היינריך ריינהולד עלה לארץ ישראל מגרמניה בשנת 1934 כשהוא בן 18. לאחר ששירת כנוטר ביישוב העברי וכקצין בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, הוא התגייס לאצ"ל - וזכה לכינוי המחתרתי "ינאי". כמומחה לחבלה מימיו בקומנדו הבריטי, הוא עלה במהירות בסולם הדרגות של הארגון, ופיקד על מספר פעולות חבלה, ביניהן פיצוץ תחנת הרכבת המנדטורית בירושלים, שהסתיים במעצרם של ארבעה לוחמי אצ"ל. בדיעבד התברר כי ריינהולד היה מרגל בשירות הצבא הבריטי שהסתנן לאצ"ל במטרה להוביל את הכלניות אל מנחם בגין, מפקד האצ"ל. בגין אמנם לא נתפס, אבל ריינהולד הספיק למסור לבריטים מידע שימושי, שהוביל לפשיטות ומעצרים של לא מעט לוחמים של המחתרת היהודית, ביניהם מאיר פיינשטיין - שנידון למוות והתאבד בתא הכלא שלו. ראש הממשלה יאיר לפיד גר ברחוב שקרוי על שמו. גילוי נאות: בין הלוחמים עליהם הלשין ריינהולד היה גם סבא שלי, שחלק איתו דירת מסתור ברחוב דיזנגוף בתל אביב.
את הסיפור על המרגל הבריטי באצ"ל אפשר לספר גם בדרך שונה. מהזווית הבריטית מדובר בקצין מצטיין, בוגר מלחמת העולם, שהתגייס כדי להסתנן לתוך ארגון טרור תוך כדי סיכון חייו, וסיכל במו ידיו פיגוע ענק בנמל חיפה, ומנע כנראה אסון גדול בתחנת הרכבת בירושלים. קשה להעריך כמה מחיילי צבא הוד מלכותו הציל ריינהולד. הוא ברח מישראל, חי בזהות בדויה הרחק ממשפחתו בבלגיה, עד שלבסוף נתפס על ידי הישראלים שרצו להוציא אותו להורג - אך הצליח להימלט לבסוף ללונדון, שם נעלמו עקבותיו לעד. משפחתו ניסתה ליצור איתו קשר במשך שנים, אך לשווא. שני הצדדים לא טועים לגבי העובדות, פשוט מדובר בנקודת השקפה שונה.
"אויבים, מרגלים ובתי אסורים לא יוכלו לעצור בעדנו", כתב אברהם "יאיר" שטרן בשיר "חיילים אלמונים" כשהוא מבליט את מקומו של דמותו של המרגל בנפרד מה"אויב" הרגיל והטבעי. מרגל הוא תמיד גיבור בעיני צד אחד, ומפלצת בוגדנית בעיני צד אחר. בסדרה "שתולה" שעלתה אמש בערוץ 13 מציג לנו צבי יחזקאלי מרגלת מסוג אחר. לא מדובר במרגלת שלוקחת צד בקרבות, מסתננת לתוך מנגנוני השלטון או מסכלת פעולות טרור - אלא כזאת שלוקחת חלק במלחמה על התודעה. חמושה במצלמה נסתרת, ה"שתולה" של יחזקאלי לא חושפת סודות צבאיים - אלא צביעות ושקרים במסווה של "זכויות אדם".
בעולם אוטופי, כבר אחרי הפרק הראשון של "שתולה", כלי תקשורת ברחבי העולם היו אמורים לקפוץ על החומרים שעלו בסדרה ולשדר אותם בלופ. אלא שאם יש דבר אחד שיחזקאלי מתעקש להזכיר לנו בעקביות לאורך הקריירה שלו, זה שאנחנו לא חיים בעולם אוטופי. בין אם אתם מאוהדיו ובין אם אתם ממתנגדיו, קשה להתעלם מהמציאות המבאסת שעולה מול המצלמה של יחזקאלי, פעם אחר פעם.
