אאוט

אני מקפיד לצפות ב"ערב טוב עם גיא פינס" מדי יום ביומו בכדי להתעדכן בנעשה בעולם הבידור, ולא פחות חשוב, במשרדי היחצנות הישראליים. התוכנית של גיא פינס היא תוכנית טובה עד טובה מאוד – חומרי הגלם מהם היא מורכבת הם ברובם כיפיים, משעשעים, מעניינים ורכילותיים. כל השאר זה בגדר סנדרה רינגלר.

אבל גיא פינס, כידוע, מעולם לא השלים עם הנוכחות שלו ב"ערב טוב". פינס מתנשא על האייטמים שמופיעים בתוכנית – על כך יעידו ההערות הציניות, עיקומי הפרצוף ושרבובי השפתיים שלו – ובכך הוא מתנשא עלי ועליכם, האנשים שניזונים מהמידע שהוא אמור להגיש באהבה ובסבר פנים יפות.

פינס חי בדואליות: מצד אחד, בעולמו הרוחני של דודי בלסר והבלי תרבות ההמונים, ומצד שני כמבקר, עיתונאי ובן של, בעולם של ניוקי עם פטריות כמהין של חיים כהן. זאת דילמה רצינית – שלא כמונו, האנשים הפשוטים, שצריכים להשתזף בזוהרם של סלבריטאים כדי שיהיה לנו למה לשאוף ועל מה להביט בעיניים כלות, הרי שפינס הוא מספיק זוהר בפני עצמו, כך שאין לו צורך להציץ בחייהם של אחרים. הוא היה בפתיחה של החנות החדשה של קסטרו, הוא ראיין את קלינט איסטווד, מיטב כוכבי הוליווד אמרו לו היי. פינס יודע שמדובר בזוטות, הוא חשף את שקר החן והבל היופי של המפורסמים. פינס מפוכח, אלגנטי ואינטליגנטי מדי בשביל להגיש אייטם על "המורדים" – ואם לא הבנתם את זה, הוא ידגיש את זה באיזושהי עקיצה מתחכמת, כדי שהחברים בתל אביב לא יחשבו שחס וחלילה הוא מזמזם שירים של נטליה אוריירו בזמן שהוא יושב עם רותי ב"רפאל".

אולם בכל זאת ניכר שגיא פינס שולט עד מאוד בכל הקטנות של עולם הבידור המקומי והבינלאומי, ברכילויות, בנתונים, במאחורי הקלעים. פינס לא הפנים, אפילו לאחר איזה אלף תוכניות, את הלגיטימיות התרבותית של העשייה שלו. נראה שהוא שבוי בקונספציות שמרניות, אם כי באותו זמן גם מבין שג'ניפר לופז זה לא פחות נחמד מיבגני אריה. בכך הוא מערער את האוטוריטה שלו כמומחה בתחום. הוא גאה במה שהוא עושה, אבל מתנצל ותופס תחת, מכיר את כל מה שצריך להכיר אבל זה רק בגלל שהתפקיד דורש, חוגג השקות של שעוני יד, אבל מסרב להתענג על טל מוסרי. אולי עוד אלף תוכניות פינס יצליח להתיר את הסתירה שבהתנהלות שלו ויתחיל ליהנות, ממש-ממש ליהנות, מנערות הזוהר, הפתיחות הנוצצות, הסלבריטאים לרגע, הספורטאים החתיכים, להקות הבנים והבנות והסקנדלים הוליוודיים. באמת שלא מגיע לכל אלה שיזלזלו בהם.

אי לכך פינס מנסה עכשיו לעשות טלוויזיה שתתרחק עד כמה שאפשר מהשטויות של העמך ותהיה קצת יותר קרובה לעולם שלו. ב-“In Out”, התוכנית השבועית שלו בערוץ 2 שמקבעת אותו סופית כאימפריית חדשות בידור, הוא קובע מה אין ואאוט בתחומים הפופולריים ומזהה טרנדים עכשוויים בתרבות הפנאי, שזה תמיד הספורט הכי פופולרי בקרב המעמד הבינוני-פלוס והסביבה המיידית של פינס, זו שנוסעת שלוש פעמים בשנה לניו יורק, חוזרת עם שמאטעס שהיא ראתה ב-“GQ” ומיד כל החברים נגנבים מהגזרה המחמיאה והלוק החדשני שהוא מה-זה אין עכשיו בטרייבקה.

