ראש הממשלה נפתלי בנט שוחח אמש בטלפון עם נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, וזה האחרון בישר לו שהוא מתכנן לבקר בישראל. חדשות מרגשות ללא ספק. אלא שחבל שבאותה הזדמנות ביידן לא סיפר לו על ההוצאות השוטפות שלו בבית הלבן מאז שהושבע לנשיאות. ביידן היה יכול לספר לו, למשל, כיצד הוא ומשפחתו אוכלים כאוות נפשם במטבח הנשיאותי - אבל כל ארוחה שהם אוכלים נרשמת, ובסוף החודש נשלח להם חשבון מהממשל הפדרלי אותו הם צריכים לשלם מכיסם הפרטי. ולא רק על אוכל, אגב. כל משחת שיניים, נייר טואלט או כלי מיטה נרשמים לחובתם - והם משלמים על הכל מכיסם.
בריאיון לנשיונל ג'אוגרפיק סיפר גארי וולטרס, פקיד לוגיסטי בכיר בבית הלבן, שהוא לא זוכר אף נשיא שלא התלונן על המחירים הגבוהים של החטיפים במזווה הנשיאותי. למען הסר ספק, על ארוחות רשמיות בבית הלבן, בהן מארח הנשיא ראשי מדינות ושאר מנהיגים - הנשיא לא משלם מכיסו הפרטי. אבל על האוכל של הילדים והכלב הנשיאותי? הוא משלם בעצמו. פשוט, לא?
הגברת הראשונה ננסי רייגן אמרה בריאיון ב-1981 כי "אף אחד לא אמר לנו שהנשיא ואשתו יצטרכו לשלם על כל ארוחה, ועל כל הוצאה פשוטה כמו ניקוי יבש ושאר הוצאות שוטפות". בהמשך משפחת רייגן דווקא אהבה את השהות בבית הלבן, ורונלד אף אמר שזה הרגיש "כמו לישון בבית מלון של שמונה כוכבים". בינתיים, ברעננה, משפחתו של ראש ממשלת ישראל החליטה להעשיר את קופת וולט בעשרות אלפי שקלים על חשבון המדינה. איך כתב האדמו"ר שלום חנוך: "הציבור מטומטם, ולכן הציבור משלם". מעניין אם הציבור גם משאיר טיפ לשליח
אילה חסון חשפה בסוף השבוע את ההוצאות הגבוהות של משפחת בנט על מזון מוכן ושאר הוצאות פרטיות בסופרמרקט ובמעדניות. המספרים הגבוהים, כמו תחקירי העבר המפוקפקים של חסון על בכירי הממשלה הנוכחית, גרמו לרשת להטיל ספק בחשיפה של חסון. למעשה, חסון עצמה התלוננה על כך שאפילו בתוך מערכת החדשות שלה לא טרחו להרחיב על הסקופ הנאה. בדיעבד, היא צדקה.
יכול להיות שהפרשה הייתה נעלמת כפי שהופיעה, אבל מי שטרח להדהד את הסיפור ולהבהיר שלא מדובר בפייק ניוז הוא לא פחות מאשר נפתלי בנט עצמו. בניגוד לדימוי הממלכתי שהוא מנסה לשוות לעצמו מאז שנכנס לתפקיד, ראש הממשלה חטף התקף טנטרום ילדותי, ורץ לפייסבוק כדי להבהיר שהמספרים שחסון חשפה מדויקים. בפוסט ארוך ומפורט טען בנט שמשפחתו אמנם מוציאה מחשבון המדינה כ-24 אלף שקלים על מזון, מתוכם כ-12 אלף שקלים בחודש על טייק אווי (יותר מפעמיים השכר החציוני במשק) אבל זה הרבה פחת מקודמו בתפקיד, כאילו מדובר בתחרות "מי מבזבז יותר בסופר על חשבון המדינה".
זה היה אחד הטקסטים הכי פחות חכמים שיצאו תחת ידו של בנט (תזכורת: האדם שכתב את הספר "איך לנצח מגפה") דווקא בגלל שלא היה בו צורך. החוק קובע כי המדינה תממן את הוצאות ראש הממשלה כדי לפנות את כל זמנו לענייני המדינה. רוב אזרחי המדינה מבינים את זה, והבינו את זה גם בתקופתו של נתניהו. ובכלל, כמה מנותק צריך להיות נבחר ציבור כדי להתגאות בכך שמשפחתו מזמינה טייק אווי ובכך חוסכת כסף על מבשלת פרטית?
