ממד חדש להנצחת הזיכרון: ריקוד העם בעקבות סיפורו המצמרר של ניצול השואה

הכוריאוגרף והיוצר שלמה ממן יצר ריקוד עם חדש לשיר "אשטיקאלע ברויט" בביצועו של דודו פישר. השיר נכתב על ידי פרופ' זהבית גרוס והוא תעד את סיפורו של אביה, צבי ברנר ז"ל, ניצול שואה מטרנסניסטריה

27/04/2022
דודו פישר בקליפ לשיר שביצע, "אשטיקאלע ברויט", שמתעד את סיפורו של צבי ברנר ז״ל, ניצול שואה מטרנסניסטריה. לשיר נוצר ריקוד עם מיוחד. צילום מסך, צילום מסך
דודו פישר בקליפ לשיר שביצע, "אשטיקאלע ברויט", שמתעד את סיפורו של צבי ברנר, ניצול שואה מטרנסניסטריה. לשיר נוצר ריקוד עם מיוחד(צילום: צילום מסך, צילום מסך)

פרופ' זהבית גרוס כתבה לנכד שלה שיר, "אשטיקאלע ברויט" שמו, שמתעד סיפור מצמרר שסיפר לה אביה, צבי ברנר המנוח, ניצול שואה מטרנסניסטריה. השיר הולחן על ידי משה יוסף ובוצע על ידי דודו פישר. הכוריאוגרף והיוצר שלמה ממן התרגש מהיצירה, וחיבר לה תנועות לריקוד עם חדש. זהו למעשה ריקוד עם ראשון הרוקד את זיכרון השואה. פרופ' זהבית גרוס טוענת כי כדי להנציח את הזיכרון יש להפוך אותו לחלק אינטגרלי של האמנות, התרבות והפולקלור, והריקוד החדש מעניק להנצחת הזיכרון ממד של עומק חדש, חי ודינמי, שיישאר איתנו לנצח.

עוד בוואלה!

רצח הילדים, המסתור בכפר והשירים האבודים: הסודות של "ילד יהודי", המנון הגטו שנשכח

לכתבה המלאה

שלמה ממן עבד על יצירת הריקוד כשנה. "כשפניתי לשלמה לפני שנה וביקשתי שיצור ריקוד עם מהשיר, הוא נרגש ממנו ואמר לי שזו משימה מאוד מורכבת ומסובכת", אומרת פרופ' גרוס, "אבל מכיוון שזו מטרה נעלה הוא התגייס אליה מיד. היה צריך לעשות התאמה מחודשת לשיר מבחינת המוזיקה והקצב שלו. היה צריך להמציא וליצור תנועות, שיביעו באופן אומנותי מדוייק את המשמעות של המילים וסיפור השואה הטראגי, והיה צורך לשלב ביחד בין תוכן לצורה. הכישרון הבלתי רגיל והגאונות האומנותית של שלמה ממן הצליחו ליצור לשיר תרגום אומנותי וחדשני, ולחשוף בו רבדים ומשמעויות עמוקות נוספות. באמצעות הריקוד נוכל להעביר את זיכרון השואה במדיום אחר וחדש, שבני הנוער יכולים להתחבר אליו. השילוב המנצח בין מילות השיר, המנגינה, השירה של דודו פישר, שהוא זמר וירטואוזי יוצא דופן, לפרשנות בתנועה - הניב יצירת אומנות חדשנית, שיש לה ערך אומנותי, תרבותי וחינוכי רב, והיא תנציח את זיכרון השואה לנצח נצחים. יש לשיר הזה תרגום ל-21 שפות ועכשיו בכל העולם יוכלו לא רק לשיר אותו אלא גם לרקוד אותו".

פרופ' גרוס מוסיפה: "במסגרת עבודתי המחקרית בתחום הוראת שואה אני עובדת על מושג חדש שפיתחתי, שאני קוראת לו תרבות רפלקטיבית של זיכרון. לצערי, אבא ז"ל לא יכול לספר את הסיפור הזה, ולכן היצירה האומנותית הזאת מצילה את הזיכרון של הסיפור. באמצעות הריקוד והשיר זיכרון השואה הופך למשהו תרבותי, רפלקטיבי, חי ודינמי - היא בעצם נותנת לזיכרון חיי נצח עם תקווה שלעולם לא עוד! NEVER AGAIN".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully