לפני כעשור התייצב עידן בושארי, המוכר בכינויו "פומפי", לעונה הראשונה של ריאליטי הבישולים "משחקי השף". הוא לא עבר את האודישן הראשון, אבל הכיר שם את מי שהפך למנטור המקצועי והאישי שלו, אסף גרניט. השף לימד אותו את רזי המטבח והיה לו לאיש הנכון בזמן הנכון ברגע הקשה בחייו. כיום, עשר שנים אחרי, סוגר פומפי מעגל כשיתחרה ראש בראש מול רינת ינסמן בגמר הגדול של "המסעדה הבאה של ישראל", שישודר הערב (21:15) ברשת 13.לעיני השופטים, גרניט, יוסי שטרית, רותי רוסו, ומושיק רוט, וכשהקהל בבית יהיה זה שיכריע מי יקבל את המסעדה הבאה לשנה שלמה, פומפי יודע שמדובר בהזדמנות בלתי חוזרת. "זה מאוד מרגש", הוא אומר רגע לפני הגמר. "ידעתי שאגיע לשלבים גבוהים בתחרות, לא ידעתי שאגיע כל כך רחוק. כשאתה עובד כל כך קשה הרבה שנים, אז אלה הפירות שהעץ מניב. אני משקיע המון במקצוע שלי. אני יוצא כשהשמש זורחת וחוזר כשהשמש זורחת".
הקשר האישי והמקצועי שלך עם גרניט גרם לרבים להרים גבה. תשכנע אותי שהוא לא ידע על השתתפותך בתוכנית.
"אסף לא ידע על הליהוק שלי, נקודה. לא סיפרתי לאף אחד שהתקבלתי. אני גם חתום על הסכם סודיות. היה חשוב לי ולהפקה שיראו את אפקט ההפתעה של אסף. הוא לא אדם שמזייף, הוא מאוד אותנטי. אין דבר יותר כיף מלהפתיע מישהו שאתה כל כך אוהב. הייתי בן 21 כשניגשתי לאודישנים של 'משחקי השף', ולא עברתי. אסף לקח אותי ואמר לי: 'אני אקרע אותך, ואחרי כמה שנים תהיה כל כך טוב, שתוכל לבחור לעצמך את הדרך'. עברתי לירושלים ועבדתי 17 שעות ביום במסעדת 'מחניודה' של גרניט. עברו מאז עשר שנים, ועכשיו זה המקום שלי להוכיח שמה שאסף אמר באמת קרה. אז ראיתי שיש תוכנית חדשה, לא ידעתי שאסף חלק ממנה, ואחרי ששמעתי מההפקה שהוא אחד השופטים, הבנתי שזו סגירת המעגל שלי - גם אם אנצח וגם אם לא".
איך היה הקשר שלך עם גרניט במהלך צילומי התוכנית?
"קודם כל, לקחנו שלושה צעדים אחורה. אנחנו לא מדברים ביומיום, השיח בינינו הצטמצם משמעותית. התרחקנו. אני לא רואה את אסף, הוא לא נמצא בכלל במסעדות שאני נמצא בהן. הוא בא פעם בחודש לעשות סיבוב ונמצא המון בחו"ל. אסף בחר לא להצביע לי פעמיים בתוכנית. חשוב לנו להפריד בין החלק האישי הקרוב אל מול התחרות, ולשחק הוגן לא רק מול הצופים אלא כלפי המתמודדים האחרים. אני רק מחכה שהתוכנית תסתיים כדי לחזור לשתף אותו בדברים שעוברים עליי".
השאלה אם הגעת לגמר בזכות קשרים מעמידה אותך במקום לא נעים, לא?
"דווקא בגלל זה מצפים ממני ליותר. יש ממני דרישות יותר גבוהות לעומת שאר המתמודדים. אסף גם מכיר אותי ויודע למה אני מסוגל, אז הוא הוא מצפה ממני לכפול מאחרים".
אתה אחד מעובדיו המסורים והטובים, למה שאסף ישחרר אותך בכזאת קלות מעסקיו?
