מה המשפט של מאיר אריאל האהוב ביותר על שלומי שבן ושולי רנד?

המופע השנתי המסורתי לזכרו של המוזיקאי מאיר אריאל חוזר לבמה השנה בציון יום הולדתו ה-80 שחל לפני שלושה חודשים. המופע "שרים מאיר אריאל" יתקיים השנה לראשונה באמפי רעננה ב-14 ביוני וכמדי שנה יציג רשימה מכובדת של אמנים ואמניות שיבצעו משיריו האהובים, ביניהם: אביב גפן, שלום חנוך ומשה לוי, שלומי שבן, קרן פלס, אסף אמדורסקי, בניה ברבי, זהבה בן, ג'יין בורדו, דויד ברוזה, לאה שבת, מירי מסיקה, מוש בן ארי, נתן גושן, שולי רנד, שי צברי, שחר אריאל, אהוד אריאל ותרצה אריאל. יואב קוטנר יערוך וינחה את הערב, יהודה עדר ינהל אותו מוזיקלית, ומאיה פוגל ונועם פיינגולד ינהלו אותו אמנותית. את המופע מפיקה חברת toMix. לרכישת כרטיסים.

לרגל המופע, החלטנו לפנות לכמה מהאמנים שיופיעו בו עם בקשה קשה ביותר: לבחור את המשפט של מאיר אריאל האהוב עליהם ביותר. אלו הבחירות שלהם:

"אם ת'פתום תופס ת'צמך, לא יודע ביודעין, אתה לא יודע ביודעין, אז משהו ת'יודע, משהו ת'מבין, ת'מבינת'י?" / אף אחד לא יודע

בשיטוט ביצירות, בעיקר המאוחרות, של רבי מאיר אריאל, אתה מוצא אין ספור התכתבויות ורפרנסים לתורה לגמרא ולדברי חכמינו זיכרונם לברכה. השיר "אף אחד לא יודע" למיטב הבנתי מתכתב עם רעיון שמובא בדברי רבי נחמן מברסלב על כך שתכלית הידיעה היא שלא נדע, שנדע שאנחנו לא יודעים כלום.

כמה עמוק, כמה פשוט, כמה מאיר.

"תוציאו את הלשון הארוכה שלכם מתרבות המערב" / בצהרי היום

איך מאיר מצליח להגדיר במשפט חוצץ את ניגוד ואיחוד התרבויות בארץ. והצלילים של המילים - אפשר להרגיש את החום והאפטיות של הדרומית שמשתלחת בגברתנים שמרגישים שהם בסרט מערבונים. משחק מילים ישראלי טהור-אסלי.

כל אוהב מאיר אריאל יודע ש"אין מילה או משפט שסוגרים עניין. הרבה מילים צריך, הרבה משפטים" (היכנסי כבר לאוטו וניסע).


וכך אנחנו, אוהבי מאיר אריאל, מסתובבים בעולם - עם ילקוט מלא משפטים ומילים הנשלפים לפי צורך העניין, וללא התראה. לפעמים אתה אחד העצובים בעיר, ופתאום ארול החוגג סובב בתחתוניו. מאיר אריאל השאיר אחריו אינסוף משפטי מפתח, מושלכים כמו איזו עטיפה, אבל בעיקר נתן לנו את ילקוט השטויות של רב שטויעס, ובתוכו יש (כמעט) כל מה שאנחנו צריכים כדי לשרוד בעולם. ולך תצא מזה עכשיו. איך תצא מזה עכשיו.

ואבא חוזר ואומר:
תעזבנו יום יעזבך יומיים
העגלה נוסעת אין עצור" (נשל הנחש)

זה פזמון שמתנגן לי ברקע של החיים מהילדות וזה השיר הכי מזוהה מבחינתי עם מאיר אריאל.(אולי בעצם מתחרה עם טרמינל). אני אוהבת את הסצנה הזאת שהאבא עם הפרספקטיבה אומר משהו מאוד פשוט על הזמן ועל החיים, כאילו פזמון כזה שבמשפט אורז את מסקנת החיים.

התזכור, בבדידותך
כי אני, היא חירותך

ברוחי בנפשי בעצמי
בבשרי בכחי בירצוני
ביכלתי בעיני בידי בקולי (הלילה לא)

זו שורה מבחינתי כל כך עמוקה לתאר את שורש הזוגיות האמיתית. יחסים יכולים להתנהל בכמה רמות של קרבה. אפשר להתנהל על אוטומט כמעט נטול רגש ואפשר שהאהבה המרגשת תהיה שם כל הזמן עולה ויורדת, וברגעי המשבר כל אחד מבני הזוג - עלולה לעבור במחשבתו פרידה כי עכשיו קשה. ובאה השורה וכמו מאפסת, כמו סטירת לחי. זו האמת, עכשיו תתמודד עם זה, ושיהיה בהצלחה. למי שמחפש אמת כנה ויפה - לדעתי ימצא בבית הזה יהלום אמיתי.

"מודה אני (...) על הטובה והרעה והטובה" (מודה אני)

שיר שמבחינתי הוא תפילה בכל בוקר מחדש, מסיר את הקליפות, רק להודות על יום חדש, על החסד והאמת על הטוב ועל הרע, על האנשים שסביבי וגם על כל העולם. לקום עם חיוך ולדעת שהעתיד הקרוב והרחוק מחייכים אלינו חזרה.

"הגיע הזמן שכבר תוציאו את הלשון הארוכה שלכם מתרבות המערב" (בצהרי היום)

בין כל המשפטים הנהדרים של מאיר אריאל שמלווים אותי כל חיי אני רוצה להתעכב שניה על משפט מתוך "בצהרי יום" (ירדנו לירוחם) שנכתב בזמן "מסע הבחירות של מאיר אריאל" שבו היה לי הכבוד להשתתף, והולחן על ידי דויד ברוזה קצת אחרי. המשפט הזה, שנאמר כביכול על ידי מישהו בירוחם שרואה את אריאל וחבורתו, משמעותי להבנת שינוי מאד גדול שעבר על אריאל באותה תקופה. 1987-1988, עם אלבום שלישי ("ירוקות", כולל "נשל הנחש" שהוא השיר שיותר מכל הציל אותי בתקופת משבר) ומסע הופעות ארצי ראשון, שבו התברר למאיר שהוא אמנם אמן נערץ בקרב חוגים מסוימים, כולל מוזיקאים וכלי תקשורת, אבל כמעט לא מוכר בקרב "הקהל הרחב" ברחבי המדינה. ויותר מכך - מאיר גם הבין שהוא לא מכיר מספיק לעומק את המדינה שבה הוא חי. את הצבעים השונים, התרבויות האחרות מאלה שהוא גדל עליהן. הוא החליט שזה חייב להשתנות. מאיר אריאל של החצי השני לחייו היצירתיים עושה ככל שהוא יכול להיפתח, להקשיב, לעבוד עם. הוא הרגיש שהוא כאן.

"מהזוית סטייל ספה
החלקתי גם אני בגלישת ז'ילה סטייל פרוטופלאסמה" (דאווין של שיר מחאה)

כי כל היופי של השפה העברית, ההומור והטירוף של מאיר גלומים במשפט אחד סתום וגאוני.