150 אלף לחודש נחשב מעמד הביניים?

מאה וחמישים אלף פאקינג שקלים בחודש. וואוו, בנאדם, זה נשמע, כאילו, לא מעט טבין ותקילין. ועל מה, גבר? בעבור מה? טור בעיתון, סחבק. כולה טור בעיתון. עכשיו, לא תאמר טור של דייויד בקהאם ב"סאן", או של מדונה ב"וניטי פייר". לא טור של איזה מגה סלב מפוצץ ממעריצים, בעיתון שהתפוצה שלו היא 10 מיליון עותקים. כולה 800 מילה על הא ועל דא ועל בלה בלה בעיתון של מדינה שהיא חצ'קון קטן על הגלובוס. מדינה שמצבה הכלכלי לא יכול להיות גרוע יותר. מדינה שתפוצת העיתון הכי נפוץ שלה שווה בגודלה לזה של רבת עמון טיימס בקושי.

לשאלה "מאיפה הכסף?" אין צורך להתייחס. זה לא עניינו של הקורא. נוני לא רושם צ'קים שהוא לא יכול לכבד. אז נעיף את הסוגיה הזאת מסדר היום. אין צורך לדאוג ל"ידיעות אחרונות": גם בימים שחונים, נזילות מזומנים היא לא הבעיה הכי גדולה שלו. אבל שיא עולמי חדש, זה כבר שווה שורה או שתיים. שיא עולמי חדש של תפוקה מול עלות, זה כבר שווה ידיעה במדור הכלכלה או פרק בספר השיאים של גינס. שכן "לא סופי", הטור של יאיר, השריר העשיר, הוא הדבר הכי מחופף, רשלני, מקושקש ודל בהשקעה שניתן היום למצוא בעיתונות העברית. ולמרות זאת זוכה לפופולריות של דוגמנית הלבשה תחתונה בכלא גברים.

השדרוג המדהים במשכורת של לפיד מוכיח שהבינוניות לא רק משתלמת, היא אפילו הפכה למולדת הקופונים. חוסר הפרופורציה בין ההכנסה להשקעה משווע אפילו אם לוקחים דוגמה מעולם האגרוף החביב על יאיר. אפילו טייסון, שמשכיב יריב בנוק-אאוט מצלצל ארבעים שניות לתוך הסיבוב הראשון ומלקט 30 מיליון דולר, מרוויח את הקרקר שלו ביושר יותר גדול מלפיד. טייסון הרי התכונן לקרב שבעה חודשים, חטף סנוקרות מחולירות מורעבות בתור משטר אימונים וחי על אשכוליות ואבקת סטריכנין כדי להכין את עצמו לרגע האמת. לפיד לא צריך משטר אימונים, תחקיר או מאמץ מחשבתי: הוא שולף את הלשון, מעביר ניגוב על הנייר ועם ישראל עושה במכנסיים: איזה מאמי.

זה בטח לא יהיה הניחוש הכי פרוע בעולם לומר ששכרו של לפיד אחד מצליח להכיל פעמיים דורון רוזנבלום, אחד יגאל סרנה, שלושה עלי מוהר ועם עודף לעוד איזה ארבעה-חמישה מנחם בן – כולם כותבים טובים, מעניינים וחשובים ממנו.

זה שמופע ההתלקקות המתנחמדת של יאיר לפיד עובד טוב בטלוויזיה, לא הופך את החמש פיסקאות שהוא מוריד למחשב ברבע שעה למשהו ששווה להוציא בשבילו מהארנק סכום חולני שכזה. זה שכבר שמונה שנים הוא חונה במוסף "סופשבוע" של "מעריב" כמו איזה יגואר בין סוסיתאות, לא הופך את הטור שלו למשהו ששווה לירוק לכיוון שלו יותר מאשר לכיוון של חיבור נורא יפה של גימנזיסט מנאות אפקה. שלא כותב ב"מעריב". אפילו לא בוואלה!

השיחוק הגדול של לפיד, האמיד המתמיד, הוא ההצלחה שלו להנפיק בינוניות על בסיס שבועי ולהצטלם טוב בטלוויזיה. כי דבר אחד שיהיה ברור: יאיר לפיד בעל הטור לא נמצא אפילו בעשיריה הראשונה של הכותבים המוכשרים והשווים לקריאה בעיתונות הישראלית. הוא פשוט דוגמן של פוזות, בובה מתנפחת של נחמדות, שבמקרה יש לו גם טור בעיתון. את גוש הרייטינג הזה, את סב השמנת הזה, גנבו "ידיעות" מ"מעריב". לא כותב מחונן ולא בעל טור הופך עולם. "ידיעות" גנבו ל"מעריב" את הלוגו ושתלו אותו במוסף הדגל שלהם, "7 ימים". את העיתון זה לא ישפר, זה כנראה אפילו לא יגדיל את המכירות. בדברי ימי העיתונות העברית, המעבר של יאיר לפיד ל"ידיעות" קבע רף חדש להפקרות: אפס מוצר פלוס מקסימום מותג תמורת 150 אלף פאקינג שקלים משומנים בחודש. ומה עם החלום של יעל בר-זוהר לערוך עיתון יומי גדול? לא שווה בדיקה? ורדי נראה הרבה פחות טוב ממנה בביקיני. וזו עובדה עיתונאית בדוקה.