וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

הסרט שטוען כי צה"ל ביצע פשעי מלחמה ב-48' עשוי טוב, אבל יש לו בעיה גדולה

עודכן לאחרונה: 21.1.2022 / 8:25

פסטיבל סאנדנס יצא לדרך עם הקרנת סרט ישראלי החוזר לעבודת המחקר שטענה כי חטיבת אלכסנדרוני ביצעה פשעי מלחמה מחרידים במלחמת 48'. העשייה הקולנועית יוצאת מן הכלל, אך מבחינה אקדמית הסרט בעייתי

מתוך הסרט "טנטורה". יונתן וייצמן/סרטי Reel Peak,
הישראלי היחיד בסאנדנס. מתוך הסרט "טנטורה"/יונתן וייצמן/סרטי Reel Peak

אתמול יצא לדרכו פסטיבל סאנדנס, וכבר ביום הראשון שלו הציג סרט תיעודי ישראלי, שהוא גם הסרט הארוך היחיד תוצרת הארץ שהתקבל לאירוע. באופן לא מפתיע, זהו טקסט פוליטי וביקורתי עד מאוד.

מדובר ב"טנטורה", הדוקו החדש של אלון שוורץ. סרטו הקודם והמצוין, "הסודות של איידה", עסק במורשת של מלחמת העולם השנייה והיה להיט מקומי ובינלאומי לפני ארבע שנים. המסמך התיעודי החדש שלו עוסק גם כן במורשת היסטורית, והפעם של מלחמת העצמאות.

הסרט נקרא בשם כפר שנמצא בסך הכל כחמישה קילומטרים צפונית לזיכרון יעקב. על דבר אחד אין מחלוקת: בשנת 1948, הוא עבר מידיים פלסטיניות לישראליות. הוויכוח נוגע לדרך שבה זה קרה, והקרב חצה את הקווים לשדה האקדמי, התקשורתי והמשפטי.

המחלוקת סביב טנטורה התחילה כיובל לאחר תש"ח. תדי כץ, מאסטרנט באוניברסיטת חיפה, הגיש עבודת גמר בה טען כי בהשתלטותם על הכפר, חיילי חטיבת אלכסנדרוני ביצעו פשעי מלחמה. העבודה אולי היתה נשארת במגדל השן האקדמי, אך בשנת 2000 פרסם "מעריב" את הממצאים שלה, והפרסום הוביל לסערה ציבורית - כן, היו כאלה גם לפני עידן הרשתות החברתיות.

בהליך שהקדים מעט את פרשת "ג'נין ג'נין", חיילי החטיבה תבעו את כבודם וטענו כי כץ הוציא את דיבתם, וכי הוא שיבש וסילף עדויות. הסקנדל התגלגל לבית המשפט המחוזי בתל אביב ומשם לבית המשפט העליון. המאסטרנט נבהל מן הסיטואציה שנקלע אליה והסכים להתפשר ולחזור בו מן ההאשמות בטבח. לאחר מכן חזר בו גם מכך וביקש לבטל את הסכם הפשרה, אך זה כבר היה מאוחר מדי. בצעד חריג, אוניברסיטת חיפה הודיעה כי לאור הטעויות המתודיות שהתגלו, היא פוסלת את העבודה רטרואקטיבית.

מתוך הסרט "טנטורה". אוסף בנו רוטנברג, ארכיון המדינה,
"אדם שאין לו עבר, אין לו הווה, ועתידו לוט בערפל". מתוך "טנטורה"/אוסף בנו רוטנברג, ארכיון המדינה

סרטו של שוורץ בוחן מחדש את עבודת המחקר של כץ וגם את המשפט שהתנהל סביבה, ומערער עליו. לפי טענתו, השופטת בדימוס דרורה פלפל אפילו לא טרחה לשמוע את ההקלטות שהיו בידי ההיסטוריון המתחיל, והיא עשתה זאת רק במהלך צילומי הסרט.

שוורץ, כפי שהיה אפשר לראות ב"סודות של איידה", הוא במאי מצוין, עם שליטה במלאכת הסיפור והקפדה על ערכי הפקה גבוהים ועבודה יסודית. בניגוד לסרטים קודמים רבים מסוגו, שהשמיעו רק קול אחד, הוא מקפיד גם להעמיד מול המצלמה עדים ועדות מן הצד הפלסטיני.

באופן לא מפתיע, ובמסגרת מגמת ההתרחקות של הגופים המקומיים מנושאים רגישים, אף קרן מקומית לא תמכה ב"טנטורה" (אם כי הוא ישודר בהמשך השנה ב-HOT 8), ובכל זאת שוורץ גייס את הכספים להרים את הפרויקט. החברה והתרבות הישראלית והקולנוע הישראלי בפרט הם אלופי העולם בהדחקה, אך הבמאי מתעקש להדהד כאן את הציטוט של יגאל אלון, שמופיע כבר בתחילת הסרט - "אדם שאין לו עבר, אין לו הווה, ועתידו לוט בערפל".

שוורץ גם משתדל להיות הגון, ומביא עדים שמכחישים כי היו פשעי מלחמה בטנטורה. הוא מציג גם את עמדתו של פרופ' יואב גלבר, שמתנגד באופן כללי לביסוס של מחקר היסטורי על איסוף של עדויות ראייה ושמיעה. מדובר בהיסטוריון חשוב ומוערך, אך הסרט מעמיד אותו באור מגוחך, ומציג אותו כאדם זחוח ומנותק.

