ארנולד שוורצנגר חגג יום הולדת 75 לפני כשבוע. לרגל האירוע, אתרים שונים ברחבי העולם פרסמו את מצעד סרטיו הטובים ביותר, וכמעט בכולם כיכב "הטורף" - המותחן הקלאסי מ-1987, בו גילם סוכן מיוחד שנשלח לג'ונגלים לגוואטמלה למשימת חילוץ, ופוגש שם חוצן תאב דם שצד אותו ואת חבריו.
מאז, זכה "הטורף" לכמה המשכונים - שלושה מהם ישירים, ושניים כפרויקט צד שעימת בין החייזר הזה ליצור מ"הנוסע השמיני". אף אחד מהם, מיותר לציין, לא התעלה לרמתו של המקור. עכשיו מגיע המשכון נוסף, "טרף" ("Prey") שכרוח הימים ובניגוד לקודמיו, עלה ישירות בסטרימינג ברחבי העולם. אצלנו הוא זמין בדיסני פלוס. נא לא לבלבל בינו לבין סרט עם שם עברי זהה שבמקור נקרא "Beast", ויעלה אצלנו לאקרנים בסוף השבוע.
הסרט, שוב כרוח הימים, ניצב כמעין הקדמה לפרקים הקודמים, ומתאר לנו כיצד הכל התחיל. הוא מתרחש בערבות של צפון אמריקה, בתחילת המאה ה-18 ובקרב שבט הקומאנצ'י. הפעם, את מקומו של הסוכן המיוחד בגילומו של שוורצנגר תופסת נארו, אחת מבנות השבט הצעירות. סביבתה מזלזלת בה בשל הגיל ובשל המגדר שלה, אבל כל זה משתנה כשהטורף מגיע לאחד הביקורים הראשונים שלו בכדור הארץ ותוקף את הילידים האמריקאים, והיא מתגלה כיחידה שמסוגלת להשיב לו מלחמה שערה.
נארו היא בחורה צעירה, שלומדת לגלות ולהוכיח את עצמה, וגם הטורף הוא כזה - בניגוד לחוצן בסרט המקורי, שהיה הרבה יותר מנוסה, הפעם הוא עדיין לומד להכיר את בני האדם ואת מנהגיהם ומגשש את דרכו, כך שבמובן מסוים יש לנו כאן שני סיפורי התבגרות מקבילים.
ב"הטורף" כיכבו שני שחקנים שמאוחר יותר יהפכו למושלים - שוורצנגר, שכזכור היה לאחר מכן למושל קליפורניה, ובצידו גם ג'סי ונטורה, מתאבק לשעבר שהפך לשחקן ואז עשה הסבה מקצועית נוספת כשנבחר להיות מושל מינסוטה, ונרשם בכך גם כמועמד היחיד של מפלגת הרפורמה בייסודו של רוס פרו שזכה להיבחר למשרה ציבורית כה בכירה.
כך או כך, ב"טרף" אין כוכבים. כמעט כל השחקנים הם ילידים אמריקאים, ולא שמות מוכרים. לנעליו של שוורצנגר נכנסת אמבר מידהאנטר. אביה דיוויד הוא גם כן שחקן וגם כן יליד אמריקאי במוצאו, ואמה אנג'ליק מלהקת. היא נולדה ב-1997 ומופיעה מול מצלמה מאז גיל 14. הפריצה הטלוויזיונית שלה היתה בסדרה "לגיון", אבל עוד לא היה לה תפקיד קולנועי בולט. "טרף" מאפשר לה להוכיח את כישוריה גם בסרט, והיא עושה זאת בהצטיינות. ההופעה שלה מרשימה, סוחפת, מסעירה ומרעננת. מי צריך בומר כמו שוורצנגר כשיש אותה? אין ספק שעוד נשמע עליה הרבה.
מאחורי המצלמה עמד דן טרטכנברג, הבמאי האמריקאי-יהודי שחתום בין השאר על הפרק הראשון של "The Boys" ועושה עבודה מיומנת ואפקטיבית. אם מותחן האימה הזה היה מגיע לקולנוע, הוא מן הסתם היה נמשך שעתיים וחצי, אבל בסטרימינג יש חוקים אחרים. התוצאה נמשכת רק שעה וחצי, ובזמן הזה מגישה לנו אקשן נון-סטופ. התסריט דחוס וענייני, בלי שומן מיותר. האופי שלו כמעט קאמרי. הדמויות היחידות הן הגיבורה, אחיה ושאר בני השבט, בעלי החיים שמסביבם והטורף כמובן. מלבד זאת, היחידים שמצטרפים לחגיגה הם חבורה של סוחרי פרוות צרפתיים-קנדיים, מהסוג שפגשנו ב"האיש שנולד מחדש", ו"טרף" מעצב את דמותם באופן קריקטורי וצעקני מדי.
כמיטב המסורת של "הטורף", האלימות כאן גרפית. כבר בדקות הראשונות אנו חוזים בנחש טורף מכרסם, ואז בטורף מקרקף את הנחש, וגם בהמשך מגיעים דימויים לא קלים לעיכול, כולל של אברים כרותים וכדומה. הגבלת הצפייה היא מגיל 16 ומעלה, והסרט לא חושש להיות מדמם ואף מגעיל, ולהעמיד את הדמויות בפני ייסורים קשים.
הגיבורה לא הולכת לשום מקום בלי העוזרת הנאמנה שלה - כלבת בר מזן הדינגו האמריקאי (כלבת קרולינה). מגלמת אותה כלבה בשם קוקו, שגונבת את ההצגה מבני האדם, והתצוגה שלה כבר הפכה לנושא שיחה ברשת. גם הכלבה עומדת בפני שלל סכנות פיזיות, וכיוון שיש כאלה שלא מוכנים לצפות בסרט אם כלב מת במהלכו, נרשה לעצמנו לעשות ספוילר קטן ולהרגיע: הכלבה שורדת גם את סוף הסרט. קוקו לנצח!
אף אחד לא השתוקק לסרט נוסף בסדרת "הטורף", אבל לסרט החדש יש טוויסט משובח ומבורך, והצפייה בו מהנה, אם כי עם הסתייגות. מבחינתי, "טרף" סובל מאותה בעיה כמו קודמיו, והבעיה היא שהטורף עצמו היה ונותר דמות כעורה, דוחה וחד-ממדית.
יש מפלצות קולנועיות, קינג קונג למשל, שקשה שלא לגלות כלפיהן סימפטיה מסוימת, ואפילו לרצות לתת להן חיבוק. הטורף, לעומת זאת, הוא הדבר הכי פחות מעניין בסדרת הסרטים על שמו, ובכל זאת הוא וגם היא ממשיכים הלאה. סביר להניח שבקרוב נראה עוד המשכון בכיכובו של החוצן תאב הדם, אבל סביר להניח שגם הוא יעלה ישירות בסטרימינג.