כמה שבועות בלבד לאחר שהציג באולמות, "תמונת הנצחון" של אבי נשר יעלה היום (שישי) בנטפליקס, ויהיה זמין בלעדית בשירות הסטרימינג בארצות הברית ובישראל. בכך, הוא ירשום ציון דרך היסטורי לסרט ישראלי.
חשוב להבהיר. יש כבר שני סרטים עלילתיים תוצרת הארץ שתאגיד הענק רכש ומציג - "סופת חול" ו"מכתוב", וגם במקרה שלהם היה מדובר בהישג יפה וראוי לציון. ההבדל הוא, שאצלנו הם לא היו זמינים בנטפליקס אלא עלו בכבלים, בלוויין ובשאר הפלטפורמות הקלאסיות. "תמונת הנצחון" הוא הסרט הישראלי הגדול הראשון שלאחר סיבוב באולמות הקולנוע, עושה את הבכורה המקומית שלו על המסך הקטן בשירות הסטרימינג הפופולרי בעולם (למען הרקורד נציין: ב-2015, "האיש שבקיר" הישראלי עלה ישירות בנטפליקס, אבל זה היה סרט קטן שלא זכה להפצה מסחרית רחבה בארץ, ובכל מקרה עלה בשירות כשהיה פופולרי הרבה הרבה פחות, ואכן הקרנותיו שם לא זכו לתהודה).
למי שטרם צפה ב"תמונת הנצחון", נזכיר במה מדובר: נשר יצר כאן אפוס מלחמתי-היסטורי, שמתאר את הקרב על קיבוץ ניצנים במלחמת 48' משתי נקודות מבט - המצרית והישראלית. התוצאה היא סרט קאנוני לפנתיאון, ואין לי ספק שאם היה יוצא לפני הקורונה, היה הופך להצלחה הקופתית הכי גדולה של נשר מאז "סוף העולם שמאלה" ומביא לאולמות חצי מיליון צופים לפחות. בגלל הנזקים המתמשכים של המגיפה, לא היה לו סיכוי להגיע למספרים האלה והוא הסתפק בחמישית מכך או קצת יותר. עכשיו, יש לו הזדמנות להחזיר לעצמו את הצופים האבודים דרך נטפליקס.
בעבר, מי שפספס סרט בקולנוע, ישראלי או לא, השלים אותו בווידאו או בדיוידי. בעשור האחרון עברנו לעידן הסטרימינג, אבל הקולנוע המקומי נשאר מאחור. תוצרים מקומיים עלו בוויאודי של הפלטפורמות השונות, שהוא ככל הידוע לי פיקציה - כמעט אף צרכן בשוק המקומי כבר לא משלם כעשרים שקלים כדי לצפות בסרט בודד, ולא משנה מאיזה מדינה הוא (חוץ אולי מסרטי ילדים). נוסף לכך, הם גם היו זמינים בערוץ הקולנוע הישראלי, אבל זה ערוץ נישתי למדי עם אחוזי רייטינג נמוכים, שמלכתחילה זמין רק למנויי הלוויין.
ניקח לדוגמה את "סיפור אחר", הסרט הקודם של נשר, או לצורך העניין כמה להיטים מקומיים גדולים אחרים מן העת האחרונה, "אפס ביחסי אנוש" ו"ישמח חתני". נאמר שמישהו פספס אותם בקולנוע מסיבות שונות ורצה לצפות בהם מהספה. אילו אופציות עמדו בפניו?
לראות בדיוידי? למי יש דיוידי בימינו. להזמין ב-VOD? לא תודה. לצפות בערוץ הקולנוע הישראלי? לא רלוונטי. הצופה התמים היה מחפש את הלהיטים המקומיים האלה בנטפליקס, בדיוק כפי שחיפש ומצא שם שוברי קופות בינלאומיים כמו "רפסודיה בוהמית", אבל לא היה מוצא בו שום דבר תוצרת הארץ - גם מפני שהמפיצים המקומיים לא רצו לפתוח את האופציה הזו.
