מה ישראלי בעיניך? לריב, כמובן. בכל רגע נתון, היו בטוחים שמישהו כאן רב עם מישהו אחר - בפייסבוק, בטוויטר, בשבת תרבות, ברחוב או במעלית. ישראל נמצאת בעיצומה של מלחמת תרבות, שזה לא בהכרח דבר רע, וישראלים הם אנשים קטנוניים וחמי מזג עם פה גדול - שזה גם לא בהכרח דבר רע. מה שבטוח, כל אלה מובילים לשורה ארוכה של עימותים, על בסיס יומי ובטח שעל בסיס חודשי.
אנחנו כאן כדי לסכם את עשרת העימותים/הביפים/הריבים הגדולות של החודש האחרון. לעתים מדובר במאבקים אישיים ולפעמים בהתנצחויות שמביאות לידי ביטוי פערים תרבותיים ואידיאלוגיים בחברה כולה. והכי חשוב: אנחנו אלה שמיסגרנו את חילופי הדברים כ"מחלוקות", ואולי הצדדים שמעורבים בהם רואים את הדברים אחרת. כך או כך, אנחנו שואפים לפיוס ולשלום בין כולם, ונשמח לארגן סולחות אם יש צורך.
מושיק טימור נגד כאן ב'
בריאיון לדודי פטימר ב"מעריב", מושיק טימור מתנגח בשרון עמית, לשעבר מנהלת כאן ב', שהורידה מן האוויר את תוכניתו המיתולוגית "שישי אישי" - "היא אדם איום ונורא, וההתמצאות שלה ברדיו זה אפס מאופס". עמית לא הגיבה לדברים, וגם התוכנית בינתיים לא חוזרת לשידור.
מאלומה נגד מואב ורדי
מואב ורדי, הכתב הנודניק של כאן 11 ואחד מן השליחים שלהם למונדיאל בקטאר, מראיין את מאלומה, שנמצא שם גם כן, כדי לבצע את שיר האוהדים של הטורניר. הוא שואל אותו פעם אחת על תרומתו להלבנת הפרת זכויות האדם, ואז שואל פעם נוספת ואחת יותר מדי, והמוזיקאי מפוצץ את הריאיון ומעיר לעיתונאי הישראלי שהוא "חצוף". כל זה, כמובן, רק קדימון לעימותים האמיתיים שיהיו במונדיאל.
הקואליציה החדשה נגד כאן 11
ההיסטוריה חוזרת על עצמה: פעם כפארסה ופעם כפארסה שמשה כחלון כבר לא יכול לעצור. כמה שנים לאחר שהממשלה בראשותו לא הצליחה לסגור את התאגיד בגלל ההתנגדות של מנהיג "כולנו", מסתמן לפי הפרסומים בחדשות 12 שנתניהו מתכוון לנסות לעשות זאת שוב, והפעם עם גיבוי מלא של הקואליציה. יש להבהיר שלא מדובר בכל האגפים של התאגיד אלא כנראה רק בחטיבת החדשות, אולי כי היא לא "מאוזנת" כמו ערוץ 14. כל זה קורה בדיוק שכשהתאגיד מוביל בהצלחה רבה את מבצע שידורי המונדיאל וזוכה לאחוזי רייטינג חסרי תקדים, וסביר להניח שלא מדובר בצעד מחושב שעשוי לצאת לפועל - אלא בסתם הטרלה.
ישראל פריי נגד דמוקרט TV
העיתונאי ישראל פריי מפוטר מדמוקרט TV בעקבות ציוץ שנוי במחלוקת שפרסם. בתגובה הוא מצייץ -
"בצער ובמועקה, קיבלתי מכתב פיטורין מ"דמוקרט TV". האמת? על חופש הביטוי והדעות שלי אשלם כל מחיר בשמחה, אבל הדרך הנכלולית, הביריונית והדיבתית בה הם נקטו כלפיי במטרה לכסות על ערוותם פוצעת אותי מכאב. צדק פורמלי איאלץ לבקש בבית המשפט, את דרכי הלאה אחפש בראש מורם. באמונה. באהבה".
