נשים על סף התמוטטות עצבים

למי מזיקה יותר החברה השמרנית והפטריארכלית: האם לבנות ולנשים שהיא מקעקעת את עצמאותן ועצמיותן כדי שייעשו כינור שני או שפחות לגברים, או שמא לבנים ולגברים שנדרשים לעמוד במכבש הלחצים של המצוינות ולהיות "גברים" על כל המשתמע מכך? נדמה ששני הצדדים הם מפסידים בטוחים, ואפילו אופנתי לציין את כולם כקורבנות השיטה. אבל יש כאלה שבהחלט מפסידות יותר.

בספרה "תעניות, תענוגות" (כנרת) פורשת אניטה דסאי את חייה של משפחה שמרנית אחת בהודו המודרנית. האב הוא עורך דין והאם היא עזר כנגדו. הילדים משלמים את המחיר של שמרנות ונוקשות הוריהם: הבת הבכורה הופכת לשפחה המשפחתית, כי ליותר מכך היא לא תצלח, והבן שנולד לגדולות נדרש להצדיק את הציפיות שתלו בו עקב היותו זכר. שניהם נתונים במכבש לחצים שתפקידו ליצור עוד ועוד דמויות זהות ומחוקות פנים, לתפארת המשפחה והמולדת. עם שניהם המכבש לא מיטיב. ובכל זאת, אין מה להשוות בין חייה של אומה שנשלפת מבית הספר כדי לטפל באחיה התינוק ובין אותו תינוק שבילדותו ובגרותו נדרש ללמוד ולהצטיין בכל שעות הערות שלו. החברה ההודית שמתוארת ב"תעניות, תענוגות" היא חברה דכאנית מאוד לכולם, אך בלי ספק נשים הן קורבנותיה הישרים.

אומה היא הכבשה השחורה של משפחתה. יחסי העבדות המודרניים בין ההורים המיטיבים לבין בתם, כפוית הטובה, הם במרכז חלקו הראשון של הספר. חייה של אומה מילדותה עד בגרותה נתונים בצל הוריה. גם המסורת ההודית וגם המודרנה מגויסים כדי לצמצם את אומה ולהפכה לכלי שרת בלבד: היא אינה יכולה ללמוד, היא אינה מתחתנת משום שהיא לא עומדת בקריטריונים המחמירים של הנשיות הנדרשת ממנה, עליה לכבד את הוריה אך הם הופכים אותה לשפחה נרצעת בחייה. הוריה הם החוק, ואומה היא הנתינה. היא חיה כמעט ללא כל פרטיות, ללא תקוות, ללא עתיד משלה. היא נועדה לשרת את הוריה ובעיקר את אביה, לדאוג לצרכיו ולהיקרא אנוכית כשהיא מבקשת לעשות משהו בשביל עצמה. ועל כך עליה להיות אסירת תודה ותו לא. מרידותיה המועטות מדוכאות על ידי הוריה והחברה הסובבת, שמאחדות מאמצים כדי להופכה ללא יותר מאשר בובה נבובה.

חייה הקשים של אומה והעובדה שאינה מודעת לאלימות שמפעילה עליה משפחתה אינם יוצאי דופן. גם בת דודתה המוצלחת בכל נופלת קורבן להוריה ובעיקר לשאפתנותם. מכתב הקבלה שלה לאוניברסיטה יוקרתית נשמר בארון כהוכחה לכישוריה, ואילו היא נשלחת להתחתן עם החתן הנבחר. אותו עילוי איתו היא מתחתנת, ומשפחתו הענפה, מפרקים לה את הצורה, מנטלית ופיזית כאחד. האשה היחידה שאולי מצאה אושר בחייה היא דודתם האלמנה של אומה וארון, שבאלמנותה הצליחה להימלט מהחוקים החברתיים השמרניים. היא הופכת לעולת רגל הנודדת בעקבות אמונתה בין מקדשי הודו.

חלקו השני של הספר מתאר את חייו של האח הצעיר ארון שנשלח ללמוד בקולג' במסצ'וסטס. הוא מתארח אצל משפחה אמריקאית לא מתפקדת ונלקח תחת חסות אם המשפחה. וכן, גם באמריקה הנאורה הנשים מתגלות כקורבנות השיטה. האם היא צרכנית כפייתית, תוצר אומלל של מרכולי הענק האמריקאים? הבת הבולימית משוועת לתשומת לב, ואילו גברי המשפחה חיים את השגרה, ונדמה שבסך הכל לא רע להם. ארון עצמו הוא נער מתבודד, אכול קונפליקטים, שמנסה להשיג את הפרטיות שלא זכה בה מעולם בקרב משפחתו. למרות קשייו הלא מעטים, אי אפשר להחמיץ את העובדה שגם בהודו וגם במסצ'וסטס גורלן של הנשים לא מיטיב עימן.

"תעניות, תענוגות" הוא תיאור רגיש ומקומם באחת של חיי נשים. לפי דסאי, נשים, אחרי כל המהפכות, הן עדיין המעמד המדוכא ביותר. דסאי מצליחה ליצור תיאור אמין ומצמרר של ריבוא הדרכים בהן נשים מגיעות אל סף התמוטטות עצבים. הן לא מגיעות עצמאית, הן פשוט מובלות אליה. זהו ספר ראוי מאוד, שמזכיר למי ששכח למה יש פמיניזם.