"אהבה בשחקים" הפך לפני יותר מחצי יובל לסרט פולחן מהרבה סיבות, בהן כמות הציטוטים האגדיים שיש בו. אחד מהם מתייחס לצורך במהירות ("I feel the need…The need for speed"), אבל ההמשכון של הלהיט התקדם דווקא בקצב של חלזון.
האולפנים רצו להפיק סרט המשך מיד לאחר הצלחת המקור. טום קרוז, כך הוא סיפר השבוע בקאן, לא היה מעוניין, וההפקה לא התקדמה. היא נכנסה לשלבי פיתוח רק בתחילת העשור הקודם. הבמאי של הפרק הראשון בסדרה, טוני סקוט, היה אמור לשוב לתא הטייס, אבל הלך לעולמו בשנת 2012. הפרויקט חזר לשולחן רק כמה שנים לאחר מכן, ובסופו של דבר הצילומים הושלמו בסוף העשור הקודם.
סוף הסיפור? ממש לא. הסרט היה אמור לצאת לאקרנים בשלהי ה-2019, אבל הפצתו נדחתה כדי שאפשר יהיה להמשיך ללטש אותו. כשתמה העבודה עליו, הגיעה הקורונה, והובילה לדחיות חוזרות ונשנות בהפצתו. רק שלשום (רביעי), שלוש שנים לאחר המועד המקורי, הוא ערך את הקרנת הבכורה העולמית שלו במסגרת פסטיבל קאן, וביום רביעי הוא יעלה לאקרנים ברחבי העולם וגם בישראל - מכירת הכרטיסים כבר התחילה.
היתה גם סאגה שלמה לגבי שלושה מכוכבי הסרט המקורי - טום קרוז; ואל קילמר, שבשנים האחרונות נאבק בסרטן הגרון; וקלי מקגיליס, שבשנים האחרונות נעלמה לחלוטין מן הראדר.
הדיבור הוא שקרוז היה אמור בתחילה להסתפק בתפקיד משנה, אבל בסופו של דבר, כוכב הסרט המקורי מככב גם בהמשך. ואל קילמר, לדבריו, נאלץ להתחנן בפני המפיקים כדי שישלבו אותו גם הפעם - והוא אכן מופיע, אבל בתפקיד קטן. קלי מקגיליס, לעומת זאת, מעולם לא היתה אופציית ליהוק. את אהובתו של הגיבור מגלמת הפעם ג'ניפר קונלי.
ואחרי כל התסבוכות האלה, העלילה של הסרט פשוטה להפליא. הוא נקרא בשם הכינוי של אשף הטיס בגילומו של קרוז. השועל הוותיק נקרא בידי הצבא האמריקאי להדריך להקה של טייסים צעירים, בדרכם לביצוע משימה מאתגרת באופן חסר תקדים בתולדות עולם התעופה האמריקאי. לא בטוח שזה היה מקור ההשראה, אבל המשימה שבמרכז "אהבה בשחקים: מאווריק" מזכירה את הפצצת הכורים בעיראק ובסוריה.
כאן, לעומת זאת, המחנה מהצד השני הוא לא עיראקי ולא סורי, ולמעשה אין לו פנים ושמות בכלל. מזמן לא ראינו סרט פעולה הוליוודי עם תסריט כל כך מופשט. אנחנו יודעים רק דבר אחד: הטייסים נדרשים להפציץ מתחם מסוכן כלשהו. איפה? מי? למה? אין לכך תשובות, אולי כי המפיקים לא רצו להרגיז אף אחד ואף אומה, כדי לא לפגוע בפוטנציאל המסחרי של הסרט במדינות שונות מעבר לים - והפוטנציאל שלו עצום. לפי כל האינדיקציות, "אהבה בשחקים: מאווריק" עומד לרסק קופות. אצלנו, כיאה למולדת "הטובים לטיס", יש להניח שהוא יצליח במיוחד.
בקורס המזורז, פוגש המדריך המנוסה טייס צעיר בגילומו של מיילס טלר, הזכור לטובה מ"וויפלאש". הוא לא סתם פרח טיסה, אלא לא אחר מאשר בנו של גוס, עוד אחד מגיבורי הסרט המקורי, שמאווריק נושא על מצפונו את מותו בתאונה.
ל"מאווריק" אין משפחה משלו, ובינו לבנו של גוס מתפתחים יחסים מורכבים, שעולים בהם כמו סוגיות כמו תחליף אב ותחליף בן, רגשות אשם וניסיון לתיקון. בהמשך לכך, הגיבור מבקר את אייסמן, חברו משכבר הימים בגילומו של קילמר, שבדומה לשחקן במציאות, מתברר כי הוא סובל מסרטן שפגע ביכולת הדיבור שלו.
הסרט אמנם מתרחש בהווה, אבל לא פעם נראה כאילו צולם כפי שהמפיקים רצו בזמנו - כלומר, בסוף שנות השמונים. יש בו שלל מאפיינים של התקופה, כולל פסקול בניחוחות של אייטיז, משפטי מחץ בסגנון "זה לא מה שאתה, זה מי שאתה" ו"זה לא המטוס, זה הטייס" ועוד שלל קלישאות.
במובן מסוים, יש בהמשכון גם רגרסיה לעומת המקור. בסרט ההוא, הדמות של קלי מקגיליס היתה אקטיבית וסמכותית כמעט כמו זו של קרוז. פה, יש רק אישה בולטת אחת, בגילומה של קונלי, והיא נדחקת לשוליים - תפקידה בעיקר הוא לברמן בפאב, ולשלוח מבטים מצועפים לעברו של השחקן הראשי. זה לא לכבודה של השחקנית הנהדרת הזו.
מנגד, "אהבה בשחקים: מאווריק" מתעלה על קודמו במובנים רבים, וככל שהוא מתקדם, כך גם מצליח להתעלות לטופ בכל קנה מידה אבסלוטי.
סיבה אחת לכך היא העומק הרגשי בסרט: המפגש בין מאווריק ואייסמן כה מרגש, שגם אנשי קרח יפשירו מולו.
סיבה נוספת היא תצוגת המשחק של טום קרוז. רגע לפני שהוא חוגג שישים, הדוריאן גריי/בנג'מין באטן של עולם הקולנוע נותר צעיר ותוסס מתמיד. ברבים מן ההמשכונים מהסוג הזה, הכוכבים נראים כמי שגררו אותם בכוח. כאן, הכוכב הוותיק מלא חיים ותשוקה. נדמה שהוא נהנה מכל רגע, וזה נכון גם למי שבצידו - חוץ אולי מאשר ג'ון האם, שבתפקידו כמפקד בכיר בצבא מספק הופעה חיוורת כמו רוב אלה שעשה מאז "מד מן".
סיבה שלישית וחשובה עוד יותר היא חלק הארי של הסרט - סצינות הפעולה והתעופה, שמצליחות להרקיע לשחקים.
את הסרט ביים ג'וזף קוסינסקי, שפרץ ב"טרון" וכבר עבד עם קרוז ב"אבדון". למרות ההתפתחויות בתחום מאז צאת המקור, הוא התעקש ללכת בדרכו של קודמו בתפקיד טוני סקוט, לנצל את רישיון הטייס של קרוז ולצלם את מופעי האקרובטיקה האוויריים באופן ריאליסטי ככל האפשר, עם כמה שפחות פעלולנים וכמה שפחות אפקטים יצירי מחשב. ההתעקשות הזו נשאה פרי - "אהבה בשחקים: מאווריק" מריח כמו מאפה שיצא מהטאבון.
בניגוד להפקות מסחריות רבות, אין כאן תחושה שאת הסרט יצרו אינטליגנציה מלאכותית ואלגוריתמים. תחת זאת, "אהבה בשחקים: מאווריק" נראה כאילו נעשה בעבודת יד, עם הרבה נשמה, ויש לציין שזה נכון לגבי הרבה מסרטיו הקודמים של קרוז (וכן, אני מעריץ עיוור שלו).
מעל הכל, מה שהופך את הסרט לכל כך מהנה ומספק מתגלה כתסריט שלו, עליו חתום בין השאר כריסטופר מקווארי, מי שכתב את "החשוד המיידי" וכבר עבד עם קרוז בסרטי "משימה בלתי אפשרית". יש בתסריט חלקים סתמיים ואף סתומים, אבל ברגעי השיא שלו יש חלקים שמתפתחים בצורה מפתיעה, מבריקה ומרגשת.
בתסריט יש כמה מסרים צפויים למדי גם אם מעוררי השראה, למשל חשיבות הערך "כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם", אבל יש בו גם נגיעות פחות טריוויאליות. מעניין למשל כיצד הוא משתמש במטוסים שיצאו משימוש כדי להעביר מסר: גם כשיש פיתוחים חדשים, לא בהכרח נס ליחם של הדגמים הקודמים. הסרט אמנם מדבר על כלי תעופה, אבל ברור שזו מטאפורה למאבק בין המסך הגדול לנטפליקס ודומותיה.
הגישה הזו עמדה מאחורי הסירוב של האולפנים והמפיקים למכור את "אהבה בשחקים: מאווריק" לשירותי סטרימינג למרות כל עיכובי הקורונה וכל השינויים בשוק, ולהתעקש על הקרנתו באולמות הקולנוע. הם מקווים שמה שנכון לעולם התעופה נכון גם לעולם התרבות. טום קרוז מעולם לא עשה סרט בנטפליקס ולא מתכוון להתחיל, ולפי האנרגיות שהוא מפגין כאן, נראה שהוא יישאר בשטח גם כשמכוניות יעופו בשמים.