיבי שמשכנע בתחכום רב ולוחץ על כפתורים רגשיים, אבל בפועל הן שיחות תחנונים אומללות שאפשר לסכם אותן במילים "נו ב'קשה! בואו נחזור להיות חבורה!". כל הופעה שלו היא דז'ה-וו של עצמו מנסה להתנער מהכישלון באמצעות אשליות גרנדיוזיות שמתודלקות על ידי נאומים שייקספירים שהוא למד בעל פה מתישהו, ומשום מה חושב שהופכים אותו לדמות מסתורית ועוצמתית, אבל למעשה רק מדגישים את הניתוק שלו מהמציאות המשחקית. ההופעה המחודשת שלו במשחק כל כך משונה, שהוא מתחיל להרגיש כמו דמות קבועה על האי - כמו גיא זוארץ, רק טראגי. כמו הקבצן הקבוע הזה שאם לא תתנו לו שקל כשהוא מבקש, עלול להתנפל עליכם בזעם בבית קפה בפלורנטין.
"לא קיבלתי הצעות מפתות מאף אחד", הוא אומר ללייה בבקתה, ועדיין מסרב לקבל את העובדה שאין לו ברירה אלא להתחיל שוב מלמטה. הוא מסרב גם לשיתוף הפעולה ההגיוני היחיד שיכול לעבוד עבורו, ולא מצטרף לפוטש על יובל, מהלך שהיא מחכה לו כבר שבועות - להעיף את יובל מהמשחק ולנקום בו סוף סוף על מה שעשה לה כשצלצלה בפעמון.
בפגישה של לייה עם ג'קי, שתי הנשים שוב מקימות ברית נשית תיאורטית שתחזיק מעמד בדיוק למשך מועצה אחת. לייה מרוצה מהפגנת הכוח שלה, למרות שכמובן הוא כוח שז'קלין אזולנדו השאילה לה לרגע, במסגרת תצוגת תכלית מרהיבה של משחק שבו כולם ניצבים ולא יותר. מה שחזק כל כך אצל ג'קי זה שהיא לא מכורה לאגו של עצמה, וכשצריך, אין לה שום בעיה לתת לאנשים אחרים את התחושה שהם אלה ששולטים ומכוונים את הסיטואציה. זה מה שעושה אותה שחקנית כל כך טובה.
אפילו בגד הים הוורוד והסקסי שנאלצה ללבוש במקום בגד הים שנקרע, לא גרם לה להתבלבל, למרות שנראה שמאד לא נעים לה עם הווייב של משפיענית רשת על יאכטה. היא לגמרי מעדיפה את דמות המאפיונר שהיא עוטה על עצמה. גם אנחנו קצת התבלבלנו לרגע, אבל אז היא שמה מכנסונים, והליכת טוני סופרנו שלה לבקתה פיצתה על כל נשיות עודפת שהביא איתו הצבע הוורוד.
תגידו מה שתגידו, יובל הבין את הסיטואציה מאד מהר. לא היה בלבול ולא היו תהיות לגבי זהות המטרה הבאה של ההדחה. הוא הבין שזה הוא, מיד כינס את חברי בריתו לשיחה קצרה שבה התייעץ איתם מה לעשות והאם לצלצל בפעמון או לא. כזכור, הצלצול של לייה בפעמון ללא התייעצות מוקדמת גרם למשבר בינו לבינה, ונאה דורש נאה מקיים - הוא לא רץ להציל את עצמו ברגע הראשון של סכנה, על חשבון חבריו. הוא החליט שלא יצלצל בפעמון לא משנה מה, למרות, ודווקא בגלל שכולם ביקשו ממנו לעשות כן - כדי לא להקריב את אחד מהם, ומקווה לנצח את משימת החסינות האישית.
אך אבוי. למרות שנתן הצגה מרשימה ביותר, יובל מגיע רק למקום השני - דודו לוקח את המקום הראשון, דבר שבלי הייעוץ המאסיבי של ג'קי שצעקה הוראות מהצד כנראה לא היה קורה, ונאלץ לוותר על שרשרת החסינות, מה שמשאיר את שבט זיב זיבי לא זוכרת איך קוראים להם ולמי אכפת, במצב רעוע עד לפרק של שבת ועם שמה של אלה, שהגיעה אחרונה, כבר בכד. כרגיל, אלה, האנה קרנינה הדרמטית של הפיליפינים, בטוחה במיליון אחוז שהיא המודחת הבאה.
בתכל'ס אנחנו לא יודעים כלום. האם יובל יצלצל בפעמון ברגע האחרון כדי להציל את עצמו, או שיעשה את ה"דבר הנכון" להשקפתו, ויקריב עצמו לטובת בני בריתו? האם גדי יצליח להתגבר על הקולות שמנסים לגרום לו לצלצל בפעמון בעצמו? אין לדעת. רק דבר אחד בטוח - זהר, שמתעקש להישאר עלום כנקמה על כך שאף ברית לא הציעה לו את תפקיד מנכ"ל השבט, ימשיך להתהלך על האי כמו הגולום - סמיגול של האי, שממשיך לחפש בכל עונה את פרשס, הטבעת הקסומה.