פיין יאנג קאניבלז

סוף סוף יש מה לעשות בירושלים ביום, אחרי שבאים להזדהות עם אנשי שכונת גילה. התערוכה "בית הבובות" - הרביעית בסדרת "פרק" לאמנות צעירה, שאוצרת שרית שפירא במוזיאון ישראל - מציגה שלוש עבודות של ארבע אמניות צעירות: קרן רוסו, אירינה בירגר, רותי נמט וזויה צ'רקסקי.

העבודה של קרן רוסו ("האילמת") נעה בין חזיון ראווה לעיסוק בבהמיות – מדרגות עץ כבדות בסגנון דיסנילנדי מורידות אותך לתוך אתר של קורבן אדם. השילוב בין דיסנילנד לקאניבליזם, בצירוף הסיפור שמציעה רוסו מאחורי העבודה (על נערה אילמת שנאנסה על ידי השטן), מעורר אסוציאציות נאציות. אירינה בירגר מציגה בחדר אחר סרט אנימציה רוסי על מלכת השלג. ברמה הרעיונית העבודה מתקשרת במובן מסוים לתערוכת הדאדא שמוצגת באולם ליד - הסרט משמש את ברגר כרדי-מייד, אפילו שמבחינה תוכנית העבודה סיפורית ופנטסטית.

שיאה של התערוכה הוא העבודה של חברותי רותי וזויה, שמציגות באולם למעלה את עבודתן החדשה "אפולוגטיקה של גיבורים". תחושה של חולי, חוורון ואפיסת כוחות, שבאה לידי ביטוי בכל הדמויות הגבריות שמוצגות בחדר, הופכת בעבודה הזאת את הגוף הגברי לנשי. האבנים חסרות המשקל, המצוירות על גבי הצילום שעל הקיר, מוסיפות לתחושה של חולשה ורפיון כנושאים מרכזיים בעבודה.

כדאי לשים לב שהתערוכה הכביכול אסקפיסטית ופנטסטית הזו מתקשרת היטב לאירועי החודשים האחרונים, אם דרך עיסוקה של רוסו ברוע ואם בציורי האבנים של רותי וזויה.