את החודש הזה התחלנו כשהקואליציה חולמת לסחוב עוד כמה חודשים לפחות, וסיימנו כשאנחנו בדרך לסבב בחירות חמישי. בתווך היו לנו כמובן רצף שביתות, טמפורטורות גבוהות וכמובן שלל מבוכות. כמיטב המסורת, זה הזמן לסכם את הרגעים המביכים של השבועות האחרונים. כפי שאפשר היה לצפות, יוני 2022 לא בייש את החודשים הקודמים וכיבד אותנו במצעד מפואר של פאדיחות ובושות, שכוללות נשיאים לשעבר, מועמד פוטנציאלי לראשות הממשלה, את הזמר האהוב בישראל ומה לא. אפילו דיסני פלוס, שאמור היה להציע קורטוב של נחמה ולהציע משב רוח רענן, התגלה כאכזבה מרה. אז אם אפילו על מיקי מאוס אי אפשר לסמוך, כנראה שזה באמת קיץ קטלני.
האם להבדיל בין כדורגל וכדורסל היא דרישה מינימלית לגיטימית מפינת ספורט? לא בערוץ 14. לפחות הם מבדילים בין צהוב ואדום (בינתיים)
גיל קופטש ("הביביסטים רק יודעים לקלל עם שגיאות כתיב") וגדי סוקניק ("נבחרי הליכוד ברמה נמוכה של אינטליגנציה") מתעקשים להמשיך את המסורת של טופז וגרבוז וליפול כפרי בשל לידיים של נתניהו ומכונת התעמולה שמסביבו
ניר ברקת מכריז על חלומו לחמש מיליון ישראלים בכלי נשק אישיים. אם זה עובד כל כך טוב באמריקה, אז למה לא אצלנו?
תחקיר של "ערב טוב עם גיא פינס" מגלה כי השיחה הנינוחה בין יעל בר זוהר ושי מיקה על אהבה, נישואים וזהות יהודית - היא בעצם תוכן שיווקי לעידוד שמירת נידה וטבילה במקווה, תמורתו קיבלו תשלום מקמפיין בהובלת רותי לבייב-יליזרוב
דיסני פלוס סוף כל סוף מגיע לישראל, אבל במקום לצלול דיסניוורלד טלוויזיוני, אנחנו מקבלים שורה של חוסרים ותקלות, ואת ההרגשה שהם עושים לנו טובה שבאו. מצד אחר, הכל עדיף על הסדרות החדשות של נטפליקס
השופטים העליונים שטראמפ מינה מחזירים לו כשהם מממשים את אידיאולוגיית ההתעללות בנשים שלו ופוסקים נגד הזכות להפלות. הוונאביז הרפובליקאים בישראלים ממהרים לחגוג בטוויטר
אייל גולן חוגג בהופעות ענק באיצטדיון בלומפילד כאילו לא קרה כלום. המחירים במזנון ה-VIP (בקבוק ב-1.5 אלף שקל) הם האחרונה שבדאגות בקשר למופעים האלה