אפשר לאהוב אותו, אפשר לסלוד ממנו, וקל מאוד לטעון שהעבודה העיתונאית שלו פגומה עקב פוזיציה - אבל אם אתם בוחרים לנפנף בתחקיר של צביקה יחזקאלי, אתם כנראה נטועים בפוזיציה לא פחות ממנו. וכן, הבסיס של הסדרה לא חף מבעיות. חלקן גדולות מאוד. יחזקאלי כאמור מציג את סיפורה של צעירה שוודית, שהופכת למרגלת מטעם ארגון "עד כאן" בתוך ארגוני זכויות אדם אירופאיים.
די מדהים לראות כיצד במדינת ישראל קיים ארגון, שעדיין לא חגג עשור להיווסדו (אבל כבר הספיק לצבור מוניטין מפוקפק למדי), שפשוט מפעיל מערכת ביון חובקת עולם. מדהים ודי מלחיץ. לא משנה אם אתם מזדהים עם האידיאולוגיה הימנית קיצונית של "עד כאן" או לא, המחשבה שכמה מתנחלים החליטו להקים מתחרה אזרחי לשב"כ ולמוסד אמורה להטריד את הישראלי הממוצע. אלא שלפי תחקיר זריז שביצע העיתונאי ישראל פריי בטוויטר, נראה שלא רק שהמדינה "מתעלמת" מפעילות הביון של "עד כאן", ייתכן כי היא אפילו מסייעת לה. האמת שמדובר בהיגיון פשוט, איך ייתכן שאותה "מרגלת" נכנסת שוב ושוב לישראל לאחר שהשתתפה בפעולות שהיו אמורות למנוע את כניסתה לארץ?
חשוב מאוד להזכיר שזאת לא פעם ראשונה שערוצי הטלוויזיה בולעים סיפורים של "עד כאן". בעבר זה נגמר בהבהרות והתנצלויות בדיעבד, שהיו יכולות להימנע פשוט על ידי עבודה עיתונאית קצת יותר מקצועית. לזכותו של יחזקאלי, הוא לא הותיר את מלאכת התחקיר לאנשי הארגון, והחליט לקחת חלק פעיל (לא ברור בדיוק מאיזה שלב) בהפעלתה של המרגלת.
אלא שכל אלה הם דברים שהצופה הממוצע לא יתעניין בהם, ולא בטוח שהוא אמור להתעניין בהם. מן הסתם אם ה-BBC היה מפיק סדרה על המרגל הבריטי באצ"ל, זה לא היה מוגש בצורה שונה מהסדרה של יחזקאלי. וזה בסדר. התוצאה, מבחינה טלוויזיונית לפחות, לא הייתה מביישת גם את אנשי הטלוויזיה הבריטים. כי לפני כל דיון פוליטי שניתן לערוך לגבי "שתולה", מדובר בטלוויזיה פשוט מרתקת.
בתקופה כל כך רוויה בסדרות דוקו-ריגול ופשע אמיתי, אנחנו כבר יודעים לזהות לבד מתי מורחים אותנו. כל מנוי לנטפליקס מכיר את התופעה המרגיזה הזאת, בה סדרה שיכולה להסתיים בשלושה פרקים נמתחת ללא סיבה לשמונה פרקים וכו'. "שתולה" של יחזקאלי, לפחות על פי הפרק הראשון, עושה חסד עם הצופים, ומספקת להם אקשן ומתח כמעט ללא הפרעות. הקריינות של יחזקאלי מניעה בחוכמה את העלילה בלי להפריע לה יותר מדי, ומומחים שונים נותנים פרשנויות קצרות שמעשירות את הסיפור בלי לפגוע בקצב העלילה. 41 דקות נטו נמשך הפרק הראשון (לא כולל פרסומות), והן חולפות בתוך רגע. ככה טלוויזיה טובה אמורה להרגיש.
