ראשון, 16 בפברואר 2003: אוטופיות של ספק

אבשלום בן-שלמה, מקהילת הכושים העבריים בדימונה, שלח לי דיסק של הלהקה שלו. לפני שלושים שנה הוא היה חבר ב-AACM בשיקגו וניגן בארקסטרה של סאן רה. כיום הוא מפגיש בין הירושה של קולטריין לזו של דוד המלך, באמצעות מודל עתיק של הקשרים קבליים בין תווים ואותיות באל"ף-בי"ת העברי. חלק מהקטעים בדיסק פנטסטיים. נגינת הסקסופון שלו יפהפיה לכל האורך. עצם הנוכחות של אדם כמוהו בישראל היא משאב תרבותי ורוחני שלא יסולא מפז. למישהו אכפת?

אוטופיות של ספק: קטגוריה לאוטופיות ישימות באופן מיידי, לפחות תיאורטית. אוטופיות של ספק אינן מצריכות שינוי מבני עמוק, אלא רק הסטה עקרונית של נקודת המבט. יום האמת הוא דוגמה אחת. דמיינו יום אחד בשנה, בו ממשלות מגדירות את סדר העדיפויות האמיתי על פיו מתנהל העולם, ובאופן סמלי פועלות על פיו בגלוי למשך 24 שעות. הדמוקרטיות המערביות מודות במובן מאליו: שחיי אדם אינם הערך הראשון במעלה בתפישת העולם שלהן, הלכה למעשה. נפתח דיון ציבורי כן על הקונפליקט בין שגשוג ורווחה, קפיטליזם וצדק חברתי. אף אחד לא נדרש לשנות מדיניות – למחרת הכל חוזר לקדמותו - אלא רק להתבונן בכנות בזאת הקיימת.

דוגמה נוספת: אמנה בינלאומית בין מדינות המסכימות למדוד ולחשוף את היחס בין אמת ושקר בדיווחים הרשמיים שלהן. "השנה רק שלושים אחוז ממה שאמרנו היה שקר". "מקורות בממשל האמריקאי על יעד בין חמש שנים: צמצום השקר בדיווחים לעשרה אחוזים בלבד" (כמובן שאתה יודע שבעצם הם מתכוונים לעשרים וחמישה – זו נקודת התורפה של התוכנית).

באולם הביליארד היום שיחק בשולחן לידנו יפני טרנדי עם תליון מגן דוד על הצוואר. אני לבשתי את מכנסי הפועלים היפניים שלי. מה שיפה זה, שבטוח שהוא לעולם לא היה הולך עם מכנסיים כאלה, בדיוק כפי שאני אף פעם לא הייתי עונד שרשרת עם מגן דוד.

ניצחתי שלוש אפס.