סדרת הדוקו החדשה של נטפליקס ממלאת את ואקום ה"אוף, אין מה לראות"

בחורה צעירה ניצבת מול מכשיר הטלפון שלה. על המסך קופצת הודעה ממטריד אלמוני, שזה עתה מסר לה שברשותו חשבון הפייסבוק, הבנק והמיילים שלה. היא יודעת שזה נכון, ואז הוא מקליד את המשפט שהיה מטלטל את עולמה של כל אישה.

"אם תשלחי לי תמונה של הציצים שלך חייך לא ייהרסו".

סחטנות ברשת בכלל וסחטנות מין בפרט ( (Sextortion) אינה תופעה חדשה. מחקר שפורסם בבריטניה ב-2019 מעלה כי סחטנים מיומנים יכולים להגיע לכ-500 אלף דולר בתוך מספר חודשים. הצרה עם התקדמות הטכנולוגיה היא שהעבריינים תמיד עושים את הצעד הראשון, בדרך כלל בפער גדול מהפסיעות הקטנות של זרועות החוק, כך שתופעת הסחיטה המינית רק ממשיכה להתפשט, תרתי משמע.

אלא שסחיטה מינית היא רק נדבך קטן מהסכנות הטמונות ברחבי הרשת, אותן מציגה סדרת סרטי הדוקו "רשת תעתועים: מוות, שקרים והאינטרנט" שעלתה בחודש האחרון בנטפליקס. ממתיחות אכזריות שמסתיימות במוות, דרך דיווחי פייק ניוז שנגמרים בפריצה לקפיטול ועד פשעים באתרים מקוונים והלבנות כספים, הסדרה בת ששת הפרקים מעניקה הצצה נרחבת לתופעות שהיו קיימות עוד לפני שהנסיך הניגרי והדוד העשיר שהוריש לכם 12 מיליון ליש"ט נולדו, והתעצמו מאוד לאורך השנים ובמיוחד בימי הקורונה.

יש לי חיבה לסדרות הדוקו הקצרות של נטפליקס, במיוחד אלה עם הפרקים הבלתי-תלויים שאינם יוצרים מחויבות (כמו, למשל, "כסף מלוכלך"). הבעיה המרכזית של "רשת תעתועים" היא תנאי הפתיחה שלה, הנושאים גיבנת עיקרית אחת העונה לשם "אנכרוניזם". הרי נדמה שאת הכול כבר ראינו וחווינו, הביטוי "פייק ניוז" שגמענו בשנים האחרונות יצא מכל חור אפשרי. האם סכנות האינטרנט הן נושאים שאפשר להעלות עדיין בלי שנגלגל עיניים ונכריז "זה כל כך 2008"?

ברמה העקרונית, התשובה היא כן. אחרי הכול, אנשים היום חכמים יותר משהיו לפני עשור ואפילו מלפני שנה ועדיין מיליוני תרמיות, סחיטות ועוולות מתבצעים מדי שנה. ברמה הטלוויזיונית התשובה לשאלה הזאת לא חד משמעית. בחלק מהמקרים "רשת תעתועים" מצליחה לעקוף את ההתיישנות, לכאורה, של הנושא, ובחלקם האחר היא מתמסרת להתיישנות ומבליטה את חוסר נחיצותה.

הפרק הראשון, העוסק ב-Swatting (אזעקת שווא של המשטרה לביתו של אדם אחר על מנת לעצור אותו ולגרום לו חוסר נעימות, בלשון המעטה) נבנה היטב והיה מטלטל. גם הפרק הרביעי על הסחיטות המיניות הצליח להזיז את מחט הרגש, אלא שלצידם היו גם פרקי נפל, ובמיוחד הפרק השלישי ("אני לא נאצית"), העוסק בחדירת הימין הקיצוני בארצות הברית למיינסטרים.

לכאורה, מדובר בנושא סופר-מעניין ועדכני, הרי רק לפני שנה וחצי התאגדו אלפי אנשים ופרצו לקפיטול, ומסקרן להיכנס לנבכי המנגנון שאפשר להם לעשות את זה, מה גם שאת ההסבר מספקת סמנתה, אחת שהייתה עמוק בפנים והפעילה את אחד הקינים המסוכנים. אלא שדווקא הפרק הזה מתברר כאכזבה גדולה, מפלצת של שעמום ושל חוסר יכולת לחדש. בין אם זו יכולת הסיפור הגרועה של סמנתה ובין אם זו עבודת עריכה לא מדהימה, דווקא המניה הבטוחה ביותר של הסדרה התגלתה כפלופ מהדהד.

בסך הכול, "רשת תעתועים" אינה יצירת מופת, אבל גם רחוקה מלהיות נפילה. בין כל הדוקוסריס שנטפליקס מוציאה היא תופסת מקום טוב אי שם בחלק האמצעי של הסקאלה. אם סיימתם את "דברים מוזרים" או סדרות אחרות, היא נכנסת היטב למשבצת האפטר-פארטי וממלאת את ואקום ה"אוף, אין מה לראות". חובבי פשע והונאות ייהנו לפחות מחלק מהפרקים. במציאות שבה שפע של בינוניות ממלא את ימינו, זו בשורה לא קטנה.