פרויקט "מנגינה בתחנה" של רכבת ישראל - שבמסגרתו נפרשו פסנתרים בתחנות הרכבת בישראל להנאת העוברים והשבים - נולד בכלל מתוך כוונה לתת במה ליוצרים צעירים, אלא שמהר מאוד הוא תפס תאוצה מפתיעה - ופרס כנפיים. "הפרויקט התחיל לפני שבע שנים כששילמנו כסף לאמנים צעירים שיופיעו בתחנות הרכבת עם הפסנתרים שפיזרנו", נזכר האחראי על הפרויקט ברכבת ישראל סמיון גורודינסקי. "עודדנו את האמנים הללו להעניק חוויה נעימה ברכבת ומהר מאוד ראינו שזה הולך ומתקדם. בהתחלה היינו עם כמה פסנתרים בודדים והיום פרושים כבר 30 פסנתרים ב-30 תחנות ברחבי הארץ - גם במרכז וגם בפריפריה, גם תחנות גדולות וגם קטנות, בירושלים, בתל אביב, בכרמיאל, בבית שאן, כמעט בכל תחנה יש פסנתר היום.
"המטרה המרכזית היא להנעים את זמנם של הנוסעים שעוברים מדי יום בתחנות הרכבת השונות", מוסיף גורודינסקי. "התחנות עצמן מאוד מכוונות לשימושיות. פעמים רבות הנוסעים מגיעים לפני הזמן ולנו היה חשוב להנעים להם את האווירה. אז יש לנו פרויקט של ספרייה בתחנות, יש פרויקט של תערוכות השונות בארבע תחנות רכבת, וכמובן הפסנתרים שמפוזרים בתחנות. אנחנו רוצים לייצר תרבות בתחנות הרכבת, וזה קורה בענק".
תיארתם לעצמכם שזה יצליח עד כדי כך?
"האמת שלא. לא האמנתי שזה יצליח ככה. לא הכרתי אישית כל כך הרבה אנשים שמנגנים פסנתר בישראל ויש סטיגמה לדור הצעיר שהוא כל היום נמצא במסכים ובטיקטוק, ואז אתה מגיע לתחנות הרכבת ואתה קולט את כמות האנשים שמגיעה לתחנות הרכבת, כולל צעירים מאוד, ומנגנים על הפסנתר - וזה פשוט לא ייאמן. מגיעים חבר'ה צעירים שמנגנים יצירות קלאסיות מורכבות על הפסנתרים ואתה פשוט נדהם לשמוע את זה. אתה מגיע היום לתחנות הרכבת ואתה פוגש את כל סוגי האנשים - יהודים, ערבים, אתיופים, רוסים, חרדים, דתיים, חילונים - ומה שמחבר בין כולם זה הפסנתר. אנשים מגיעים להתיישב לנגן ועוברי אורח פשוט נעמדים להקשיב לאותו נגן. זה מהמם לראות את זה".
מי האנשים שמגיעים ומנגנים?
"ממש כולם. אתה יכול לראות ד"ר לפיזיקה, רופא, ילד קטן, חייל. הכי מפתיע אותי שמגיעים חיילים ומנגנים מוזיקה קלאסית. בכל פעם שאני רואה מי שמנגן, אני אומר לעצמי 'וואו, אני לא מאמין שהוא מנגן על פסנתר - ועוד כל כך יפה'. שם, בתחנות הרכבת, אתה קולט שממש כולם מנגנים".
אתם בטח מתחזקים את הפסנתרים כל הזמן.
"כן, כי הם עובדים ממש נון סטופ. אנחנו מכוונים אותם כל הזמן. אם בבית אנשים מכוונים פסנתר אחת לשנה, פה אנחנו מכוונים אותם הרבה יותר כי אנשים מנגנים עליהם בעוצמה רבה ובלי הרף. לגבי אבטחה, יש אמנם אבטחה סביב תחנות הרכבת אבל למרות זאת יש פה ושם ונדליזם. כבר שברו לנו פסנתר אחד".
באילו תחנות הפסנתר "עובד" הכי הרבה קשה?
"בתל אביב הפסנתר עובד נון סטופ, מבוקר עד לילה. יש לנו גם אנשים שמגיעים באופן קבוע ובשעות מסוימות. הם מגיעים, מתיישבים על הפסנתר שעה - והולכים. לא כל אחד יכול להחזיק בבית פסנתר, לכן יש אנשים שמגיעים לתחנות ומנגנים. בירושלים, לדוגמא, מגיעים חבר'ה מהפקולטה למוזיקה שמנגנים בתחנה. בסופו של דבר, בתחנת רכבת עוברים ביום אלפי אנשים, לפעמים גם רבבות. כשפתאום מישהו מנגן יפה, נאסף סביבו קהל של עשרות או מאות אנשים. זה פשוט מדהים לראות את זה. מה אמן צריך בסופו של דבר? קהל, פידבק, מחיאות כפיים. בראשון לציון יש קצין שכל בוקר באותה שעה, רגע לפני שהוא עולה לרכבת לכיוון הקריה, הוא מנגן כמה דקות, מקבל מחיאות כפיים - ועולה לרכבת. באשדוד יש ילד שמגיע קבוע לנגן מוזיקה קלאסית. כשאני רואה אותם, אני אומר לעצמי שאולי יש עוד סיכוי".
אתם מתכננים להרחיב את הפרויקט?
"יש לנו ביקוש מהתחנות שרוצים שנרחיב אותו. גם אנחנו רוצים להתרחב לכמה שיותר תחנות רכבת כי אנחנו מבינים שאנחנו ממש מנגישים תרבות שם לאנשים".