ארבעה ראשי ממשלה התחלפו בממלכה המאוחדת בשלוש השנים האחרונות. התחלופה כל כך גבוהה, עד שעובדים סוציאליים התבקשו לאחרונה לא לשאול חולי דמנציה מי ראש הממשלה הנוכחי בתור מבחן לזיכרון שלהם. אחרי הכל, גם אנשים עם זיכרון של פיל עלולים להתבלבל לגבי הזהות של הדייר הנוכחי בדאונינג 10.
אך גם בתקופה כזו, יש עדיין אי אחד של יציבות באי הבריטי - ההצגה "מלכודת העכברים" פרי עטה של אגת'ה כריסטי, שרצה ברצף מאז 1952 ללא הפסקה, חוץ מאשר חלון קצר בתקופת הקורונה. היא מציגה בווסט אנד מדי יום, חוץ בימי ראשון, ולפעמים אפילו פעמיים ביום. היא שרדה עשרות ראשי ממשלה ואת המלכה אליזבת השנייה וכנראה תשרוד גם את "פנטום האופרה", שאמור לרדת מבמות ברודוויי בפברואר הקרוב לאחר כ-14 אלף הצגות ברצף מאז 1998.
"פנטום האופרה", כמו כמעט כל הפקה בימתית מצליחה אחרת, זכה כמובן לעיבודים קולנועיים, אז איך זה ש"מלכודת העכברים" לא? איך זה שלאורך שבעים שנותיו על הבמה, איש לא עשה ממנו סרט?
זו התשובה: המחזה, כנהוג אצל כריסטי, מבוסס כולו על שאלה אחת - מי ביצע את הרצח שעומד במרכזו. מאז 1952 ועד היום, הקהל מתבקש לשמור את פתרון התעלומה כסוד כמוס, ולא לעשות ספוילרים לחבריהם, כי אם יודעים את הסוד אז אין ממש טעם לראות את ההצגה.
מסיבה דומה, כריסטי לא הייתה נלהבת מעיבוד קולנועי, כי אם מישהו היה צופה בו זה היה מוציא את העוקץ מההצגה. לכן, כשהיא מכרה את הזכויות לעיבוד שכזה, היה תנאי אחד: הסרט יכול לעלות רק שישה חודשים לאחר שההצגה יורדת, מה שכמובן עדיין לא קרה.
אז עיבוד ישיר עדיין אי אפשר לעשות, אבל תסריט בדיוני שמתרחש מאחורי הקלעים של ההצגה בטח שמותר. התוצאה היא "תראו אותם רצים", סרט נפלא שעלה לאקרנים לפני כחודשיים אבל לא זכה להערכה ראויה. כעת הוא הגיע לסטרימינג, והלוואי שבפורמט הזה יקבל את היחס הראוי לו. אצלנו הוא זמין בדיסני פלוס, פלטפורמה שמזוהה בעיקר עם סרטי אנימציה וסרטי קומיקס אבל יש בה הרבה יותר מזה, ובטח יותר מאשר בנטפליקס.
הסרט מתרחש בלונדון של 1953, כש"מלכודת העכברים" חוגגת מאה הצגות. יש בו בליל של דמויות בדיוניות, וכאלה שהיו באמת: למשל, המפיק ג'ון וולף, שאכן קנה את זכויות העיבוד הקולנועי של הלהיט, אבל לא היה יכול להשתמש בהן מהסיבות שהסברנו; ריצ'רד אטנבורו, שכיכב בצעירותו בהצגה, יחד עם זוגתו השחקנית שילה סים; ואגת'ה כריסטי עצמה, שהדמות שלה גונבת כאן את ההצגה, וסליחה על משחק המילים.
בין הדמויות הבדיוניות בולט קולנוען אמריקאי שחולם לביים את העיבוד הקולנועי של ההצגה, אבל במקום להגשים את חלומו - נרצח בנסיבות מסתוריות. לזירה מגיעים בלש בשם סטופארד, שלא במקרה חולק שם עם המחזאי טום סטופארד, והעוזרת הצעירה והלא מנוסה שלו. כמו בכל הקלאסיקות של כריסטי, כולל "מלכודת העכברים" עצמה, כולם חשודים - כל מי שהיה בתיאטרון, וכל מי שקשור להצגה. ומי אשם באמת? הסרט מצליח לבנות מתח, להסיח את דעתנו באמצעות שלל טוויסטים, ולספק בסופו של דבר פתרון מפתיע.
בדיוק לפני שנה עלה לאקרנים "רצח על הנילוס", שנעלם כקצף על פני מים, ולא הותיר אחריו דבר מלבד בדיחות על גל גדות שכיכבה בו. אחת הבעיות היתה שלקח את עצמו ברצינות תהומית, והתייחס למקור של כריסטי בלי טיפה של מודעות או אירוניה, למרות שהטקסטים שלה מזמינים פארודיות - לראיה, אחד הלהיטים הגדולים של השנים האחרונות הוא סדרת סרטי "רצח כתוב היטב" שמתייחסים למורשת של הסופרת הבריטית בצורה משועשעת ומשעשעת.
"תראו אותם רצים" לא עושה את הטעות של "רצח על הנילוס". בניגוד לו, הוא שופע בדיחות, עקיצות וקריצות לאורך כל הדרך, כולל ייצוג קומי במיוחד של כריסטי עצמה. התסריטאי מארק צ'אפל אינו שם מוכר במיוחד, אבל כאן מתגלה בתור כותב קומי מחונן, והבמאי טום ג'ורג' מוציא לפועל את התסריט שלו בצורה קצבית, מהנה ושובבה. השחקנים אינם ידועים בהכרח כקומיקאים, אבל לכולם יש כישרון קומי והוא בא כאן לידי ביטוי. בולטים בהם סם רוקוול כבלש, סירשה רונאן כעוזרת שלו ואדריאן ברודי כבמאי האמריקאי. האריס דיקינסון, אותו אפשר היה לראות לאחרונה ב"משולש העצבות" וב"שירת סרטני הנהר", זוהר גם כאן, והפעם כאטנבורו.
בגלל כל אלה, גם מי שטרחו להתייחס לסרט ביטלו אותו כ"לא יותר מאשר בידור קליל במשקל נוצה" וכיוצא בכך. לדעתי, זו הערכת חסר. גם קומדיה כיפית יכולה להיות חכמה ומעוררת מחשבה, ו"תראו אותם רצים" הוא ההוכחה לכך. דרך פתרון התעלומה, הוא מעלה שאלות על הצורה שבה תעשיית הבידור עושה שימוש בזוועות שקרו במציאות - מ"מלכודת העכברים" ועד "דהאמר". הוא מפנה אצבע מאשימה כלפי היוצרים והיוצרות שלוקחים את האסונות האלה, הופכים אותם לבידור ומרוויחים מהם תמלוגים, והוא מפנה גם אצבע מאשימה לקהל, שנהנה מסיפורי רצח למיניהם בלי לחשוב על הקורבנות שעומדים מאחוריהם, ובטח בלי להתחשב בהם.
אלה שאלות גדולות, עמוקות ורלוונטיות. בזכותן "תראו אותם רצים" הוא לא רק אחד הסרטים המהנים של התקופה האחרונה, אלא גם אחד החכמים שבהם.
ואגב, ראיתי את "מלכודת העכברים" במסגרת טיול בר המצווה שלי בלונדון, וניחשתי מי הרוצח כבר בהפסקה.