היצור

מאן, לכל אחד יש את הקטעים המוזרים שלו, אבל זה קצת פסיכי מדי. "מייקל ג'קסון נחשף" הוא אחד הסרטים הדקומנטרים המציצניים ביותר אי פעם, ואתם צריכים לעשות כבוד לקשת, שרכשה אותו מהר וחם מהתנור. זו לא סתם אחת מתוכניות ביקור הבית של אמ.טי.וי, שרואים את הבריכה והסלון של דייב נבארו. מדובר בהיפתחות מרצון של פריק שמלביש את ילדיו במסיכות של פורים, שמתהלך עם מטריה בכל מקום משל היה איש הפינגווין, ומתלבש כמו שילוב של אלזיבת טיילור וג'קי אונאסיס. מדובר באירוע מכריע בביוגרפיה של סמל הפופ המשמעותי ביותר ב-30 השנים האחרונות. וזה טוב ומחייה ברמות הכיפיות ביותר.

אולי נפצח בדיון קצר על ההאשמות של ג'קסון בדבר הבגידה שביצע בו יוצר הסרט, מרטין באשיר.
בתוך המערך העדין של ריפורטר-אובייקט, אין שום צל של ספק כי באשיר מבצע את מלאכתו נאמנה. הוא מצליח לקנות את אמונו המלא של ג'קסון, שמצדו נפתח לפניו לגמרי ומגיע למקומות שהם בהחלט רחוקים מדי מבחינתו. עם כל החמלה שמעורר ג'אקו המתוק, כשבאשיר מזהה את האופציה לחפירה בנקודות המעניינות, הוא איננו יכול להתעלם מכך. זאת אם הוא רוצה לייצר מוצר עיתונאי טוב, כמובן. הוא בהחלט מתחסד, דוחה, צהוב וכל מה שתרצו, אבל באשיר לא בגד בג'קסון, כי אם נשאר נאמן לעיקרון עיתונאי סנסציוני. מה גם שבמבחן האמינות, הוא מנצח את ג'קסון בהליכה.

ובזכות אותו באשיר (כבוד לעיתונאים המזרחיים שלנו), מייקל ג'קסון יכול להיחשף ולהתגלות כילד קטן עם בעיות התנהגותיות קשות. הוא אמנם בן 40 ומשהו, אבל למעשה הוא בן עשר שחי בממלכה קסומה, ששבוי בתוך סמטוכה ואקומית של כסף ואייקונים תרבותיים, ושמודה בראיון שהדבר שהוא הכי אוהב בעולם זה לטפס על עצים ומלחמות בלונים. מעין גירסה מעוותת והרבה יותר טובה של "ביג".

הוא מודה שכשהיה קטן, באור הזרקורים, אמרו עליו ש"הוא ילד בן 42". לא קשה לראות את החסך. הוא מודה כי לא היתה לו ילדות, "לא הייתי יכול לשחק כי הייתי צריך ללכת לסטודיו". תוסיפו לזה את הווידוי (עוד נקודה לזכותו של באשיר) שאבא ג'קסון אימן את להקת ילדיו כשהוא חמוש בחגורה, שהתנכל למייקל בגלל האף השמן והחצ'קונים, שהרביץ לו, שמייקל שנא אותו בחזרה. תוסיפו לזה את הסיפור שהוא היה שוכב בחדר בבית המלון כשאחיו הגדולים היו טוחנים כוסיות ומשביעים אותו לשחק אותה ישן "ולא לפתוח את העיניים". תוסיפו לזה וידוי מרגש על רגע שבר שנגרם מהעובדה שאשה זרה העירה ברחוב על בעיית האקנה שלו. ותוסיפו לזה את הווידוי על אי המוכנות שלו למהלכים מיניים עם חברתו ("היא ניסתה לפתוח לי את הכפתורים, ואז כיסיתי עם הידיים את הפרצוף שלי ככה"). לא קשה לראות מה יוצא.

ג'קסון אומר שם באיזשהו שלב שהוא לעולם לא יכה את ילדיו, משום שהוא רוצה להיות בדיוק ההפך ממה שאביו היה. בחינה פשטנית למדי של הסלט הזה יכולה להביא למסקנה פשוטה אך גורפת - ג'קסון רוצה לעשות הכל הפוך מאביו. ההיפוך הזה יכול להתחיל בעסק הזה של שינוי הצבע והפנים, ולהיגמר בכל הקטע ההוא של ילדיו. ג'קסון לא רוצה לעשות לפרינס מייקל הראשון ופריז את מה שעשו לו, ולכן הוא מעוניין שלא לחשוף אותם לציבור. הוא אינו יכול לקיים את זה בצורה הפשוטה, כמובן, הוא חייב לדחוף את זה לכיוון קיצוני, ולכן הוא מתהלך איתם לכל מקום כשהם לבושים במסיכות פורים.

אני מת על שיטת הראיון של באשיר, שמזהה באופן מגניב למדי את היצור שיושב מולו. כשמרטין רוצה להגיע לנקודה חפורה יותר, הוא שואל את מייקל שאלה, מייקל מתבייש ("לללללללאאאא... אני מתבייייייישששששש"), ואז מרטין אומר לו "נו, קדימה מייקל". ואז הוא עונה לו. שלא לדבר על בעיית האמינות הקשה והסתירות של ג'קסון. מייקל: "כן, עשיתי רק ניתוח אחד, באף". באשיר: "אתה נשבע?". מייקל: "כן, נשבע. טוב, אז שני ניתוחים. עד כמה שאני זוכר לפחות".

באשיר מתחסד ועושה את העבודה. הוא נמצא שם בתוך חדר המלון הברלינאי, ביום שבו מתרחשת התקרית עם התינוק, כשמייקל מציג אותו לעולם שמצידו מזדעזע מהדרך המעורערת שבה הוא אוחז בו מעבר למרפסת. באותו יום צילומים מייקל נמצא בהיפר מטורף, אבל זה כלום לעומת מה שקורה ביום שאחר כך. בעקבות ההדים של מקרה החלון, מייקל מזמין את באשיר שיראה איזה אבא טוב הוא, ואז מתרחשת הסצינה הכי קשה והכי פסיכית בסרט, כשג'קסון, אחוז תזזית בצורה שלא תיאמן, מחזיק על ברכיו הרועדות והקופצניות את התינוק, מנסה להאכיל אותו בבקבוק וצועק: "בלנקט! קוקו! מי אוהב אותך!".

ג'קסון לא מסוגל להבין את הפסול שבדרך התנהגותו. הוא בטוח שאם הוא אומר דברים בהתחנחנות, זה עושה אותם נכונים (ובכלל, מדובר ביצור הכי מתחנחן שראיתם מעודכם, אלוף העולם בחנחון, שזה לבדו כבר שווה צפייה בסרט). ואם הוא כזה ילד בן 10 חמוד ומתחנן ורך ומתוק, אני לא מוצא שום בעיה סגנונית עם זה שהוא חולק מיטתו עם ילדים באותו גיל. זה נראה לי טבעי למדי. מרטין באשיר יכול להדגיש שהוא מזדעזע עד מחרתיים, אבל הנקודה היא שג'קסון פשוט זקוק לעזרה, ומהר. זה ברור כשמש, וזה ברור שבתוך כל הגזאנדו שהוא חי בו והחפצים בהם הוא מקיף עצמו, הוא משתעמם למוות וצועק לזה. הימור של סחבק – הסיפור שלו קרוב לסיומו.


* "מייקל ג'קסון נחשף", ערוץ 2, חמישי, 21:00