היצור 2

כפי שמספרים לכם מעל כל במה אפשרית, מייקל ג'קסון הוא אכן אדם די משובש בדעתו, עטוף בבועה חסינה של רמייה עצמית. עשרים דקות בתוך הסרט המדובר הזה נדמה שהמסר שהמראיין ומערכת השיווק שמלווה אותו מנסים לדחוף לנו באלימות נקלט. ג'קסון מדבר מוזר, נוטה לרגשנות יתר, ומבלה את זמנו הפנוי בדרכים לא מקובלות. "אתה באמת אוהב לטפס על עצים", שואל אותו מרטין באשיר. "אתה באמת מעדיף את זה על יחסי מין?". ג'קסון עונה בקול גבוה, חצי מיתמם, "מממ". חשיפה מס' 1 של שובר הרייטינג הגדול מרטין באשיר: מייקל ג'קסון אוהב לטפס על עצים.

תחת הדרכה מכוונת סלידתנו כלפי זמר הפופ המצליח מתגבשת לכדי עמדה ברורה. מרטין ומייקל יוצאים לעשות שופינג בקניון בלאס וגאס. מייקל נכנס לחנות האהובה עליו, המציגה לראווה פריטי קיטש במאות אלפי דולרים. הוא מתנהג כמו פילון בחנות ממתקים, מצביע על כל פריט שהוא רואה ואומר למנהל החנות לשלוח לו אותו. תוך שניות הוא מבזבז מיליוני דולרים, מבלי להניד עפעף. המנהל, בוש ונבוך, מנסה להסתתר מאחורי עצמו כשמייקל קורא לו בקול גבוה: "יוהוו, יוהווו, אני רוצה גם את זה". עד כאן בקרב המוסרי שהמראיין הבריטי המציא ידו של באשיר על העליונה: כולם רואים שמייקל ג'קסון מטורלל.

אבל ברגע זה המצלמה סוטה לרגע ועוברת לחלון הראווה של החנות. השמועה בדבר בואו של מייקל התפשטה וגדוד עצום של מעריצים נדחק אל החלון עם מצלמות. הם ניצבים כמו פסלי שעווה מול עשרות מאבטחים ובובת פלסטיק אחת. מכאן ואילך מלווה את הסרט צד שלישי, שהוא המחולל של התופעה הקיצונית הזו. עיניהם הריקות של המעריצים הבוהות במייקל בכל אשר יילך, כמו גם עינינו הריקות שבולעות לתוכן בצימאון כל שנייה מהסרט הזה, גורמות לנו לחשוב שוב, מי בעצם המשוגע בכל הסיפור הזה?

ברור, היה נחמד לו מייקל ג'קסון היה קצת פחות מטורף, אבל קשה לנחש איך כל אחד מאיתנו היה מתנהג לו בגיל 13 היה הופך לכוכב על, וסופג השפלות קשות מצד אבא. באשיר מבקר אותו על שימוש לא נאות שהוא עושה כביכול בכוחו. ג'קסון לא המציא את המשוואה לפיה כוכב פופ מרוויח פי מיליון יותר מפקיד בנק. הוא ממלא בה משתנה. בדיוק כמו שמרטין באשיר ממלא בה משתנה – הסרט השערורייתי על מייקל ג'קסון הקפיץ את מכירות התקליטים שלו באלפי אחוזים.

שום דבר ממה שמייקל אומר בראיון לא ממש מפתיע או מחדש. ידענו שאבא הרביץ וידענו שהוא אוהב ילדים. בסופו של דבר נותר באשיר, העיתונאי האמיץ שסיכן את חייו בחדירה לאחוזת "נוורלנד", עם שתי האשמות עיקריות כלפי הזמר. אחד, מדוע הוא משקר ואומר שלא עבר ניתוחים פלסטיים פרט לניתוח אף. ככה אנחנו מגלים שמייקל ג'קסון הוא שקרן די עלוב ביחס לאנשים אחרים במעמדו. גילוי מעניין ברמה המציצנית, מעורר רחמים יותר מזעם ציבורי.

הטענה השנייה, "והמטרידה ביותר" לפי באשיר, היא בנוגע ליחסיו של מייקל עם ילדים. המראיין החוקר נורא מוטרד מיחסיו של מייקל עם קהילת הטף, מכך שהוא נורא אוהב אותם וישן איתם לפעמים באותו חדר. יכול להיות שמייקל הוא אנס קטינים אכזרי. אבל יכול להיות שגם אני, ויכול להיות שאריק שרון הוא שגל עזים (הוא הרי מתייחס אליהן נורא יפה). הכל יכול להיות. היקשים שכאלו הם פרנסתם של הצהובונים. מה שבטוח הוא שהדבר האחרון שג'קסון מעורר, ובאשיר עצמו חושף זאת בתחילת הסרט, הוא מיניות כלשהי. בדיוק אותה דפיקות ג'קסונית שכן עוברת בסרט באופן אמין מובילה אותנו לחשוב שהדבר האחרון שמעניין אותו הוא מין.

אותי דווקא יותר הטרידו הדברים האחרים שהוא עושה לילדים: ימי הכיף האינסופיים בפארק השעשועים שבאחוזתו, כמויות הג'אנק-פוד שהוא דוחף להם. מייקל ג'קסון נשבה במערך יחסי הציבור של דיסני ושל עצמו, התוחם פנטזיות לכדי בובות פיטר פן וגלגלי ענק, ונאטם בתוכו. הוא לא המציא את הרעיון שילדים צריכים להשתטח בפני כל דבר שזז או מנצנץ. הוא היה יכול להיות הילד הכי מאושר בעולם שקונה כל מה שמתחשק לו. אבל מסתבר שכסף זה לא הכל בחיים, ואת זה מרטין באשיר לא יחשוף בפניכם, ילדים, כי פרנסתו היא בליקוט שיירים משולחנו של מייקל ג'קסון ודומיו. שולחנות שאנחנו מממנים, בין היתר בכך שנשב הערב מול הטלוויזיה ונשבור את מדד הרייטינג בעבודת צוות מופלאה. וללא ספק נשב, כי על דברים כאלה אי אפשר לוותר. הרי לא באמת התכוונתי להטיח את כל הביקורת הנוראית הזו במרטין באשיר, אין דבר יותר חשוב מכסף בחיים, זו סתם היתה מעידה למלכודת של נאיביות מטופשת. האמת, לפעמים אני מזכיר לעצמי את מייקל ג'קסון בקטע הזה.


* "מייקל ג'קסון נחשף", ערוץ 2, חמישי, 21:00