נתחיל בתלונה, כמו שאני אוהבת. תגידו, רשת, לא הקלטתם במיוחד פיס מוזיקלי נפלא עם שלושת הימים שבהם משדרים את התוכנית? שני, רביעי ושבת, אם אני לא טועה - הנה, עשיתם עבודה כל כך טובה, שאני זוכרת את זה בעל פה עד היום, וזאת למרות שאיבדתם לגמרי כל רסן והתחלתם לשדר בימי ראשון, לפעמים ברביעי, לעולם לא בשבת.
תגידו, מה הלו"ז? אתם מבינים שאתם לא יכולים להפר את החוזה שלכם עם הצופים כל פעם מחדש בלי לשאת בתוצאות? לא הבנתי, מה אני צריכה לעשות כדי שלא תבגדו בברית הקדושה שלנו? להיכנס בכם כמו דודו?
זה לא שהעלבון והפגיעה שלו לא מובנים - לגמרי כן. זה לא כיף ולא נעים כשמישהי שלקחת כמובנת מאליה פתאום מגלה אופציות נוספות ומחליטה לבגוד בך. מצד שני, זו קצת אשמתך. בכל התקופה שהייתם יחד התייחסת אליה כאל חפץ לא מרגש שנמצא ברשותך, ולא תיארת לך שמישהו אחר עשוי לחפוץ בו, להשתמש בו בחדווה, ואפילו ליהנות ממנו. רק עכשיו, אחרי שכבר מאוחר מדי, אתה נזכר למה בחרת בה - כי היא פאקינג מבינה עניין, וכי אתה לא יכול לנצח בלעדיה. ומדוע? כי עקרונות רבים עומדים בינך לבין החופש המחשבתי שנדרשים כדי להיות באמת אדם יצירתי ובעל חזון.
אז מה עושה דודו? במקום לקלוט שעשה טעות ולעמול כדי להרויח אותה בחזרה, הוא עושה סצינה של פריבילג, ומצויד בעקרונותיו ואצילותו המדומיינת הוא נכנס בג'קי חזק ועם כל ארסנל הידע שצבר כשהיו קרובים. הוא משתמש בו כל כך לרעה, שהוא מגיע למצב שכדי להדגיש בפניה עד כמה היא שקרנית (מילה שהוא חוזר עליה עשרות פעמים כמו ילד בגן) הוא טוען כלפיה ש"אנשים אומרים" שהם לא מאמינים לסיפורים שהיא מספרת על החיים שלה. "אנשים אומרים"!? היש יותר עלוב ומטופש מזה? הוא לא עוצר גם כשהיא מרימה דגל צהוב, אלא ממשיך וממשיך, ורודף אחריה, ומדבר מקרוב מדי, וסותר את עצמו, ומחרטט, ובתום הפרק הוא באמת מחסל כל שארית של כבוד שאי פעם רחשנו לו כשחקן וגבר בתוכנית הזאת.
בכלל, הגברים מאד מאוימים מהגיבוש הנשי. לא יודעת כמה פעמים שמענו בפרקים האחרונים התייחסויות מזלזלות לביטוי "העצמה נשית" ולברית הנשים. גם זהר, גם דודו ואפילו דנדן, חושבים שברית הנשים היא תירוץ אופורטוניסטי שמתאים לרגע הזה בזמן, ושאין לה באמת חשיבות בעיני הבנות. אני יכולה להסכים איתם חלקית, ורק חלקית. שירה אמנם מדברת פמיניסטית שוטפת, וכוונותיה במקום הנכון, אבל מסופקתני אם הייתה עושה ולו צעד אחד בכיוון הזה בעצמה. שירה נקלעה לסיטואציה בדיוק כמו אלה, שגם מכיוונה נשמעים מלמולי מלחמה אמיצים מדי פעם, אבל ברגעי האמת היא אחת מהאנשים הכי תבוסתניים שראינו השנה על המסך.
אלה גדושה באמונות מגבילות, נטולת יכולת לצאת מהמעגל ההרסני הזה שהיא נמצאת בו, וזקוקה לחיזוקים קבועים מג'קי כדי שרוחה לא תיפול. היא לא באמת חושבת שיש לנשים כוח משל עצמן, והנטייה שלה לחפש גבר להתחבא מאחוריו אומרת משהו לא רק עליה, אלא על מצבנו כנשים בעולם החדש. היא כל כך חסרת ביטחון שגם כשמציגים בפניה תוכנית סדורה, היא עדיין בטוחה שהיא תיכשל. היא קוראת לזה "אינטואיציה חזקה", אבל למעשה זו לוזריות כרונית שקל לצפות את תוצאותיה. אלה אייבינדר היא ממתק ליהוקי, אבל כרגע היא המכשול המנטלי הכי גדול בברית הנשים, ולא פלא שעם כל האהבה, אפילו ג'קי כבר כועסת עליה.
דווקא אודליה, האתנחתא הקומית המהלכת, זאת שבטוחה ששייקספיר ודארווין הם אדם אחד שהפליג חמש שנים לאנשהו "נו, זה עם השם של רופא משפחה", מתגלה כצלע השנייה היציבה בברית הנשית. היא היחידה מבין שלוש הנשים שאינן ג'קי המאמינה שיש לה כוח משל עצמה, ומוכנה גם להתאבד עליו ללא פחד, ולא, זה לא סותר את העובדה שהיא חייבת לסתום קצת.
בתום הפרק דודו מוצא את עצמו בנחיתות מספרית - הוא, זהר, ודנדן בבקתה, מול ארבע הבנות הכביכול מגובשות. יש לו תוכנית די טובה - לנצח את משימת החסינות ואז לצלצל ראשון בפעמון, ויכול להיות שאם הוא היה מקפיד להיות טיפה יותר צ'יל זה גם היה קורה, אבל ההתפרצות הלא פרופורציונלית שלו הייתה כזה פיגוע אסטרטגי, שג'קי מיד הבינה שהיא מאוימת יותר ממה שדמיינה, וצלצלה בפעמון עוד לפני המשימה. עכשיו הוא וזהר צריכים לחשב מסלול מחדש, וספק אם ימצאו אחד כזה.
ההתפרצות של דודו בפרק אתמול לא הייתה צריכה לקרות - לא באספקט האנושי ולא לאדם שפאסונו כל כך יקר לו. אולי בגלל שהוא עסוק כל כך הרבה בלהגיד "ערכים ערכים עקרונות עקרונות", הוא פספס את השיעור שבו מסבירים לך שאם אתה מאבד את זה כמו עקרת בית משנות החמישים שרואה עכבר, זה לא כל כך משנה מה יוצא לך מהפה. בסוף יזכרו לך בעיקר את התצוגה המכוערת שאתה עצמך נתת. אז לכל טורקי הדלתות והקמים והולכים למיניהם, לו יהי קלונו של דודו כנר לרגליכם. תמיד אומרים שצריך להיזהר מכעסה של אישה מושפלת, אבל הפרקים האחרונים (והמציאות באירופה) מלמדים אותנו שזעמו של גבר עם אגו פגוע יכול להיות מסוכן הרבה יותר.