הציוץ השנוי במחלוקת
אביב גפן נגד עידן רייכל
אביב גפן ועידן רייכל הם שניים מן המוזיקאים המצליחים בארץ, וגם שיתפו פעולה בעבר. אין איזושהי תהום אישית או אמנותית שפעורה ביניהם ובאמת שלא ציפינו לבעיות דווקא כאן - אבל החיים מלאי הפתעות. וכך, במהלך הופעה בהיכל התרבות דיבר גפן על "הרוע שיש בעולם" ואז במעבר חד סיפר כי הזמין את רייכל להופעה גדולה שהוא מתכנן, אך עמיתו דרש "לא פחות מחצי מיליון דולר". רייכל לא הגיב וההימור שלנו הוא שבסופו של דבר השניים ימצאו את עצמם על אותה במה והקוצים יהפכו לשושנים.
מודן נגד סטימצקי
עצה שלנו: אם אתם מחפשים אמוציות בעולם התרבות הישראלי, המקום הכי דרמטי הוא תעשיית הספרות היבשושית על הנייר. כעת, התעשייה הזו מתנהלת בצילו של העימות החם בין רשת סטימצקי, שלא צריך להציג אותה, ומודן - אחת ההוצאות הגדולות והוותיקות בארץ.
למרות שמודן פירסמו בין השאר את עמוס עוז, את סלמן רושדי, את "מלכת היופי של ירושלים" ומה לא, בסטימצקי הורידו מהמדפים את הספרים שלהם ושל ההוצאות שקשורות בהם, בגלל ויכוח על חלוקת ההכנסות. כל אחד מן הצדדים מאשים את השני. העימות עלה שלב בשלהי החודש כשרוני מודן, מנכ"לית ההוצאה, אמרה דברים נוקבים בריאיון ל"הארץ" על סטימצקי, שמצידם סירבו להגיב לדבריה. בינתיים נכנס גם צד שלישי לפרשה: אוריאל קון, המו"ל של "תשע נשמות" המצוינת, שבפוסט בפייסבוק תקף דווקא את מודן, שהם לכאורה האנדרדוג בסיפור. דבר אחד בטוח: כולם נגד כולם ובינתיים תעשיית הספרות של עם הספר גוססת, ואין תקווה מיוחדת באופק.
גל"צ נגד הדס שטייף
המתח בין חשבונות הטוויטר הפרטיים לכלי העבודה הציבוריים התפרץ שוב לאחר הפיגוע המשולב בירושלים. הדס שטייף, כתבת המשטרה של גלי צה"ל צייצה בתגובה ביקורת על הפרובוקציות של איתמר בן גביר, השר המיועד לביטחון פנים - ובתגובה הושעתה עד הודעה חדשה מסיקור הפיגוע. ואם כל זה קורה לפני שהממשלה החדשה הושבעה ונכנסה לפעולה, אפשר רק לדמיין מה צפוי לנו בעתיד.
קניה ווסט נגד העם היהודי ולהיפך
גל עכור של אנטישמיות שוטף את ארצות הברית, ושותפים לו בין השאר שתי אושיות בולטות - הכדורסלן קיירי אירווינג והקשקשן הרב-תחומי קניה ווסט. התגובה הציונית: התלבושת הזו שנועה קירל עטתה לטקס פרסי ה-MTV. מצד אחד: יצירתי. מצד אחר? איך כתבה הדר חזן ב"הארץ" - "קניה ווסט הוא הרי לא הקורבן כאן והבחירה להתעטף בדמותו היא מהלך שמשדר מסר לא ברור. גם אם המכנסים של קירל הביאו לה קצת לייקים, הם לא המסמר שננעץ בארון של קניה ווסט. יותר מאשר להזכיר לעולם שאנטישמיות היא דבר רע, הבחירה ללבוש אותם היא אקט פנים ישראלי שנועד להנציח את הקורבנות הציונית"
רינה מצליח נגד חדשות 12
השנים האחרונות היו סוערות מבחינת הפוליטיקה והתקשורת הישראלית, וגם מבחינת רינה מצליח באופן אישי. לפני שנתיים השעו אותה משידור אחרי שאמרה כי "תומכי נתניהו אומרים כי יצביעו לו גם אם יאנוס את הבת שלהם". השנה, השינויים התחילו כשהזיזו אותה מהגשת "פגוש את העיתונות" לטובת עמית סגל ובן כספית, אם כי הם לא בהכרח מביאים רייטינג גבוה יותר, והמשיכו כשהתפרסם כי היא תעזוב את חדשות 12 בכלל.