בכלל, גיא פינס נראה לי כמי שמחלק את חייו לפי מה שאין ואאוט, ובתור שכזה הוא בוודאי יודע כי כל מי שידו אמונה על זיהוי ומעקב אחר טרנדים, לא יעז לצפות בתוכנית שמתיימרת לעשות זאת בשבילו. לפיכך, בשביל פינס ודומיו, קהילה נבחרת החיה בשמורות טבע ברחבי תל אביב, “In Out” היא אולי הדבר הכי אאוט שיש.

התוכנית נפתחת בקצת בידור ניוז בשביל הנשמה. פינס כמובן מתנצל מיד: "חדשות, כאלה שלא ישפיעו על החיים של אף אחד מאיתנו אבל יעשו קצת טוב על הלב". בכל זאת לא נעים לו – אחריו יש את החדשות האמיתיות ואולי הם ידברו שם על אנשים שמתו. אחר כך הוא פונה לסמן את הטרנדים הנוכחיים: אף גדול זה אין, מדים צבאיים זה אין, עישון סיגריות בברים בניו יורק זה אאוט כי ראש העיר שם לא מרשה, המחזמר החדש של "המורדים" זה אין אצל הילדים.

לגיא פינס יש אג'נדה – הוא לא מתעסק עם פוליטיקה ("מותר לרגע לחשוב על משהו חוץ מסדאם", לדבריו). זה לא מפריע לו להצביע על החרם המטומטם והנוכחי על האומה הבלגית כטרנד איני בכדי "להגיד להם: אתם יודעים מה, גם אנחנו לא ממש מתים עליכם". פינס הוא א-פוליטי עד שהדבר מגיע לטרנדים – אז הוא מאמץ השקפת עולם של מפלגת מרכז וימינה. זה לא שבעצמו הוא באמת מחרים את הבלגים (במקרר יש לו שישיות של "לף בלונד"), אבל אם העם רוצה להחרים, אז הוא בסבבה עם זה. את התפיסות המוסריות שלו הוא משאיר בבית.

אם מפלגת שינוי זכתה ל-15 מנדטים, הרי שעכשיו יש לה גם תוכנית טלוויזיה. מצביעיה, מעמד הביניים ומעלה, יכולים להתענג על "In Out” – סדר היום שלה הוא אזרחי, חילוני, אשכנזי, שבע וקפיטליסטי. זאת לא טלוויזיה מבדרת במיוחד, והאייטמים כרגע הם אכן חלשלושים ואנכרוניסטיים, אבל הנה פינס מצהיר בלי בושה: "הבראנץ' עושה עלייה. הפכנו לעם של בראנצ'ים". הוא מבקר ב"יועזר בר יין" (אגס בנדיקט) וב"אורנה ואלה" (פאנקייק דלעת), והרי לכם הטרנד האיני בתחום המזון שאותו יכולים להרשות לעצמם אחוז מזערי לחלוטין מכלל צופי התוכנית. כל השאר יזילו ריר מול קוקטייל של שמפניה ומיץ תפוזים וישתו דיאט קולה, ואילו החבר'ה של פינס וטומי לפיד יקבלו תיאבון ודבר ראשון בבוקרו של יום שבת יסורו לשם בשביל לטחון קצת פרנץ' טוסט.

“In Out” היא אפילו לא חוויה אסקפיסטית, היא פשוט לעג לרש. בתוכניות הבאות יהיו שם בגדים שאין באפשרותנו לקנות, מסעדות שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו, פריטים שאין ביכולתנו להשיג, טרנדים שאנחנו לא באמת רוצים לממש. זה לא ממש כיף לראות כיצד היאפי הזה וחבורתו חוגגים את מנעמי המעמד שלהם. באותה שעה בערוץ 10, בתוכנית "המסיבה", יובל כספין עוזר לאנשים שידם אינה משגת להכניס מעט זוהר גיא פינסי אל חייהם. למרות שמדובר באשליה רגעית ומנחמת, זהו אקט הרבה יותר אדיב ומוסרי מעצות האופנה התלושות של גלית גוטמן.


* התוכנית "In Out" משודרת בערוץ 2 ביום שישי ב-19:00