תוצרי הריגול של המרגלת השוודית שנחשפו בפרק הראשון מתוך הקסבה של חברון הם כאלה שעומדים בלב הוויכוח על הכיבוש הישראלי בגדה כבר יותר מ-50 שנה. הרגע הדרמטי בו מתנדבת אירופאית של ה-ISM, "תנועת הסולידריות הבינלאומית", מספרת שהיא רוצה שכל הישראלים ימותו אמור לזעזע אותנו. וזה באמת מזעזע. סולידריות עלק. אנטישמיות במסווה של פרו-פלסטיניות. אלא שזה לא באמת אמור להפתיע אף אחד. זו האלימות שקיימת בשני הצדדים. האם שירת "שיישרף לכם הכפר" שונה באמת מהאמירה של הבלונדינית הצעירה? או שאולי זה אמור לזעזע יותר כי זה באנגלית?
במובן הזה דווקא הרגע הכי מצמרר בפרק לא הגיע מתוך מקום נפיץ ממילא כמו חברון, אלא דווקא מתוך דירה מרווחת בקופנהגן. כמה אנשים צעירים ורהוטים נפגשים ומדברים ביניהם ברוגע ובשלווה על תמיכתם ב"מאבק פלסטיני חמוש" בזמן שהם לוגמים ספל תה. לא מדובר באנשים רעים בהכרח, ויחזקאלי עושה בתבונה כשהוא לא מציג אותם ככאלה. מדובר באנשים משכילים, מנומסים וסביר מאוד להניח שיש לכל אחד מהם בבית כמה פחי מחזור בצבעים שונים. הם חושבים שהם עושים את הדבר המוסרי בתמיכה שלהם בפלסטינים, פשוט כי הם באמת מאמינים שישראל פועלת באכזריות בלתי נתפסת בשטחים. אלא שאז מגיע הרגע המדהים בו אנשי הארגון מסבירים למתנדבת החדשה (המרגלת של "עד כאן") שהפלסטינים עומדים להטריד אותה מינית.
השיחה על ההטרדות המיניות מצד הגברים הפלסטינים יותר חזקה מכל אמירה ילדותית על "הייתי רוצה להיות פצצה שתפוצץ את כל הישראלים". ההתנשאות הגזענית בה אותם אירופאיים פרו-פלסטינים קיצוניים מדברים על תושבי חברון הערבים גרועה לא פחות מכל תמונה של חייל שיורה רימון הלם ברחוב השוהדא. מתנדבת אחרת מספרת לה שאותה אישית הטרידו מינית כמעט עשר פעמים. ככה זה. את מבינה? הערבושים הפרימיטיבים האלה רואים אישה לבנה והם חושבים שהיא דוגמנית או שהיא יצאה מסרט פורנו, וכולם שם רואים פורנו ואין להם מוסר אז הם יטרידו אותך מינית. הן מצחקקות כשהן מדברות על זה. אם זה מה שהם חושבים על הפלסטינים, אלה שהם מנסים לשחרר אותם מהשטן הישראלי, מה הם חושבים עלינו?
נרמז בצורה די עבה שבפרקים הבאים של "שתולה" נראה כיצד כסף עובר מהתנועה האירופית (ISM) אל ארגוני הטרור. שוב, כמו האמירה של המתנדבת על הרצון להרוג את כל הישראלים, זה לא בדיוק אמור להפיל אף אחד מהכיסא. ה-ISM היא תנועה שמציגה את עצמה כארגון זכויות אדם, אך בפועל יש לה היסטוריה ארוכה של תמיכה בארגוני טרור, גם כספית וגם פיזית, במהלך עימותים צבאיים. כך למשל במהלך מבצע חומת מגן ב-2002, אז חברי הארגון התבצרו ביחד עם מחבלים מבוקשים בכנסיית המולד בבית לחם.
אגב, זו לא פעם ראשונה ש"מרגל" חושף את שיטות העבודה של ה-ISM בתקשורת. העיתונאי היהודי-אמריקני לי קפלן מהמגזין "פרונט פייג'" הסתנן לשורות הארגון כשהוא מתחזה לפעיל פקיסטני. הוא "בילה" שמונה שנים בארגון, תוך כדי שהוא מתעד את הקשרים בין ה-ISM לחמאס ולג'יהאד האיסלמי: "אמרו לנו שאם אנחנו פוגשים טרוריסטים בגדה, אנחנו פשוט צריכים להגיד להם מי אנחנו, כי הם יודעים שאנחנו משתפים איתם פעולה". באחת הכתבות שהוא פרסם הוא חשף כי הפעילים עוברים סקירה היסטורית מעוותת על המתרחש במזרח התיכון: "מספרים להם שבכל יום צה"ל הורג עשרה פלסטינים". קפלן סיכם כי הם "פועלים כארגון חשאי, ממש לא כמו ארגון שלום".