"אם יש תלמיד טוב, תשאירי אותו כיתה כדי שלא יתקדם? זה נכון שלאסף קצת קשה לשחרר, והוא אפילו מפחד שאני אמשיך בדרכי, אבל לא ממקום שלא מפרגן לי אלא מפחד שלא יהיה לי טוב, שלא אסתדר. זו דאגה אמיתית. נישאר תמיד בקרבה ובקשר".
בושארי (31) נולד וגדל ברעננה יחד עם ארבעה אחים. לאביו יש קיוסק ברמת גן, והאם היא רכזת אמנויות במרכז יום לקשיש. בילדותו בושארי לא הצליח להשתלב במסגרות החינוך. "הייתי ילד שקשה לו עם מערכת הלימודים", הוא מספר. "לא מצאתי את עצמי. הייתי ילד שלא נוכח בשיעורים, שסובל מהפרעות קשב, ואז הכיתה מתקדמת בחומר ונוצר פער גדול. לא הרגשתי שייך. העיפו אותי מבית הספר והגעתי לקידום נוער, שם אתה לומד שלוש פעמים בשבוע".
איך הגעת למטבח?
"הייתי צריך מסגרת כדי לא להתפזר, ובגיל 13 התחלתי לעבוד במאפייה אצל חבר של המשפחה. בזמן שכל החברים היו יוצאים לבלות בחופש הגדול, אני הייתי נוסע באופניים בארבע לפנות בוקר למאפייה לעשות באגטים וקרואסונים. הדבר שהכי חרוט אצלי זה איך יום אחד אני מגיע מוקדם בבוקר ראשון למאפייה ואני רואה ארגז קטן ירוק שחברות גדולות היו שולחות כמתנות ללקוחות. והיה שם מקטורן של שף. הרמתי, מדדתי ואמרתי: 'אני רוצה להיות שף'. הוא היה ענק עליי, והחלטתי שאני עובד איתו. מאז הכל רץ. לאט לאט התחלתי לשפר את עצמי, עברתי למסעדה איטלקית, למדתי לעשות פסטות עבודות יד. הייתי גם מבשל הרבה בבית להורים".
כאמור, במפגש עם גרניט באודישנים ל"משחקי השף" קיבל הצעה שקשה לסרב לה: "מאחורי הקלעים הוא הציע לי לבוא לירושלים, ל'מחניודה'. ללמוד, לעבוד כל יום מולו, לשמוע את הביקורות, את הצעקות והדרישות שלו למצוינות. הפכתי למפלצת קולינרית".
אבל דווקא אז עזב בושארי לניו יורק כדי לחוות מטבחים חדשים, ושם התחיל להשתמש בסמים. "טסתי לניו יורק, כי רציתי להתקדם וללמוד תרבויות נוספות וטעמים חדשים", הוא מספר. "עבדתי כשף במסעדה, ומשהו קרה שם שגרם לי לברוח ולהכיר עולם לא טוב. המשפחה הייתה חסרה לי, הצוות של 'מחניודה' היה חסר לי, וזה גרם לי לנסות להדחיק את הרגשות שלי. השתמשתי כל יום במשך חודשים רצוף. השימוש הוא מאוד יקר, סדר העדיפויות שלי השתנה. פתאום אני מעדיף לגור בדירת חדר ורק שאמשיך להשתמש. בסוף כבר איבדתי שליטה".
בעזרתו של גרניט הצליח בושארי להשיב את חייו למסלול. "נגמר לי כל הכסף, ואני זוכר את עצמי מחפש ארבעה מטבעות של 25 סנט כדי לקנות משולש פיצה", הוא מספר. "ואז אמרתי לעצמי 'אוקיי, אני צריך עזרה וחייב לצאת מפה'. דאגו לי לכרטיס טיסה וחזרתי לארץ. חזרתי להורים שלי, ומיד אחרי זה שלחתי לאסף הודעה שאשמח לחזור למסעדה. אסף, שהאמין בי, מיד נרתם לעזרתי ולקח אותי לגמילה".
מה למדת בתקופת הגמילה?
"למדתי שהשימוש בסמים הוא תוצאה, סימפטום. אם הייתי שמח, הייתי משתמש. ואם הייתי עצוב, גם. למדתי להכיר ברגשות שלי ולבטא אותם. גם הופתעתי לגלות שיש המון מקומות שמוכנים לקבל אותי בזרועות פתוחות ובחינם, וכל מי שרוצה עזרה צריך רק מישהו אחד שיקשיב לו. מבוגר אחד שיאמין בו".
