פתאום נפל לה האסימון: הסיבה שבגללה קטיה נבהלה ממפגש הזוגות

לא יאמן ששוב נפלתי לתרמית. בכל עונה אותו סיפור, ובכל זאת, הצליחה לקנן בלבי תקווה שבפרק המכונה "מפגש הזוגות" באמת יהיה הפעם, ובכן, מפגש זוגות. באופן מסורתי מסמנים פרקי המפגש את תחילתה של המריחה הגדולה, על אחת כמה וכמה בעונה המדשדשת בתולדות התכנית. תקופות כמו אלה מזכירות כי יצר החיים גובר על הכל, מוליד בנו תקווה גם בעתות מוות עלילתי. אני לא בטוחה, חושיי התערפלו במהלך הצפייה בפרק, אבל יתכן שטפטפתי אציטון לעיניים כדי להישאר ערה. אלה ימים קשים לצופי "חתונמי", ואף על פי כן נגייס כוחות ונעשה הכל על מנת לחלץ מהפרק הזה את המיטב ממש כשם שיעל מחלצת מרפאל ועידית סינקים לפרומו.

עוד יממה נפתחת במונולוג של משה למצלמה, והפעם הוא בודק עלינו חומרים בנושא הרגלי השינה של אשתו. מתחשק לי להרפות מהתמה של משה כאדם מלחיץ, כי יש בו צדדים חינניים, וחוץ מזה, מותר לו לאדם גם להיות תמהוני מדי פעם מבלי להיחשד בתכנית זדונית. מצד שני, לא אני זו שתיעדה בת זוג לטלוויזיה בשנתה.

"אז איך אתם לקראת מפגש הזוגות?", מתחילה יעל במלאכת הבחישה בקלחת, שאלה שנענית בצחוק פרוע המעיד על התרופפות כללית. מאי דווקא אופטימית, ומדליקה את משה על מיקסר ובלנדר מוט המצויים בדירתה כדי לבשל למפגש הזוגות, הפעם אין מתנות מאבא.

הקונספט של פיקניק חברתי לא היה כמדומני בעונות הקודמות, אז נהנו הזוגות מאוכל ראוי. בחירה מובנת מבחינה דרמטית, כי היא פותחת ערוץ נוסף למתחים ועלבונות בין הזוגות, אבל לבי על הזוגות שקיוו לפחות לאיזו מנת קרפצ'יו איכותית לצד הטראומה.

"מפגש הזוגות זה טריקי, לא טיול בפארק", משמיע משה חששות לקראת המפגש, במונולוג שזוכה למוזיקה דרמטית משל היה קרב מכונן בהארי פוטר. כשאפילו מאי ומשה זקוקים לתמיכתו של פסקול מניפולטיבי, סימן שאנו במצוקת עלילה קשה.

לעיתים אומרים שהשלם גדול מסכום חלקיו. הביטוי הזה לא תקף ליכולות הבישול של מאי ומשה, אבל לפחות מזדמן להם גיבושון קטן סביב מנת קומפוסט הכרובית שהפיקו. לאחר שזו נזרקת לפח הם פונים להכין קציצות ברוטב דמע, מגייסים כלים פסיכולוגיים מ"הסוד" על מנת לגרום לקציצה להאמין שהיא שווה את זה, בתקווה לשכנע את הסובבים.

המשבר הקולינרי המשותף מאחד ביניהם, והאנרגיות עולות עד שמאי אפילו לא מבחינה שמשה נוהג בלי ידיים על ההגה או שהם כבר שעתיים מחקים את גלית ואילנית. רק בהגיעם למקום, חששות מתחילים לכרסם במאי. היא נתקפת חוסר ביטחון, אולי בגלל האוכל ואולי כי אין לה מטפחת.

משה, שיש לו רגעים באמת מתוקים מאוד, עומד לצדה ברגעים הקשים כ"סלע יציב שהביצים רועדות לו". לעורכי דין פליליים יש איזו תקרת זכוכית בתחום הדימויים, אבל הבנתם. חייבים לומר שהפרק משה התעלה על עצמו, ולמרות הכיוון האפל שלקחה מערכת היחסים שלהם בפרקים הקודמים, הפעם הוא מצליח בעבודה משותפת עם מאי לקטוף את תואר הזוג המתוק.

קטיה מתבאסת על סופ"ש זוגות - הדבר האחרון שמתחשק לה אחרי עוד שבוע בעבודה בסורוקה זה להקיף את עצמה בעוד מקרים סופניים. "זה לא מקדם אותנו ולא אותם", היא מניחה את הדברים על השולחן. "ברור שזה בא לייצר אינטראקציה, ולא בהכרח אינטראקציה חיובית". במילים האלה קטיה מפנה כמעט ישירות ביקורת כלפי ההפקה, ומפתיע שהקטע הזה שרד חדר עריכה. מצד שני, הכל בעונה הזו שרד את חדר העריכה.

