כוסון

תמיד אמרתי ששמעון גרשון הוא שחקן נקבה, והנה עכשיו הוא סוף-סוף מצא את ייעודו בחיים. בינינו, גרשון לא בנוי למשחק הכדורגל – הוא יותר מדי חמאתי בשביל להיות מסוגל להתחרות בחלוץ תותח מבטן ולידה כמו יניב קטן, למשל. כיום, אגב, גרשון מתאושש מפציעה במפשעה, שלעניות דעתי נגרמה כתוצאה מאיזה אנריקה אגלסיאס שהוא דפק בתוכנית של אדיר מילר. אז כמי שממש לא יכול לסבול אותו במדים של הפועל תל אביב (חרא של קבוצה), אני מאוד מבסוט מהעיסוק החדש שלו: "המשולש", ההרכב שלו, של אחיו סבי והחברה מלי לוי, שמוציא עכשיו דיסק בשם "להיות צלול", וכבר פינק אותנו בלהיט הקרואסוני "שמים כחולים".

אנשים מספרים לי שהאליטות ברדיו הישראלי לא עשו עם "שמים כחולים" את החסד הראוי לו – הוא לא נוכח במצעדים (חוץ ממקום ראשון ברדיו תל אביב, אבל זה לא נחשב ברמה הלאומית), וכמעט שלא זוכה להשמעות. לא רק שזה לא יפה, זה גם ממש לא יפה. "שמים כחולים" הוא שיר פופ נעים ורדיו-פרנדלי, וההתעלמות המופגנת ממנו היא משהו שניתן להסביר רק בכך שפופ ישראלי צעיר, פשוט וסכריני לפי הדגם המערבי, הוא תופעה כל כך נדירה וכל כך מוקצית אצל קובעי המדיניות, עד כשהוא מופיע כנגד כל הסיכויים התרבותיים, הרי שישר מתעלמים ממנו בתקווה שהוא יחזור למקום שממנו הוא בא או לפחות יחכה עד שיזהר אשדות יעשה לו איזה טראנס מיקס בטוב טעם.

ריח לא טוב נודף מכל העסק הזה, שלא לומר אפליה. האם דנה ברגר, שעושה מין פופ אמצע הדרך שמעלה ניחוחות של סלין דיון (לא פחות דביק מזה של "המשולש"), היתה זוכה ליחס מזלזל שכזה או תזכה ליחס שכזה לכשיצא תקליטה החדש ובו שירים שלא עולים במאום על שיריהם הענוגים של האחים גרשון? ודאי שלא. ברגר התחשלה בבית הספר של הרוק הישראלי, מה שישר מקנה לה כרטיס חבר מועדון והנחת עובד. אבל כדורגלן, אחיו האנונימי ודוגמנית (דוגמנית! שירחם השם) ששרים שירים של כוסיות? הו לא, להם אין את הקבלות הראויות. הם בכלל יודעים לשיר או לנגן על משהו? שיחזרו כשברי יסכים לעבוד איתם.

ואני אומר, רבותיי, שכל מי שקשור כיום למוזיקה ישראלית, מהאמנים ועד לרדיו, לא באמת נמצא במצב שהוא יכול להתנשא על מישהו. להקות רוק שמופיעות מול אנשים שאוכלים צ'יפס ופסטלים ממולאים בפטריות, שינקינאיות ששרות שירים של לאה לופטין על השולחן של יוני רועה, זמרים שמופיעים בטלוויזיה עם הסטנדאפיסט הזה שמחופש לאשה ועושה קולות מצחיקים, חמי רודנר – שאף אחד פה לא יתפוס לי תחת על המשולש.

"להיות צלול" הוא דיסק שמאלצי עם שירים אקוסטיים נימוחים וטקסטים אופטימיים ורומנטיים עם פילוסופיות קיומיות בדרגת הג'ודי ניר מוזס שלום ("אנחנו שליחים של אושר במסע של חיים. מעבירים מדור לדור את חווית החיים"). סבי גרשון כתב והלחין את כל השירים, פרט ל"שמים כחולים", שאותו דווקא כתבו והלחינו שמעון ומלי. טל שגב, שממצב את עצמו בתור אחד הכלבויניקים הכי גדולים שאי פעם נראו כאן, הפיק בצורה לא מבריקה, אבל שמוציאה מהשלישיה את הקסם הראשוני שלה. כזמר, שמעון גרשון יעיל הרבה יותר מאשר כבלם: יש לו קול נקניקי ועדין שמתייצב איפשהו בין יהודה אליאס לג'סטין טימברלייק המוקדם. מלי לוי היא הפתעה נעימה: היא אמנם "לא זמרת", אבל יש לה קול קטן ונאיבי שמזייף בצורה חמודה ושובת לב את רוב השירים שהיא שרה. "להיות צלול" הוא דיסק פופ ילדות לגיטימי לחלוטין, חובבני במידה נסבלת ומעלה עם שירים קצרים, והוא מומלץ לנכדות של דרור קשטן.


"להיות צלול", המשולש, צוללת