איפה זה פוגש אותך היום?
"היום זה כבר מאחוריי, ואני מנסה לקבור את זה עמוק בחול, אף שזה תמיד יהיה מי שאני, ובזכות זה הפכתי להיות ערני. אני מסתכל קדימה ורוצה להתעסק בדברים אחרים, אבל גם לא לשכוח את זה. בסופו של דבר, אני רואה את זה כסיפור חיובי, עם לקיחת אחריות על החיים שלי והסתכלות קדימה".
זאת הסיבה שבחרת את השם "קילומטראז'" למסעדה החדשה שלך?
"עברתי כברת דרך, ולמדתי, וראיתי, וטעמתי, ונגעתי, וזה גם חלק ממה שאני מנסה להעביר לנוער בסיכון. אתה צריך לעבור דרך בשביל לעשות משהו, וגם אם למדת ואתה מרגיש מוכן, הדרך לא נגמרה. תמיד יש עוד קילומטראז' ללמוד ממנו ולהתפתח".
מה יהיה הקו הקולינרי במסעדה שלך?
"אוכל ישראלי עונתי. אני מאוד מחובר לאדמה, וניסיתי למצוא את האני מאמין שלי. המטבח שלי גרם לי ליצור טעמים של הפסיפס הישראלי, בלי מטבח אחד ספציפי. אבא שלי תימני, אז אמא שלי עושה לו בבית מרק תימני - אבל עם קניידלעך. זה מה שאני מייצר היום, אני לא הודי, אבל יכול לעשות טרטר דג ים עם פאפאדם. אם יש קלאמרי, אז אני עושה לו רוטב חריימה. מבחינתי, מנה מנצחת זאת מנה שמספרת את הסיפור. אוכל טוב לא מספיק, צריך לדבר דרך המנה, גם אם הסועד לוקח בה חלק אקטיבי, מגרד בעצמו או שופך רוטב או מערבב עם הידיים".
למה אתה חושב שמגיע לך לזכות?
"אני לא אתן לך להוציא אותי שחצן. שהטוב מאיתנו ינצח - העיקר שהתחרות תהיה ספורטיבית. יש לי המון כבוד כלפי רינת, היא מביאה אוכל הודי, וזה חדש בישראל, למרות שאין לה ניסיון. יחד עם זאת, אני חושב שהכי מגיע לי ולדרך שלי לזכות. אני המשתתף היחיד בתוכנית שבא עם ערך מוסף למסעדה, באמצעות שילוב נוער בסיכון. חלק מאותם נערים שיהיו מספיק טובים ישתלבו אצלי במסעדות. בתור מי שהיה נער בסיכון, לתת הזדמנות לנערים כאלה זה ההישג הגדול שלי".
מה יקרה אם לא תזכה?
"לא משנה מה יקרה, אני רוצה להמשיך לעשות את מה שאני אוהב ולהתפתח בו. אני רוצה להשאיר חותם במטבח הישראלי. החלום הגדול שלי כבר המון שנים זה לפתוח בית ספר לבישול, ואני בטוח שיום אחד גם אגשים אותו. מסעדה זה גם חלום, אני עושה את זה ביומיום ומאוד כיף לדעת שיכול להיות שתהיה לי מסעדה משלי, אבל גם אם אשיג את זה, לא אעצור שם".
ומה עם עוד חלומות?
"אני רוצה להקים משפחה עם בת הזוג שלי גל. אלה דברים שבעבר לא הייתי חושב עליהם, והיום הם בראש מעייניי".
הצעת נישואים?
"יש תוכניות, אבל די, את מנסה להרוס לי סודות?".
תגיד, למה בעצם קוראים לך פומפי?
"יש לי אוסף של מעל ל־ 100 פומפיות. לפומפייה יש ארבעה צדדים שונים אבל אף צד לא אותו דבר, וכך גם באוכל אין בסדר לא בסדר, או נכון או לא נכון. אתה יכול לעשות את כל מה שאתה מאמין בו".