וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

רטבים

12.2.2003 / 9:57

הנה, תגלית: מיה זיו מצאה את "קוקושקה" גם חכם וגם לא מעיק

בבקתה מבודדת בחבל לפלנד הקר נפגשים קצין רוסי וצלף פיני בסופה של מלחמת העולם השנייה. בבקתה גרה אשה לפית, מלאכית רחמנית וחרמנית באותה מידה, אשר מארחת את החיילים היריבים. בין פינדלנד לרוסיה כבר נחתם הסכם הפסקת אש, אבל החדשות מאחרות להגיע למחוזות לפלנד והכוחות ממשיכים להילחם ללא סיבה. הסרט דובר שלוש שפות - לפית, פינית ורוסית. כל דמות מדברת רק את שפתה. מנותקים מבני עמם, בבית קטן, שני גברים ואשה מנסים לתקשר זה עם זה מבלי להבין.

תקשורת, או העדרה של תקשורת, הם הכוח המוביל את עלילת הסרט "קוקושקה". בעיית התקשורת יוצרת מלחמה אבסורדית. כשהחייל הפיני מניף ברובהו ומכריז שאין לו כדורים, הקצין הרוסי מרגיש מאוים ומנסה לדקור אותו. המפגש בבקתה הוא כמובן מיקרוקוסמוס לעולם בו מקורם של עוינות ופחדים נובע מקשיים בהבנה.

העדר השפה משחרר את הדמויות ממוסכמות חברתיות. רק במצב שכזה יכולה האשה הלפית אנני (קוקושקה) לבטא את תשוקותיה בצורה כל כך ישירה. מתוך ידיעה שהחיילים לא יכולים להבינה, היא מדווחת להם בשמחה על רטיבות באבריה האינטימים, ובהכנסת אורחים קולנית חולקת איתם את תשוקתה המתפרצת, לאחר שלא פגשה גבר חי מזה ארבע שנים.

המלחמה מוצגת כמי שמחלישה את הגברים ומחזקת את הנשים. לאורך העלילה ריפאה אנני את גופם ונפשם של החיילים, הרעיפה עליהם אוכל וחסדים אחרים עד שהחזירה להם את צלם האנוש שאבדה להם בקרב. בתוך כל אי-ההיגיון המשתולל הוצגה האשה הלפית כאי של שפיות, חוכמה בסיסית ונדיבות.

הסרט בחר שלא להביא את זוועות המלחמה ישר לפרצוף. בניגוד ל"שטח הפקר" הבוסני, העוסק בסוגיה דומה, האבסורד לא גורם לצופה לאחוז בראשו ולהיאנח, אלא מובא בצורה מבודחת. נופי לפלנד והמנהגים המקומיים משרים אווירה אגדתית, ההולכת ומתגברת ככל שמתקדמת העלילה.

עבור כל אוהבי ההומור הרוסי, הציני והחד, הסרט יהיה משעשע מאוד בזכות דמותו של איוון, הקצין הרוסי שחמוש בהומור שחור משחור. אבל גם עבור מי שלא יצחק, מדובר בסרט קסום, מלא תובנות אנושיות קטנות ופשוטות, קצר וקולח ולרגע אינו מכביד, למרות תוכנו המעמיק והמהורהר.

מגיבורי "קוקושקה" ניטלה היכולת לתקשר, אך עבור הצופה כל הנאמר בסרט (בשלושת השפות) מתורגם. פער זה מציב את הצופה בעמדת עליונות כמעט אלוהית. מלמעלה אנחנו צופים בגיבורי הסרט המתרוצצים כמו נמלים שסטו ממסלולם. אנו כל יודעים וכל מבינים, מנידים בראשנו ומחייכים חיוך אבהי. מלמטה הכל נראה הרבה יותר מסובך.

טרם התפרסמו תגובות

top-form-right-icon

בשליחת התגובה אני מסכים לתנאי השימוש

    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully