נתניהו: "ברק עשה הון פוליטי ממבצע סבנה, הוא בכלל לא פרץ למטוס"

ראש האופוזיציה וראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו, טוען בספרו האוטוביוגרפי החדש כי נשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה שיגר לו בפגישתם בוושינגטון מסר פוגעני ומאיים. נתניהו כתב בספרו "ביבי - סיפור חיי" (הוצאת סלע-מאיר) שהופץ בסוף השבוע למכירה בישראל, כי דבריו לאובמה נפלו על אוזניים ערלות ולאחר מכן הנשיא האמריקאי שיגר לעברו את המסר המאיים שזעזע עמוקות את נתניהו.

"אמרתי לאובמה שדרישותיו הדרקוניות שגויות הן מבחינה מוסרית והן מבחינה מעשית", כתב נתניהו. "חזרתי על כך ששורש הסכסוך בינינו לבין הפלסטינים אינו ההתנחלויות, אלא סירובם העקבי של הפלסטינים להשלים עם קיומה של מדינה יהודית. הוספתי שלחנוק רבע מיליון אנשים אינו דבר צודק או אפשרי. דברי נפלו על אוזניים ערלות.

"אובמה חזר על דרישתו. כדי להסיר כל ספק, הוא הוסיף משפט אחרון כשעמדנו לצאת מהחדר הסגלגל: 'אתה יודע, לעיתים קרובות אנשים לא מעריכים אותי נכון. אבל אני בא משיקגו, שם הייתי צריך לטפל ביריבים קשוחים'. ואז הוא הוסיף משפט נוסף שזעזע אותי עמוקות דווקא משום שהיה כל כך מנוגד לאופיו המאופק. המסר היה חד משמעי והוא נועד להלך עליי אימים. העובדה שנשיא ארה"ב שיגר מסר כל כך פוגעני בפגישתנו הרשמית הראשונה הטרידה אותי מאוד. הרגשתי שמתייחסים לראש ממשלת ישראל כאל אחרון הבריונים בשכונה. מה שהעמיד אותי בחזרה על רגליי היתה התחושה שלא ייתכן שמנהיג נבחר של אומה גאה בת 4,000 שנה יזכה ליחס כה משפיל ומזלזל".

הנה סיפורים נוספים שמספר נתניהו בספרו החדש:

על מבצע סבנה וחלקו של אהוד ברק, ראש הממשלה לשעבר ומפקד סיירת מטכ"ל לשעבר: "במהלך השנים ברק עשה הון פוליטי ממבצע החילוץ של סבנה, ודאג שהתמונה שלו בסרבל לבן על כנף המטוס תתפרסם שוב ושוב. הוא מעולם לא טרח ליידע את הציבור או את העיתונות בכך שהוא אישית לא פרץ כלל למטוס. ברק היה צופה מהצד. תפקידו היחיד בהסתערות על מטוס סבנה היה לעמוד על האספלט ולשרוק במשרוקית.

"אחרי שהתפרסם במשך שנים כחייל המעוטר ביותר בצה"ל, הוא גם לא טרח לציין שמתוך חמשת הצל"שים בהם זכה, ארבעה הוענקו לו עבור פעולות לאיסוף מודיעין. פעולות אלו היו נדירות בזמנו ביחידה, אבל במהלך הזמן הפכו לשגרתיות, כולל בתקופת שירותי כמפקד צוות. הצל"ש החמישי גם הוא לא ניתן לו בעבור אומץ תחת אש, אלא בעבור פיקודו על הסיירת".

תגובת סביבתו של אהוד ברק לדברים

על פגישתו ביחד עם רעייתו שרה עם הנסיך וויליאם, כתב נתניהו: "ברגע נוסף של גילוי לב, בחדר העבודה שלי, שרה סיפרה לוויליאם שהיא תמיד הזדהתה עם אמו, הנסיכה דיאנה המנוחה. 'אני חושב עליה בכל יום', אמר ויליאם ברכות.

"בעבורי, החלק המרגש בביקור הנסיך היה שיחתנו על סבתא רבא של ויליאם, הנסיכה אליס. בהיותה נזירה באתונה, בהמלך הכיבוש הנאצי של יוון במלחמת העולם השנייה, היא נתנה מחסה לפליטים יהודים וזכתה לתואר חסידת אומות העולם מטעם יד ושם. הבאנו כמה מצאצאי המשפחות שהצילה לפגוש את נכדה, הנסיך. הם הביעו הערכה עמוקה לאליס, שהם חבים לה את חייהם. ויליאם התרגש מאוד מהמחווה. הנסיכה אליס נפטרה באנגליה ב-1969, ולבקשתה הועברו עצמותיה לקבורה בירושלים.

"שנתיים אחר ביקורו של ויליאם בישראל, בינואר 2020, אביו - הנסיך צ'רלס, שבזמן הורדת הספר לדפוס משמש כמלך הממלכה המאוחדת - השתתף בטקס רב רושם בירושלים לציון 75 שנה לשחרור מחנה אושוויץ, צ'רלס, שפגשתיו פנים אל פנים לראשונה בהלווייתו של המלך חוסיין ב-1999, ניגש אליי והתבדח: "אתה לא מזדקן אף פעם?".

על המשפט שאמר ביום הבחירות ב-2015 ולפיו הערבים נוהרים בהמוניהם לקלפיות, כתב: "השתמשתי ברשתות החברתיות ובכלי התקשורת המסורתיים כדי להאיץ בליכודניקים לצאת לקלפיות. בצהריים קיבלתי דיווחים מהשטח על אחוזי הצבעה עצומים למפלגות ערביות אנטי-ציוניות. בפנייה של הרגע האחרון לבוחרינו הפעלתי את פעמון האזעקה. המילים המדויקות שאמרתי היו: 'שלטון הימין בסכנה. המצביעים הערבים נוהרים (הטעות במקור. נתניהו בכלל אמר 'נעים' - ו"ת) בכמויות אדירות לקלפי. עמותות השמאל מביאות אותם באוטובוסים'. ניסוח הרבה יותר מוצלח היה צריך להישמע כך: "המצביעים של המפלגות הערביות האנטי-ציוניות נוהרים בהמוניהם אל הקלפי, ואם לא תגיע להצביע - נפסיד בבחירות".

על תיק 4,000 כתב: "משלא סיפקה 'פרשת הצוללות' את התוצאה המקווה, היה צורך במשהו נוסף. ה'פרשות' הבאות הגיעו לשיאן ב-2019. כתב אישום שמשלב שלושה טיעונים הופנה נגדי: קבלת סיגרים ושמפניה שלא כדין מחברים ('תיק 1,000); אי-דחייה על הסף של ניסיון שוחד לכאורה מצד מו"ל ידיעות אחרונות; זאת למרות שכתב האישום עצמו קבע שלא היתה לי כל כוונה להיענות להצעה ('תיק 2000'); וקבלת סיקור חיובי באתר 'וואלה' תוך מתן הקלות רגולטוריות שנועדו להיטיב עם בעלי האתר ('תיק 4000'). האישום האחרון הוגדר כשוחד. לצערי, כיוון שבזמן כתיבתן של שורות אלו נמצא ההליך המשפטי בעיצומו, אני מנוע מלחשוף פרטים רבים שמפריכים את ההאשמות הללו".

על תקרית שבה היה מעורב בטיסה לבנגקוק, כתב: "המטוס נקלע למערבולת אוויר. אבנר החל לבכות כשכפית שהחזיק פגעה בעינו כתוצאה מהטלטולים הקשים. 'גברת, את לא יכולה לסתום לו את הפה?', הטיח בשרה נוסע זועם. 'הוא רק ילד קטן', היא מחתה. 'אין לך ילדים משלך?'. 'גם לי יש בנים אבל הם לא מתנהגים כך. פשוט תסתמי לו את הפה!'. זה הגדיש את הסאה. קמתי ממקומי, ניגשתי אל הנוסע ותפסתי אותו בצווארון הז'קט שלו. 'תקשיב טוב, זה הבן שלי והוא נפצע. עכשיו סתום את הפה ה... שלך!'. הנוסע נכנס להלם. הוא זיהה אותי קודם לכן ואף שלח לי פתק ברכה בתחילת הטיסה. כך לא מתנהג מנהיג פוליטי, הוא ודאי חשב לעצמו. אבל כך אני התנהגתי. לא שמענו עוד תלונות במהלך הטיסה".

על מות אחיו, יוני נתניהו, כתב: "התקשרתי שוב לעדו. אין חדש. שוב ניסיתי להרגיע את עצמי ללא הצלחה. לבסוף, כעבור שעות אחדות, צלצל הטלפון. "זה עדו", אמרתי למיקי. "הוא הולך לומר לי שיוני נהרג". הרמתי את השפופרת. "ביבי", אמר עדו בשקט, "יוני נהרג". אי אפשר לתאר את הדממה הנוראה והמיוסרת שהשתררה משני צידי הקו. באותם רגעים של הלם מוחלט הצלחתי לחשוב רק על הורינו. "אלך לאבא ואימא", אמרתי לעדו, קולי נשנק. "שלא יקבלו את הבשורה בטלפון". עדו הסכים.

"הנסיעה מבוסטון לאית'קה ארכה שבע שעות ארוכות של ייסורים שלא יתוארו. צביקה ורותי ליבנה התנדבו להסיע את מיקי ואותי. כשהגענו לאית'קה צעדתי לבדי בשביל המוביל לביתם הצנוע של הוריי, ליד אוניברסיטת קורנל. התקרבתי אליו וראיתי את אבא מבעד לחלון הקדמי. הוא פסע אנה ואנה, שקוע במחשבות, ידיו שלובות מאחורי גבו. לפתע הסתובב והבחין בי. "ביבי", הוא חייך בהפתעה, אבל בראותו את ארשת פניי הנפולה הבין מיד. הוא זעק זעקה איומה שלא אשכח לעולם, כקולה של חיה פצועה.

"שמעתי את אמי צורחת. אם היה בחיי רגע נורא יותר מקבלת הידיעה על נפילתו של יוני, היה זה כשנאלצתי לבשר על כך להוריי. הרגשתי כמו אדם שאיבריו נקרעים ממנו בזה אחר זה. איך אוכל להמשיך לחיות?".

על מחאת האוהלים ב-2011, כתב: "כמעט כל מנהיגי המחאה ודובריה היו ממחנה השמאל. שניים מהם נבחרו בהמשך כחברי כנסת במפלגת העבודה. בדיקה של ערוץ 12 אחר הטלפונים הניידים מצא שקרוב ל-80% מהמפגינים משתייכים לשני עשירוני השכר העליונים באוכלוסיה. המחאה החברתית הייתה הכול פרט למחאתם של החלשים. היא הייתה מחאת האנשים המבוססים שרצו שילדיהם יוכלו להתגורר בקרבתם, באזורים היקרים ביותר בארץ. לדרישה זו הוצמדו מחחאות נוספות, מוצדקות ביסודן, נגד יוקר המחיה. אבל לכל המפגינים היה מכנה משותף נוסף: הם בעצם הפגינו... נגדי. בין השורות המסר היה: איך ייתכן שנתניהו עלה מן האוב והוא שוב מנהיג את המדינה בשלוש השנים האחרונות, ללא סוף הנראה באופק?".