הרשת סערה אתמול לאחר שחברות ההרכב הספרדי טריבד העלו לרשת סרטון בו ניתן לראות אותן משחיתות דגל ישראל לצלילי אחד משיריהן. הסרטון צולם בפסטיבל זיגט בבודפשט, ככל הנראה אחרי שהצמד ירד מהבמה - והפך לויראלי. מדובר בסרטון מטריד, להקה בפסטיבל מוזיקה גדול - בו גם מופיעים אמנים ישראלים - יוצאת בצורה אלימה ודי מכוערת נגד ישראל, כולל ציור של איבר מין גברי לצד המגן דוד.
ובכל זאת, כדאי לשים את הדברים בפרופורציות. אם אף פעם לא שמעתם על "טריבד" אתם בחברה טובה. בפסטיבל זיגט מופיעים מאות אמנים לאורך מספר ימים בעשרות במות מקבילות. הצמד מברצלונה עלו בשעה 23:00 בלילה להופעה ב"במת החצר" הקטנה, זו שאליה עולים אמני ראפ והיפ-הופ מרחבי העולם. זה נחמד לשמוע את בליל השפות המתחלף לאורך הערב, אבל זה ממש לא המקום אליו משבצים את ההופעות החשובות של האמנים החמים. אם הלהקה הייתה מכריזה על הבמה "שחררו את פלסטין", כנראה שאף אחד לא היה שומע על זה. למעשה, יכול להיות שהן עשו את זה ופשוט אף אחד לא שמע על זה כי לאף אחד לא היה אכפת. היה צריך מעשה קיצוני ומכוער כמו השחתה של דגל כדי לעורר במעט את הרשת.
בשעות הערב הגיעה ההודעה הרשמית והראויה של הפסטיבל, לפיה טריבד הפרו את ערכי היסוד של זיגט. אנשי הפסטיבל ציינו כי הם מבקשים לקדם את ערכי האהבה והשלום מזה עשרות שנים. הם גינו בחריפות את המעשה והודיעו בצורה חד משמעית שהלהקה לא תוזמן בעתיד לפסטיבל. סוף טוב הכל טוב. הפעם צה"ל אפילו לא היה צריך להתערב.
ואיכשהו, בערוץ 13 החליטו לקחת את הסיפור הקטן הזה, ולזהות בו תהליכים. "אנטישמיות בפסטיבל בהונגריה", זעקה הכותרת במהדורה המרכזית בה נחשף כי על דגל ישראל אחר בפסטיבל נכתבה המילה "פאק". האם לכתוב "פאק" על דגל ישראל זו פעולה אנטישמית? זו שאלה ראויה, אבל כזאת שלכל הפחות צריך לעטוף בקונטקסט הנכון. כך למשל, כדאי לתת איזו תזכורת קטנה לכך שרק לפני שבוע נערך מבצע צבאי בעזה, דבר שמעורר באירופה תחושות לא נעימות נגד ישראל. יש הרבה בורות וצביעות ביחס לישראל מצד אירופאים, אבל לעתים רחוקות מדובר באנטישמיות.
במהדורת שש, אמנון לוי הצליח להביא את הקולות הקשים מהשטח, באמצעות ריאיון וידיאו עם אור בן גוזי, צעירה שבילתה בפסטיבל. למען הסר ספק אור הנחמדה לא צפתה בהופעה של טריבד, וסביר שאפילו לא שמעה על הלהקה לפני שאמנון לוי ביקש לראיין אותה כפרשנית לענייני השחתת דגלים. המרואיינת הנרגשת סיפרה כיצד התקרית גרמה לתחושות לא נעימות, ואפשר בהחלט להאמין לה. אף אחד לא רוצה לנסוע לראות את ארקטיק מאנקיז, דואה ליפה וג'סטין ביבר בפסטיבל ובסוף למצוא את עצמו מתראיין אצל אמנון לוי.
לוי ממש חקר את המרואיינת וניסה לדלות ממנה פרטים על התעלול המכוער בלי שהיה לה יותר מדי מה לספר. לוי לא ביקש את תגובת הפסטיבל, ובטח שלא את תגובת הלהקה. לא קיבלנו שום רקע לאירוע, שום ניסיון להבין את המניע של בנות הלהקה האקטיביסטיות. מה זה משנה? אין שום דרך להצדיק אנטישמיות, וברגע שקבענו שמדובר באקט אנטישמי, אין בכלל מה לנסות לחפש מניע. זה היה מעמד התבכיינות עילאי של כלי תקשורת גדול נגד פגיעה בדגל.
וזה לא שלא היה לאמנון לוי זמן להתעסק עם השאלה הבהחלט ראויה לדיון - "מה גורם לאנשי רוח אירופיים לתקוף את ישראל?" - עובדה, היה לו זמן לכתבה של יותר מ-10 דקות לזכר דודו טופז, שהתאבד לפני 13 שנה בתא הכלא שלו. הכתבה, שלא ציינה יום שנה עגול (ואפילו לא את יום השנה עצמו, שייערך בכלל בשבת) לא חידשה כלום מעבר לעמוד הויקיפדיה של טופז. מצד שני, טוב להראות מדי פעם את דודו טופז בטלוויזיה כדי להזכיר שהתחושה כאילו אף פעם לא עשו בישראל טלוויזיה גרועה יותר מאשר ב-2022 ממש שקרית.
בקטנה
בשבוע שעברה עלתה בערוץ הופ ב-yes סדרת הילדים "הכל טוב" שעלילתה מתרחשת באחורי הקלעים של מהדורת חדשות. הסדרה, שמיועדת לגילאי 4-6 כבשה בקלילות את בתי, שהתלהבה לראות סוף סוף מה זאת "המהדורה" הזאת שאבא ואמא רואים כל ערב. קובי פרג' בתפקיד מנחה המהדורה, יניב סוויסה בתפקיד החזאי ובעיקר שיפי אלוני בתפקיד המאפרת נותנים תצוגה קומית נהדרת - אך לצערי המציאות בישראל עולה על כל דימיון, ואין שום סיטואציה בדיונית שיכולה להופיע בתכנית ילדים שלא יכולה להתקיים גם במהדורה המרכזית של אחד מכלי התקשורת הגדולים בישראל. בסדרת הילדים, לפחות, נראה שלכולם יש כוונות טובות.