מעניין מנין הגיעה נפילת האנרגיה הפתאומית שלה. לאורך כל העונה נדרש מקטיה וליאור לנהוג על פי צרכי ההפקה, אלא שבאופן חסר תקדים, נראה שהקצב המטורלל של "חתונמי" התאים להם בול. זו אולי הפעם הראשונה שבה צרכי ההפקה אינם מתיישבים לחלוטין עם רצונותיה של קטיה, ומתחוור לה שהיא משתתפת בריאליטי; שיש מי שעושה עליה רייטינג. עכשיו, כשהיא צריכה לבזבז את סוף השבוע שלה על זרים סביב קיש ביתי, קטיה טועמת לראשונה מטעמה של ההתבזות הטלוויזיונית, והערב עוד לא התחיל.

יעל, אם התענייתם מה דעתה, אגב, מודאגת מכך שעדיין לא רבו. אל דאגה, סמכו על סופ"ש הזוגות שיעניק מצוקה לכולם. הסדק היחידי שנפער בדמותו של ליאור, בינתיים, הוא הפיכתו לאבא של כולנו בעתות מצוקה, עם הערות כמו "תחזיקי בשתי ידיים, אני מדבר עברית!", בזמן שקטיה נושאת מגשי חצילים אל הלא נודע.

לימור סקרנית לגבי שאלות שעשויות לעלות במפגש בין הזוגות, למשל, "האם עשיתם סקס". היא לא רומזת משהו, אתם יודעים - אלה פשוט שאלות שאנשים זרים נוטים לשאול זה את זה במפגשים חברתיים. תגובותו של ליעד: "הממ". צפו בעוד רגע לסצנה שבה הוא נעלב מהשאלה, היא נעלבת מההיעלבות ושניהם שוכחים ממה בעצם הכל התחיל.

עד שתבשיל המיניות ביניהם, הם ממשיכים במשגל מוחין. "כיף לי לבשל איתך", מחמיא ליעד. "מרגיש לי שאני צריך לומר, כי אני לא אומר". רוב השיחות בין לימור לליעד עוסקות בשיחות בין לימור לליעד, אבל עצרו הכל, פתחו השמפניות, הכו בגונג, נשקו את ישבנו של ריי: מסתבר כי אתמול צמד ליל"י הלכו "לישון מאוחר". הללויה, הלחץ החברתי שהפעילה לימור עשה את שלו ונראה שהיה כאן לילה לוהט של מניפולציות, מבוכות והסכמה גבולית.

נראה שגיא הבין שמצופה ממנו להתחיל לספק את הסחורה, לפחות למצלמות. בשיחה עם דני הוא ומתן מדגמנים זוגיות סחו-פוטוגנית, כולל יד על ירך, ראש על כתף ושימוש בשורש ז.ו.ג כשש פעמים בדקה, עד שהמנטרה תגשים את עצמה. "זה ברור לי שנהיה שם מאוד זוגיים", מחשב גיא צעדים למפגש הזוגות, ומבלי להתכוון אומר הכל: "להיות שם מאוד זוגיים" - זו מחשבה על תדמית, על נראות. זה לא אמיתי.

מתן עדיין חשדן, אבל מספיקות כמה מילים יפות של גיא כדי לאלחש את האינטואיציה שלו, למרות שלדבריו, הוא בכלל לא איש של מילים. על כל פנים מתן דווקא כן איש של מילים, כמו רוב בני האדם, כי זוהי הדרך שבה מתקשרים פרטי ההומוספיאנס. לא תתווסף כאן בדיחת הומואים, תודה. אפשר גם לתקשר דרך מגע במידת מה, אבל גם בתחום הפיזי הם לא מתקדמים משהו, וכשגיא טוען להיות איש של מעשים, חושב לעצמו מתן - אז תעשה כבר.

והפעם על ספת הדני, הפלא ופלא, לא תאמינו, שוקינג שוק: בן מפחד. וממה הוא מפחד? ובכן, ממה בן לא מפחד: הוא מפחד מהצלחת הקשר, מכישלונו, ממשיכה, מרתיעה, מלפגוע, מלהיפגע, מאסון תאומים שני וממתקפת זומבים. היום, ספציפית, הוא פוחד מהאפשרות שמעין תעזוב אותו, אפשרות שלא העלה על דעתו עד כה. היכולת של מעין להכיל אמיתות קשות לפרצוף מעוררת השתאות בעיניי, אך גם קצת דאגה וכעס, כי בת זוג זו לא עובדת סוציאלית עם הטבות.