קשה היה שלא להרגיש את הזעם של בנט דרך הפוסט. בסיפא של דבריו הוא מבקש להבהיר שהוא אינו מושחת. הוא כופר בהשוואה למשפחת נתניהו. גילת אשתו היא לא שרה, הוא טוען. ילדיי אינם יאיר, הוא מוסיף. ראוי לציין שבשום שלב לא נטען שההוצאות אינן חוקיות. אף אחד לא טען שהוא מושחת, ובטח שאף אחד לא השווה את אורח חייו לזה של הנתניהו'ז. היחיד שעשה את ההשוואה הזאת, זה הוא עצמו. ובכלל, הטענה "אני פחות מושחת מנתניהו", אדם שעומד כרגע למשפט על שוחד, היא קצת כמו לטעון "אני פחות שמן מיוקוזונה" - למרות שספק אם גם הוא מזמין יותר סושי ממשפחת בנט.
כן מעניין להשוות בין הדרך בה התקשורת הישראלית עסקה בגינוני חצר המלוכה של נתניהו, לבין הלעג שספגה חסון על כך שפשוט חשפה נתונים יבשים על הוצאות (חוקיות) של בית ראש הממשלה. זו גם הסיבה שלמהדורה המרכזית של חדשות 13 הגיעה אמש אילה חסון כמנצחת. אודי סגל העביר את השידור אליה באולפן בתל אביב רק כדי שהיא תוכל לשמוח לאיד על כל המלעיזים, ולחזור על העובדה שמדובר בחשיפה שלה שראש הממשלה פשוט בחר לאשר. זה לא היה הדיווח הכי מקצועי בעולם, בלשון המעטה, אבל לחדשות 13 יש כל כך מעט ניצחונות, שקשה לבוא אליהם בטענות על כך שאין להם פאסון של מנצחים.
חסון המשיכה ועקצה את בנט על כך ששכח באופן נוח בפוסט שלו לפרט הוצאות נוספות, כמו עשרות המיליונים על אבטחת הבית ברעננה, והוסיפה (בצדק) שההשוואה לנתניהו קצת צינית. גם במהדורה המקבילה בחדשות 12 דיווחו על הפרטים, כולל קרדיט לאילה חסון, כשירון אברהם עוקץ על ההשוואה המתבקשת למשפחת נתניהו, והזכיר שאפשר היה באותה הקלות להשוות בין ההוצאות של בנט לאלה של ראשי הממשלה שרון או ברק.
זה היה הלילה הגדול של חסון, אבל למעשה הוא היה קצת מביך ולא נעים לצפייה, ובעיקר הזכיר לאילו תהומות של חוסר רלוונטיות הגיעה חברת החדשות של ערוץ 13. למה עיתונאית מכובדת צריכה בכלל לחגוג בצורה כל כך בוטה את העובדה הפשוטה שהתברר שכתבה שהיא פרסמה אינה שקרית? ובכלל, מה זה אומר על שאר התחקירים שלה שלא זכו לסיבוב ניצחון בשלל תכניות הערוץ? מה זה אומר על הערוץ שנותן במה קבועה לתופעה הזאת?
למהדורת "היום שהיה" עם טל ברמן הגיעה חסון כדי להמשיך ולחגוג את העובדה שהפרסום שלה לא התגלה כפייק ניוז. "אני לא מבינה, הרי כל הביקורת על נתניהו לאורך השנים הייתה על העניינים האלה", טענה חסון, והסירה סופית את מסכת לוחמת הצדק. כנראה שחסון הספיקה לשכוח שחוץ מהוצאות כבדות על גלידה בטעם פיסטוק היו כלפי נתניהו גם ביקורות על הסתה ופילוג בעם, על מתן רוח גבית לכהניזם, חקירה שטרם מוצתה על מכירת צוללות, רכישת מטוס ושיפוצו בעלות של מאות מיליונים, כמו גם הרשעה בתיק התעמרות נגד עובדים במעון הרשמי וכמובן כתב אישום עם שלושה סעיפים חמורים. מדהים שגם אחרי שבנט עצמו הרים לה להנחתה, חסון בחרה למשיך להתפלש דווקא עם הרפש הביביסטי שהפך אותה לחיקוי כל כך מוצלח של יניב ביטון ב"ארץ נהדרת".