כל אדם בר דעת, שנתקל בהדר מוכתר בתחילת דרכה בטיקטוק, לא שיער לעצמו שיצפה בה בתוך חודשים ספורים במהדורות החדשות המרכזיות. הדעה האישית שלי עליה עברה אבולוציה, החל מ"מי זאת הילדה הזאת, האם זאת דמות או ברצינות ולמה היא דוחפת את אח שלה (פיזית) בכל סרטון", דרך "היא צועקת, אבל האג'נדה שלה חשובה" וכלה ב-"האג'נדה שלה חשובה, אבל מוגשת בצורה מגוחכת, והיא לא באמת מבינה על מה היא מדברת".
אבל התופעה שנקראת הדר מוכתר לא טרדה את מנוחתנו כל עוד היה ברור שמפלגת "צעירים בוערים" שבראשותה לא תעבור את אחוז החסימה (אם היא בכלל אמיתית ולא ההטרלה המדהימה ביותר בהיסטוריה). אלא שאז החלה להופיע מוכתר בכל במה תקשורתית אפשרית, כולל בסוף השבוע אצל אופירה וברקוביץ', שנראה היה כי הם בעצמם לא בטוחים מה היא עושה אצלם באולפן, או מי זאת. השאלות שלהם, בדיוק כמו המצע של מוכתר, פספסו לגמרי את העיקר. אפילו אופירה לא הצליחה לחלץ ממנה מידע מועיל ורלוונטי למערכת הבחירות הנוכחית. מה האג'נדה הביטחונית והכלכלית שלה? מי יודע.
הריאיון המשיך באוטוסטרדת קלישאות כמו "אני מזיזה להם את הגבינה" ו"לא באתי להיות נחמדה", ללא כל פרקטיקה או משנה סדורה. כל זה נחמד בשביל ראיון יח"צ של דוגמנית במגזין לייף סטייל, לא לפוליטיקאית. באותו ריאיון היא הכריזה - ולא בפעם הראשונה - שלעולם לא תהיה לה דירה במדינת ישראל, שקר שעובר מתחת לרדאר בזכות היעדר תחקיר.
השאלה שמלווה את הכתבה אצל אופירה וברקו בתחתית המסך היא "מי את הדר מוכתר", אבל לא אסייג ולא ברקו מתיימרים לענות עליה. הם מביאים לשולחן בדיוק את מה שמוכתר מביאה: צעקות, קלישאות ופרובוקציות. כך, לאחר שהיא מסיימת לטעון כי הפשקווילים שתלתה כנגדה היו הומוריסטים, השניים מכניסים לאולפן אורח מסתורי בסגנון ריקי לייק. האורח, כידוע, הוא שי שלימוב, מי שהיה מספר 2 של מוכתר במפלגה. שלימוב טען כי טייקון ופוליטיקאי עומדים מאחוריה ושום טענה לא נבדקת בצורה רצינית - לא באולפן ולא לאחר מכן.
מוכתר, כידוע לכל, נמלטה מהאולפן בבכי תמרורים בעוד שלימוב שולף אזיקים כחפץ עזר לפרזנטציה, שנועד לבסס את טענתו לפיה מקומה של מוכתר בנווה תרצה. באמת משהו הרגיש חסר בפרפורמנס המעודן הזה. גם אם הסגנון של מוכתר ראוי לביקורת, באופן מדהים למדי, אף לא אחד מהסובבים אותה על המסך נופל ממנה בקרקסיותו. נהפוך הוא - הם נזונים ממנה.
אל עודד בן עמי הגיעה אמש מוכתר לאחר שהצל - כן, הצל, ולא אף עיתונאי - גילה שברשותה דירה. מוכתר טוענת שזו לא דירה שלה וכי ההורים שלה קנו לה אותה עם כספי הפנסיה שלהם. "נראה לך שאני אגור בדירה שההורים שלי קנו לי?", שואלת מוכתר. התשובה היא, הדר, כן. כך עושים אנשים כשההורים שלהם קונים להם דירה. אבל הדר צורחת כרגיל ססמאות מבלי לענות על אף תשובה: "אתם עושים לי עוול", "תוציא את ההורים שלי מהמשוואה", טריק אהוב על חבריה הפוליטיקאים להתחמקות מטענות קשות. לשאלתו של בן עמי - מי משלם את מיסי הדירה - עונה גואלת הכלכלה של מדינת ישראל, "מה זאת אומרת, אני לא מעורה בדברים האלה". מה עוד נאמר.
ככל שהשאלות נוקבות ומתקרבות אל האמת, כך קולה של מוכתר עולה לשחקים. מוכתר נחשפת במערומיה, אבל לא בזכות התקשורת, אלא מפני שהשקר שלה כל כך שקוף וקל להפרכה, מתחילת הדרך. די היה לבדוק האם יש דירה על שמה, מה שככל הנראה רק יואב אליאסי ("הצל") העלה על דעתו, למבוכתה של התקשורת הישראלית.
העניין העצוב ביותר בסוגיית הדר מוכתר, הוא שהערכים שהיא נלחמת עליהם חשובים וראויים להילחם עליהם. באמת יקר לגור פה, עד דמעות, לפעמים עד ייאוש. מספיק קשה לחיות פה בשביל לא לעוות את המציאות בהצהרות שקריות או להגחיך אותה בסרטוני טיקטוק קרקסיים. לגבי דבר אחד שאמרה בראיונות מוכתר צודקת: אי אפשר להביא אדם שמפריח טענות באוויר מבלי לבדוק מה עומד מאחוריהן. אם לוקחים אותה מספיק ברצינות כדי להביא אותה פעם אחרי פעם לאולפן, מוטב גם לקחת אותה מספיק ברצינות כדי לערוך עליה תחקיר מקדים. אבל יותר מכל אלה, מוטב כלל לא לתת לה עוד במה, ולחוס על האזניים והאינטיליגנציה של כולנו. שקרים וצעקות יש לנו כבר מספיק.