מה היו הסיבות לכך? ובכן, לפי הקלטות שהגיעו לוואלה ברנז'ה, מצליח אמרה החודש כך: "אני יצאתי מפגוש את העיתונות כדי שעמית סגל ייכנס גם לפגוש את העיתונות כי לא מספיקות לו כל התוכניות האחרות. ערוץ 12 הוא ערוץ ימני מובהק, עם יתרון גדול לימין, כולל עורכי התוכניות שלנו שכולם ימניים".
מצליח הכחישה שאמרה את הדברים, אבל צריך לציין כי מכתב הפרישה הרשמי שלה היה מאוד לא מלוקלק יחסית לז'אנר, והיא לא הודתה בו באופן אישי למנהלי חברת החדשות - ובטח שלא לעמית סגל.
אוהדים ערבים ומוסלמים נגד עיתונאים ישראלים - ולהיפך
זה אחד הסיפורים הגדולים של החודש, גם בלי קשר למדור הזה. כידוע, המונדיאל מתרחש לראשונה במדינה ערבית - קטאר, שהיא במקרה גם מדינה עוינת לישראל, אפילו עוינת מאוד.
נבחרת הכדורגל של ישראל לא משתתפת במונדיאל, אבל ישראל נוכחת בו דרך אוהדים רבים שנסעו לטורניר, וגם משלחת גדולה במיוחד של אנשי תקשורת. אין לנו בדרך כלל קשרים כלשהם עם קטאר, אבל המארגנים אילצו את המדינה להרשות כניסה של ישראלים לשטחה במסגרת תנאי האירוח.
מצד אחר, אף אחד לא הכריח את הקטארים או את האורחים האחרים שלהם להיות נחמדים אלינו. יש עיתונאים שנהנו מיחס אדיב או קורקטי, אבל יש גם כאלה שנתקלו באלימות מילולית, ולפעמים גם באיומים לאלימות פיזית. המקרה הקיצוני מכולם היה של הפרובוקטור גיא הוכמן, שנאלץ לעזוב את המדינה לאחר הפצת סרטון שקרי בו הוא מתואר כ"מחבל בצבא הכיבוש".
כל זה גם הוביל לתת-עימות בחברה הישראלית. חלק מהעיתונאים הישראלים הסתירו את זהותם והזדהו כשליחים מ"גרמניה" או "אקוודור" כדי לא להסתבך. בתגובה לכך, היו גולשים שהציגו אותם כפחדנים שמתביישים בזהותם.
חלק מהנציגים הישראלים נתקלו בעוינות הערבית והמוסלמית באופן אורגני, אבל היו כאלה שדי חיפשו אותה, בשביל הקליק-בייט או מכל סיבה אחרת. כמו שכתב עוזי דן ב"הארץ" - "בכל הכבוד, כאשר צוותים ישראלים מסתובבים פה עם מצלמות טלוויזיה וכיתוב בעברית ו'שואלים' על ישראל - מה ציפיתם שייצא, קולה?".
ולסיכום: לכל מי שמגלה רק עכשיו שלא משתגעים על ישראל שם בעולם, בוקר טוב לכם, ומקווה שהיה נעים להיות קבורים מתחת לסלע במשך כל כך הרבה שנים. ודבר שני: אם אתם מחפשים לדחוף מיקרופון לפה של מישהו ולשמוע דברים נוקבים על עצם הרעיון הציוני, לא צריך להרחיק לכת ולהטריד אוהדים מרוקאים בקטאר. נסו לעשות זאת ברחובות פריז או בקרב הקהילה היהודית באמריקה ותקבלו משהו דומה למה שקיבלתם במונדיאל.