זו ספקולציה, אבל יש להניח כי המפיצים המקומיים ראו בנטפליקס מתחרה ישיר. הם חששו כך: אם הקהל המקומי יידע שהסרט יהיה זמין בבוא העת בשירות הסטרימינג, הם לא יילכו לראות אותו בקולנוע. אז מה הוביל לשינוי במדיניות? ואיך זה שבניגוד לכותרים מסקרנים קודמים, "תמונת הנצחון" זמין אצלנו בענק הבינלאומי?
שוב, גם זו ספוקלציה, אבל ההשערה ההגיונית היא כזו: הקהל של "תמונת הנצחון", כמו גם של "בלפסט" ושל סרטים אחרים שלא מיצו את הפוטנציאל הקופתי שלהם לאחרונה, משתייך לדמוגרפיה לא צעירה. קבוצות הגיל הללו לא כל כך חזרו לאולמות מאז הקורונה, והשינוי לא נראה באופק. הקהל שכן הולך כרגע לאולמות הוא ילדים ובני נוער, שצופים בלהיטים כמו "עולה לראש" ו"המיניונים 2", לא בדרמות ולא באפוסים מלחמתיים. הגישה החדשה היא כזו: הקהל של "תמונת הניצחון" התרגל לראות סרטים בנטפליקס, אז תנו לו לראות אותו שם.
האם זה גזר דין מוות לקולנוע? לא, סרטים מכל הסוגים ימשיכו לזכות בהפצה מסחרית אצלנו, כולל כמובן הסרט הבא של נשר, "גן קופים". אך ייתכן שזה יהיה רק לסיבוב הראשוני שלהם, ואת רוב הקהל שלהם הם ימצאו בסטרימינג. אם תשאלו אותי, הרי שלפחות בישראל, העתיד של הפצה מהסוג הזה נמצא באירועים מיוחדים: כלומר, הקרנות שמשלבות שיחה עם הבמאי ו/או הרצאה, או הקרנות שכוללות גם כיבוד מיוחד וכיוצא בכך. הקהל הרי אומר לעצמו שאם אין ערך מוסף, הוא יכול לראות את הסרט בבית.
אז אולי הבנו למה המפיצים המקומיים רצו למכור את הסרט לנטפליקס, אבל למה שירות הסטרימינג היה מעוניין בו? ובכן, כפי שכתבנו כאן בזמן אמת, "תמונת הנצחון" הוא סרט הוליוודי לכל דבר, גם מבחינת הז'אנר שלו וגם מבחינת ערכי ההפקה הגבוהים והמרשימים, אז ברור למה יש לו אפיל בינלאומי. לכך תורמת גם עובדה נוספת: הפרספקטיבה המצרית דומיננטית בו לא פחות מזו הישראלית, הדמויות המצריות חשובות בו לא פחות מאלה היהודיות, והשפה הערבית שולטת בו לא פחות מעברית. לכן, בעיניים זרות זה לא "סרט ישראלי" אלא "סרט ישראלי-מצרי" או פשוט "סרט מזרח-תיכוני", מה שהופך אותו לאטרקטיבי יותר.
עליית "תמונת הניצחון" בנטפליקס מלווה בקמפיין שיווק מסיבי, כולל מודעות בעיתונים מטעם המפיק שלו, אהוד בלייברג. לראות מודעה בעיתון ישראלי שמקדמת צפייה בסרט ישראלי בשירות סטרימינג בינלאומי? אלה באמת ימות המשיח. לא בכדי אבי נשר נבחר להיות הבמאי הראשון שמדליק משואה. הלהיטים שלו, למשל "הלהקה" ו"סוף העולם שמאלה", תרמו רבות לחיבור בין הקהל המקומי לקולנוע שלו, וייתכן כי הוא הצליח פעם נוספת לשנות את הדרך שבה רואים כאן סרטים.