הכתבה של קפלן פורסמה ב-2012, לפני עשר שנים. ארבע שנים קודם לכן נגזרו שלוש שנות מאסר בכלא פדרלי על פעיל ISM, אזרח אמריקני בשם ריצ'רד דיוויד האפר, לאחר שהתגלה כי תרם 20 אלף דולר לחמאס. נראה איפוא שכל אדם עם חיבור לאינטרנט יכול לעשות גוגל על ה-ISM ולגלות ש"זכויות אדם" זה לא בדיוק הדבר שהכי חשוב להם. אז למה בעצם "עד כאן" ויחזקאלי החליטו להתמקד דווקא בהם? כי זה קל. וזה תואם אג'נדה. וזה עוזר לצבוע את כל ארגוני זכויות האדם, בתוך כך את הארגונים הישראלים, באותם צבעים קיצוניים של ה-ISM.
זאת הבעיה עם תחקירים "מטעם" שכאלה. "עד כאן" לא באים לעשות עיתונות אובייקטיבית, וזה מיותר לצפות מהם לזה. לפי האתר הרשמי של העמותה, היא הוקמה "כדי להילחם בארגונים אנטי-ישראליים". מהו ארגון "אנטי-ישראלי"? ובכן, את זה "עד כאן" קובעים בעצמם. בואו נאמר שהרבה אובייקטיביות אין שם (למרות שחוש הומור לא חסר, כך למשל פורסם ב"ידיעות אחרונות" שלקבוצת הוואטסאפ של אנשי הארגון קוראים בפשטות: "שטאזי")
בדיוק כמו שה-ISM משקרים על הפעילות של הפלסטינים כי הם מאמינים שהמטרה מקדשת את האמצעים, כך "עד כאן" יכולים לעוות את המציאות על הפעילות הישראלית, ומאותה סיבה. האמת היא שלא כל החיילים הישראלים רוצחים, ולא כל ארגוני זכויות האדם אנטישמיים. האמת כנראה קצת מורכבת מדי בשביל הפריים טיים של הטלוויזיה המסחרית של ישראל.
חלק מהתמונות שעולות מהכתבה היו יכולות לעשות שירות ממש טוב להסברה הישראלית בעולם, ואולי הן עוד יעשו - אבל נראה שיותר מהכל הסדרה פונה לקהל הישראלי ששבע מהסכסוך הזה. איך אפשר להאשים אותו? יותר מהכל, הצופה הממוצע בערוץ 13 פשוט צריך שורה תחתונה שתחלק את העולם לטובים ורעים, כשאנחנו בצד של הטובים כמובן.
והרי, הרבה יותר קל להטיל דופי בארגוני זכויות אדם (חלקם עושים עבודת קודש של ממש) מאשר לדון בבעיות האמיתיות של הכיבוש. יותר קל להראות ילדים שטופי שנאה מדנמרק שמצלמים את הפעילות של חיילי צה"ל בשטחים, מאשר לדבר על הילדים הישראלים בני ה-18 שנשלחים להילחם מול ילדים עם אבנים בקסבה של חברון. שלא לדבר על השאלה "למה הם שם מלכתחילה?". הוויכוח הישן הזה לא מייצר טלוויזיה מצוינת, אלא להפך. הוא מעורר כעס, שנאה, הדחקה ולחלקנו - טראומה ורגשות אשם. "שתולה" של יחזקאלי היא יופי של טלוויזיה, אבל היא מטיפה למקהלה הישראלית שממילא לא זקוקה לה, ותשכח ממנה רגע אחרי שתיגמר.