סוף עונה

"תוך כדי תנועה" הוא אלבומה הרביעי של דנה ברגר. הוא מגיע אחרי "עד הקצה", שהיווה את התפנית של החיים שלה והפך להצלחה מסחרית מסחררת. בשנים האחרונות סיגלה לעצמה ברגר סוג של סגנון זמרה מחודש ומנייריסטי, מאונפף ומעט תלוש. הוא קנה לה את עולמה וגרם לי לתהות האם היא גם מדברת ככה. פעם היא לא שרה ככה, זה בטוח.

עם הצלחה לא מתווכחים, לפחות לא היא. 58 אלף עותקים מכר אלבומה הקודם, שזה הרבה הרבה מאוד במונחים ישראליים, והיא בהחלט רוצה שזה ימשיך עם האלבום החדש. האם היא "סולד אאוט", מכרה את עצמה, כפי שנהוג לכנות זאת בניכר? האם בכלל היה לה משהו למכור, או שאולי היתה זו פיקציה מההתחלה, ואנחנו לא שמנו לב? קפיצת האזנה לאלבום הבכורה הרוקיסטי שלה, וללהקת בלאגן, מזכירה שאז זה ממש לא נראה ככה, כזה מגעיל. ואני חושב שאפשר להגדיר את התחושה הלא טובה שלי בקשר למהלכי הקריירה שלה באופן כזה: א. האנשים ששומעים היום את המוזיקה של ברגר לא היו קרובים לשמוע אותה כפי שהיתה בעבר. ב. חלק ניכר מהאנשים שנהגו לשמוע את ברגר פעם סובלים כיום מהקאות וגירודים לשמע הדברים החדשים שלה. אבל היי, פעם היא הרי היתה כוסית שלא באשמתה, היא נסחפה שלא ברצונה, נגררה למשבצת הבלונדינית שהיתה סתם חסרה לתקשורת באותה תקופה.

אז בוקר טוב. בבופה למטה מגישים את הפתרונות הכי קלים במסווה של התבגרות ורצינות. מרק קיטש מומתק מלאכותית כמזור לבעיות העולם. הגיע הזמן למרוח את השירים בצבעי גלגל"צ פסטליים, לשים נוצצים ופוזה של "מהלב", לארגן השקה מהממת ולדעת שהקטעים הקשים רק חישלו והולידו כזה חיבור עצמי ראוי לשבח.

את כל השירים באלבום חוץ משלושה היא כתבה והלחינה לבד. אותם טקסטים, אותם לחנים, אותם מיצי קיבה, לא צריך להרחיק לכת בניחושים. אותה הפקה מתוקה, כינורות, לופים רכים וקלידים מלטפים. לרגעים ספורים היא צווחת משל היתה גירסה משובשת של אלאניס מוריסט, וזה מעט מעניין, אבל זה קורה רק קצת. הסטייל שלה מנהל עסקי גומלין חמורים מאוד עם התובנות האמנותיות של פרסומת ממוצעת לאל-סבון. האמת היא שכרגע נזכרתי שהיא עשתה פעם פרסומת לסבון, לפני הקרוס-אובר-נצנצים. אבל אני מתכוון לפרסומת מזן מעט יותר חדש וקרוב לימינו. פרסומת לאורנג', מתקדמת וחמודה, לא אגרסיבית מדי. אולי פרסומת לטיטולים.

אני לא נהנה. לא יודע מה לומר. כשאני מחפש בלבי אני יכול למצוא רק איחולים לבביים לברגר. אני אשמח אם תמכור 67 אלף עותקים מהאלבום החדש שלה. ושתמשיך לאהוב, ולאהוב את המוזיקה שלה. ושתתעלם מכל המלעיזים והמבקרים (חוץ מאלה שכותבים ביקורות טובות). שוק המוזיקה הישראלי זקוק לטלטול רציני, ורוב האנשים המעניינים רוכשים דיסקים מאתרים מחו"ל או מורידים מהאינטרנט את הכיף שלהם. האנשים הפחות מעניינים נסחפים לכיוונים שגרוניים וצפויים. חכו, אני בא.


* "תוך כדי תנועה", דנה ברגר, אן.אם.סי