אבל לדבריהם, משהו השתנה: מעין סיפרה לבן שיש לה סימני שאלה לגביו, ועכשיו, הם טוענים, יכול לחזור אליה בן עם סימני קריאה. קצת הלכתי לאיבוד בתוך פרק ה"בלי סודות" הזה, אבל בשורה התחתונה הם מספרים שמשהו התאזן ביניהם. אמרתי כבר: כל מה שבן צריך כדי להירגע, זה מישהי שתנטוש אותו.

אני אוהבת את הדמות החדשה של מעיין כקשה להשגה, היא אפילו אמינה לפרקים, אבל עדיין רכה מדי. רבה ככל שתהיה חיבתי לבן, וזו חיבה ממוצעת מאוד, בן הוא יצור פשוט: רק צריך לשלח אותו לדרכו בהבעה אדישה והוא יחזור אלייך על ארבע עם מנחת צ'ורוס טריה מהתנור. האם כזאת זוגיות את רוצה? או-אה, זאת כבר שאלה. אבל מעין לא באמת שואלת את עצמה את השאלה הזו.

מעין רוצה את בן ובעיקר רוצה שמישהו ירצה אותה, וליתר דיוק, מפחדת פחד מוות שלא ירצו אותה, ולכן דמות הבד-אס-ביצ' שלה מתפוררת אל תוך האימה שמא תיוותר לבד במפגש הזוגות. בדרך לנאות סיוט היא חולקת עם בן את החשש שמא ייחסם "ערוץ התקשורת" שלהם, הלא הוא מגע, בעקבות הסיטואציה הפומבית. בן בתגובה: נאנח. טוב שיש עם מי לדבר.

עוד סצנה רומנטית בחיי הזוגיות של עידית ורפאל, והפעם: יוצאים מחנות רהיטים, שבע מאות שקיות מושלכות על רפאל כקולב, ועידית מפטירה, "תתרגל". "יש לנו פה משהו נורא חזק", הם מספרים ליעל, ולדברי עידית הם עוזבים את המסלול החברי ועוברים למסלול הזוגי. מברוק, בקרוב יצאו לקצונה. אין הרבה דברים מיניים פחות מהזוג הזה, אבל יעל כאן, כמו תמיד, כדי לדחוק בשני אנשים חסרי כימיה לגעת אחד בשני, מה שימית את הכימיה סופית. כי עכשיו, גם אם יהיה ביניהם מגע, הוא יקשר בזכרונם לנצח עם דמותה של יעל הפסיכולוגית.

כשתי דקות נחשפו לנו ממפגש הזוגות, אך אלה הספיקו להזכיר מה מסקרן כל כך במפגשים האלה. דרכם נחשפים צדדים חדשים לגמרי בדמויות, למשל, מאי כדודה המביכה, שמספיקה בשיחת חולין אחת להפגין התלהבות מופרזת מגייז ולקרוא לקטיה "טניוש". להתבלבל בשם רוסי עם שם רוסי אחר זו רמת מבוכה אחת, להצמיד לו סיומת חיבה זו כבר רמה חדשה.

בכלל, הדאבל-דייט הזה בין ליאור, קטיה, מאי ומשה היה נקודת הפתיחה הגרועה ביותר שמאי הייתה יכולה לבקש לעצמה, כמי שיש לה ביטחון שברירי בעצמה ובקשר שלה. אחרי שהיא מחמיאה ליופיה על קטיה, כולם מסכימים מבלי להחזיר לה מחמאה, ממשיכים קטיה וליאור לנפנף באהבתם הנקייה מרבב, ומשה, כאילו כדי להחמיר את המצב: "אתה זורח אחי". מעניין מתי ליאור הולך לשלוף מול קטיה את מחוות כרטיס הטיסה ללונדון לעיני הזוגות האחרים ואולי גם לתקוע להם את כרטיסי הטיסה פיזית בתוך האישונים.

אך מאי לא תיוותר בדד עוד זמן רב כי הנה נכנסים לחדר צמד הסטרס מתן וגיא, שהצליחו לחכות בדיוק חצי דקה עד למגננה המופרזת, "אנחנו בדיוק כמו כולם!". אם להסתמך על הפרומו לפרק הבא מחכה לנו פוגרום גדול, אבל האמון שלי כבר אבד. איך אפשר לסמוך על "חתונמי", שמנסה למכור לנו כסיום מותח לפרק הזה את בן ומעין נרדמים? האם אנחנו אמורים לחשוב שפספסו את מפגש הזוגות? הם מצולמים, למען השם. צוות הפקה שלם נמצא איתם בחדר.

"חתונמי" - לא יפה. אני מבינה, צריך למתוח את התכנית על פני עונה על מנת לאפשר לכל מותג בארץ לפרסם אצלכם תוך השוואת כל מוצר בעולם לזוגיות, אבל לקרוא למה שראינו כאן "מפגש הזוגות" זה כמו לקרע בקונדום "ילד". דרך ארוכה מפרידה בין השניים.