האמת היא, שהוא אומר דברי טעם. הבמאי מושיב מול המצלמה גם את מי שהיו לוחמים צעירים והיום הם אנשים מבוגרים מאוד. חלק אומרים שהיה טבח, חלק אומרים שלא, וגם על הפירוש המדויק של המונח "טבח" אפשר להתווכח. כך או כך, רובם מדברים בצורה לא צלולה במיוחד, ומאששים את התזה של גלבר: על עדויות צריך להסתמך בערבון מוגבל. הסרט לא עושה זאת. ברור באיזה צד הוא נמצא. ניכר כי "טנטורה" משוכנע שחטיבת אלכסנדרוני טבחה לכאורה בלא חמושים וכי חייל אחד אף ביצע מעשי אונס.

עוד בוואלה!

"כל עוד שלא נכבד את הגרסה הערבית ל-48', המלחמה לא תיפסק"

לכתבה המלאה
הבמאי אלון שוורץ. אבנר שחף,
במאי מצוין. אלון שוורץ/אבנר שחף

אין ספק שבשביל ההווה והעתיד שלנו, אנחנו חייבים להתעמת עם העבר. השאלה היא אם המחקר של כץ הוא נקודת המוצא הנכונה לכך. בית המשפט הרי זרק אותו בזמנו מכל המדרגות. הפתרון של הסרט הוא לטעון שאין שופטים בירושלים. המחנה הליברלי בישראל מגן על המערכת המשפטית כשנוח לו, ומוקיע אותה במקרים אחרים. במקרה של "טנטורה", נוח לטעון שהיה משפט ראווה.

"הארץ" יצא אתמול בכותרות מפוצצות לפיהם התזה של הסרט היא תורה מסיני, כאילו שאיזשהו סרט יכול בכלל להציג אמת מוחלטת. אך מה הוא כתב בזמן אמת? תום שגב, לא בדיוק בעל טור ימני קיצוני, טען כי מסכת הראיות של כץ "התמוטטה כמו קמפיין בחירות של שמעון פרס".

הסנגור הראשי של כץ, בזמנו וגם בסרט, הוא ד"ר אילן פפה. מדובר בחוקר מאוד שנוי במחלוקת, ולא בדיוק בשורה הראשונה של ההיסטוריונים. עיקר הטענות נגד כץ היו לגבי הצורה בה תמלל בזמנו את עדויות הפלסטינים. שוורץ לא מתעמק בהן ובכל מקרה, כמו רוב האמנים ואנשי הרוח היהודים שמתיימרים להתעסק בהיסטוריה של האזור, הוא לא שולט בשפתם של העדים המסוימים האלה, אז גם לא היו לו את הכלים לעשות כך.

בסרט יש גם הרבה יותר מדי ראשים מדברים. חלקם מגיחים ואז נעלמים באופן שרירותי. תמוה גם שחלק מן האקדמאים הישראלים מדברים עם שוורץ באנגלית. למה להם? הם והוא ישראלים, מה עוד שאחרים מדברים בעברית. דווקא שי חזקני, אקדמאי ישראלי שמלמד בארצות הברית, מדבר בעברית.

מלבד האקדמאים והשופטת, כמעט כל המרואיינים והמרואיינות כאן הם דור מקימי ומקימות המדינה, אנשים שעוד כמה שנים כבר לא תהיה הזדמנות לתעד. לקראת סוף הסרט, מתקיים בין כמה מהם דיון מרתק סביב השאלה אם יש להכיר במורשת הפלסטינית. האם צריך לשים אנדרטה במקום שבו עמד פעם הכפר טנטורה והיום יושב קיבוץ נחשולים? הרוב מתנגדים, ואחת מציעה ש"ישימו שלט, כמו שבכל חור בפולין יש שלטים שמזכירים את העבר היהודי".

הכתבה המקורית על פרשת טנטורה ב"מעריב". באדיבות ארכיון מעריב, צילום מסך
הכתבה שחשפה בזמנו את פרשת טנטורה/צילום מסך, באדיבות ארכיון מעריב

מעבר לכך שהסרט נופל לחוק גודווין, הוא גם חוטא בחוסר יושרה אינטלקטואלית. איך אפשר לבקר את ישראל על חוסר הנכונות שלה להכיר בעברה, ואז לתת כמודל לחיקוי את פולין, שלא מכבר הגבילה בחוק את הזכות לומר את האמת על העבר שלה?

הקטעים החזקים בסרט הם אלה שחורגים מפורמט הראשים המדברים. הקטע הכי מעניין וקולנועי, למשל, מגיע בסופו, כשהוא משתמש בהדמיות תלת ממדיות כדי לתאר כיצד הרשויות הישראליות הסתירו וטישטשו לכאורה את קברי האחים בטנטורה מיד אחרי המלחמה.

מעניין לציין כי גם בתכנים וגם בעשייה שלה, הסצינה הזו מתכתבת עם המתרחש ב"אמהות מקבילות" - סרט העלילתי הטרי של פדרו אלמודובר, העוסק במורשת הכואבת של מלחמת האזרחים בספרד. הבמאי הספרדי אכל הרבה מרור במולדתו בשל העיסוק בנושא הרגיש, אבל קיבל חיבוק חם מן הקהילה הבינלאומית.

גם שוורץ, כרגע, מקבל את החיבוק הזה מן התקשורת העולמית, שמשתפכת על הסרט. אצלנו סביר להניח כי הדעות יהיו חלוקות יותר. מה שבטוח, השיח סביב "טנטורה" רק התחיל, ובינתיים אסכם אותו מצידי כך: בכל הקשור לקולנוע נטו, הבמאי שוב עשה עבודה מרשימה וסוחפת. אך הוא מתיימר להרבה יותר מזה, ואם היה מגיש את המסמך הזה כעבודה לאוניברסיטה, הוא היה מקבל אותה בחזרה מקושטת בהערות במרקר אדום.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully