בערב שישי 5 בדצמבר 1980 הופיעו ביחד על אותה הבמה שלושת נגני הגיטרה האקוסטית הטובים בעולם: אל דימיולה, ג'ון מקלפלין ופאקו דה לוסיה. ההופעה האייקונית שהתקיימה בתיאטרון וורפילד בסאן פרנסיסקו הוקלטה ויצאה באלבום תחת השם "Friday Night In San Francisco". מאז ועד היום נמכרו יותר מ-7 מיליון עותקים של האלבום שנחשב לאלבום הגיטרה המשפיע בעולם.
"במשך 40 שנה נמצאת אצלי הקלטה של ההופעה שהתקיימה למחרת, שאף אחד לא ידע עליה, חוץ מהקהל שהיה באולם", אומר דימיולה בראיון לוואלה! תרבות לקראת סיבוב הופעות נוסף שלו בישראל (דימיולה יופיע בארץ בין 16 ל-20 ביוני) בשלישייה עם שני נגני כלי הקשה ריצ'י מוראלס ואמית קאווטקר.
לדברי דימיולה, רק בתחילת שנת 2020 התפנה ג'ון מקלפלין, שותפו למופע (דה לוסיה נפטר ב-2014, י.ז.), להאזין להקלטה שעברה שחזור והוכנה לקראת ההוצאה לאור. "גם ג'ון לא זכר את ההופעה הזו, שניגננו בה קטעים שונים", אומר דימיולה. לאחר שכל המכשולים הוסרו, בתחילת יולי יצא האלבום, שייקרא מסיבות מובנות: "Saturday Night In San Francisco".
הופעת בישראל פעמים רבות, מה מושך אותך לכאן? ספגת ביקורת על הגעתך לארץ?
"אני אוהב את ישראל, מאז ומעולם הרגשתי מחובר לקהל הישראלי וכשאני מופיע כאן, אני מרגיש שזה הדדי. הביקורת מהצד הפלסטיני מגיעה אליי לא מעט, אבל זה לא מונע ממני להגיע לכאן. אסור לחסום מוזיקה מלהישמע גם באזורים של קונפליקטים או מחלוקות פוליטיות. אני חווה את הקהל הישראלי ככזה שמחובר לעולמות שונים ולמוזיקת עולם ולרגשות המתלווים אליהם ואלו אלמנטים שמאוד נוכחים בקומפוזיציות שלי".
דימיולה גדל בניו ג'רזי (ארה"ב) למשפחה איטלקית והחל לנגן בגיל תשע. "התחלתי ללמוד לנגן על גיטרה בתשוקה מאוד גדולה", מספר דימיולה. המורה הראשון שלו התמקד בג'אז והלהיב אותו. בנוסף לג'אז הוא הושפע מהפופ הבריטי, בעיקר מלהקות שניגנו מוזיקה אינסטרומנטלית. דימיולה המשיך לבית הספר למוזיקה "ברקלי" בבוסטון. עוד בטרם סיים את לימודיו, דרך כוכבו כשהצטרף אל הרכב הפיוז'ן הנפלא שהוביל צ'יק קוריאה "Return To Forever".
איך נוצר החיבור בינך לבין צ'יק קוריאה?
"אני לא זוכר בדיוק איך זה קרה, אבל הגיעה לאוזניו של צ'יק הקלטה חיה שלי מנגן עם רביעיית בארי מילס בהופעת השנה האזרחית החדשה. זאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שהייתי על טריפ של אסיד. זה מדהים בעיניי שההקלטה הזאת, שזיקקה את המהות שלי, היא זו שהובילה להצעה להיות הגיטריסט המוביל עם צ'יק קוריאה (פסנתר), סטנלי קלארק (בס) ולני וויט (תופים) ב'קרנגי הול', כשהייתי רק בן 19".
מאז ועד היום הוא לא מפסיק ליצור ולהופיע. בין היתר הוא שיתף פעולה עם פול סיימון, לוצ'יאנו פבארוטי, סטיבי וונדר, קרלוס סנטנה, פיל קולינס, ג'ימי פייג', פרנק זאפה, הרבי הנקוק ועוד ועוד. דימיולה הוציא למעלה מ-20 אלבומי סולו ועוד אלבומים רבים בהרכבים בגדלים שונים. הוא זכה ארבע פעמים רצופות בתואר "גיטריסט השנה" של מגזין "גיטר פלייר". בית הספר "ברקלי" שבו למד העניק לו תואר ד"ר של כבוד, ומבחינת סגנונות מוזיקליים הוא מרבה לשוטט בין ג'אז-רוק עם השפעות פלמנקו, טנגו, אלמנטים ים תיכוניים, מקצבים לטיניים ומוזיקה הודית. בשיחה איתו הוא מסרב להגדיר את הסגנון המוזיקלי שלו. "הסגנון שלי והאזורים שאליהם הגעתי הם תוצאה של הרבה מאוד הופעות חיות מעולות שהלכתי אליהן, והעובדה שנתתי להן ולגיטריסטים הענקים ששמעתי במדינות שונות להשפיע עליי", אומר דמיולה.
מי המוזיקאים שהשפיעו על היצירה שלך?
"אני יכול לציין כמה שמות, אבל זו רשימה ארוכה, כמעט אין סופית: הביטלס, צ'יק קוריאה, אסטור פיאצולה, רלף טאונר, אגברטו ג'יסמונטי ולארי קוריאל".
חלק מהחיבור של הגיטריסט עם ישראל נוצר באמצעות מוזיקאים ישראלים שעמם שיתף פעולה לאורך השנים על במות בארץ, ובעיקר בעולם.
אהבת ישראל של דימיולה אינה קלישאה. בשנת 1991 הוא נחשב כבר לאחד הכוכבים הגדולים בעולם. בתקופה שמדינת ישראל הייתה תחת מתקפת טילים שהגיעו מעיראק, הגיע דימיולה ביחד עם חברו הישראלי דויד ברוזה לסיבוב הופעות ו"כיתת אמן" בבית הספר למוזיקה רימון, שחווה באותה תקופה את אחת התקופות הקשות בתולדותיו. "זו הייתה תקופה דרמטית", נזכר המוזיקאי יהודה עדר, מייסד רימון וכיום נשיא בית הספר. "בימי מלחמת המפרץ למדו במוסד כ-300 תלמידים. בגלל המתיחות הבטחונית התלמידים עזבו וסירבו להגיע. סיפרתי את זה לחברי הטוב יקיר רימון. דויד ברוזה התגייס מיד והביא אותו לארץ. זה היה מדהים. כולם חזרו, לא היה תלמיד אחד שרצה להחמיץ את כיתת האמן איתו, זה ממש הציל אותנו".
גם מהצד של דיוויד ברוזה ניכר שדמיולה הוא אדם רגיש עם פינה חמה לישראל. ברוזה פגש את דימיולה בניו יורק ב-1987. השניים היו חתומים באותה חברת תקליטים ובשל הסגנון המוזיקלי הדומה, בלייבל הציעו להם לשתף פעולה. "כשהחלה 'מלחמת המפרץ' היינו יחד באולפן וראינו חדשות מהארץ: התקפות טילי סקאדים ושימוש במסכות גז בגלל החשש לשימוש בראשי נפץ כימיים", נזכר ברוזה. "אמרתי לו שאני חייב לחזור ארצה כדי להיות עם המשפחה והחברים. דימיולה היה גם מודאג וכשהצעתי לו להצטרף, הוא הסכים מיד". כעת יסגרו דימיולה ועדר מעגל, כאשר דימיולה יחזור במסגרת הביקור שלו בישראל לביקור נוסף ברימון.
ישראלי נוסף שניגן עם דימיולה הוא הגיטריסט גילי דור, אף הוא אחד מייסדי בית הספר רימון. הקשר המוזיקלי שלהם החל כמעט במקרה כשדימיולה הגיע לסיבוב הופעות בישראל בסוף שנות ה-80, נמשך כמה שנים ועיצב את הקריירה המוזיקלית של דור. המפיק האגדי אשר ביטנסנקי (שהביא לארץ בין היתר את צ'יק קוריאה, ג'ו קוקר, ג'ק ברוס וסוזאן וגה - י.ז.) הביא לישראל את דימיולה לשלוש הופעות סולו: בהיכל התרבות בתל אביב, בנייני האומה בירושלים ובקיסריה. באותה התקופה האולמות חייבו את המוזיקאים לחלק את המופע לשני חלקים כדי שתהיה בו הפסקה שבה הקהל יוכל לרכוש מזון ושתייה. ביטנסקי החליט לנצל את המצב ולחבר את הכוכב האמריקאי עם גיבור מקומי - גילי דור, שחזר מלימודיו ב"ברקלי" וניגן באלבום של שלום חנוך "חתונה לבנה" וב-"40:06" של גידי גוב.
"לא הכרתי את המוזיקה של דימיולה ואפילו לא הייתה לי גיטרה אקוסטית, כי ניגנתי רק בגיטרה חשמלית, ולכן לא הסכמתי להצעה של ביטנסקי", נזכר דור. ביטנסקי לא ויתר ודור השתכנע. אבל ביום שבו דימיולה היה אמור להופיע ביחד עם דור בירושלים, עדיין לא הייתה לו גיטרה מתאימה. "אשר אמר לי שדויד ברוזה השאיר את הגיטרה האקוסטית שלו בדירה של יהודה עדר בתל אביב", נזכר דור. הגיטרה אכן הייתה שם ודור הגיע איתה לחדרו של דימיולה במלון הילטון בתל אביב, כשהמונית לירושלים כבר המתינה בכניסה. דור: "הוא היה מאוד נחמד, התחיל לנגן לי כל מיני קטעים שלו ושאל אם אני מכיר אותם? לא הכרתי כלום. ניגנתי אז הרבה ג'אז. בג'אז יש תמה מוזיקלית מרכזית ואז מאלתרים עליה. זה מה שעשינו".
איך הייתה ההופעה?
"ניגנו יחד בחלק השני של ההופעה. הרגשתי שלא הייתי במיטבי. בעקבות מחיאות הכפיים והמחמאות של אל הבנתי שאולי זה היה קצת יותר טוב ממה שחשבתי. בסופו של דבר ניגנתי על הגיטרה הזו בפעם הראשונה. ניגנו שוב בהיכל התרבות ואת ההופעה בקיסריה הוא עשה כבר עם יהודה פוליקר".
חודשיים אחרי ההופעה קיבל דור שיחת טלפון מאישה שלא הכיר. "יש לי מתנה בשבילך מאל דימיולה", היא אמרה. למחרת היא הגיעה לביתו של דור עם המתנה - גיטרה אקוסטית ("אוביישן") חדשה. "שלחתי איתה מכתב שבו הודיתי לו מאוד" מוסיף דור. זמן קצר לאחר מכן התקשר אליו האמרגן של ידמיולה שהודיע לו שהוא מצטרף לסיבוב הופעות של הגיטריסט באירופה. דור: "שנה לאחר מכן הופענו שוב באירופה. נוצר בינינו קשר חם. ההופעות איתו עשו לי שינוי עצום בקריירה. יחד איתו צברתי המון ניסיון בהופעות בינלאומיות וזה גם חיזק לי את הביטחון העצמי של הנגינה". בשנת 1994 שחרר דימיולה אלבום שבתוכו גם שיר שאחינועם ניני - שותפתו של דור - הלחינה ושרה.
המוזיקאי הישראלי שהופיע עם דימיולה הכי הרבה הוא אמן כלי ההקשה הישראלי הבינלאומי, גלעד דוברצקי, שנחשב גם כיום לאחד הטובים בתחומו העולם. דוברצקי חזר לישראל משהות ארוכה בחו"ל לפני קצת יותר מעשור, ואת המפגש הראשון שלו עם דימיולה הוא לא יכול לשכוח. "בשנת 1999, כשגרתי בניו יורק, אירגנו בעיר מופע התרמה לנפגעי רעידת אדמה בטורקיה. אל דימיולה היה אחד הכוכבים הגדולים בעולם וההופעה שלו סגרה את המופע. הופעתי אז עם הרכב מוזיקלי גדול מטורקיה. מסתבר שהוא שמע כמה הקלטות שלי ואחרי ההופעה שלנו הוא שלח מישהו מטעמו וביקש שאבוא לפגוש אותו". דימיולה אמר לו שהוא מאוד אוהב את הנגינה שלו וביקש ממנו להצטרף אליו למופע שלו באותו הערב. אלא שכלי הנגינה שהיו לדוברצקי לא התאימו לסגנון המוזיקלי של דמיולה. "אמרתי לו שהדבר היחיד שאני יכול לנגן עליו זה כיסא מעץ", מספר דוברצקי. להפתעתו, הוא הסכים.
"ישבתי לידו, בקדמת הבמה, על כיסא ומולי היה עוד כיסא ועליו תופפתי". דוברצקי הופיע באותה התקופה עם לא מעט אמנים גדולים, "הנגינה איתו ביססה את המעמד שלי במעגל הזה ואני מעריך מאוד את הנגינה המשותפת שלנו", מסכם דוברצקי. מאז הנגינה על הכיסא, הופיעו השניים עשרות פעמים כולל סיבובי הופעות בארה"ב, דרום אמריקה ובאסיה. למחרת הוא התקשר אלי ואמר לי שאנחנו יוצאים לסיבוב הופעות משותף בארה"ב. מאז הופעתי עשרות פעמים בסוגים שונים של הרכבים, מתזמורות גדולות ועד לדואט ושלישיה. כשהוא הגיע לארץ, הוא אירח אותי לכמה קטעים בחלק מההופעות שלו".
איך היה להופיע איתו?
"הוא מוזיקאי נפלא. כל הזמן הוא יוצר, משנה ומגוון. חודשים ארוכים הסתובבנו יחד ולא הייתה אפילו פעם אחת שלא עשה שינויים בקטעים שניגן. יש לו אוזן נהדרת, הוא פדנט ולנגן איתו זה אתגר גדול. החזרות איתו קצרות מאוד, שעה או שעתיים וזהו. הוא אדם חם ונדיב ואחרי אחת ההופעות שלנו יחד נתן לי מתנה סט של מצילות".
מאיפה באה האהבה שלו לישראל ולישראלים?
"אני חושב שהישראלים מזכירים לו את המשפחה האיטלקית שבה גדל: ישירות, חום, קולניות וכו'. ממש כמונו".