מאת: יוסי וולפסון
כבשים ועגלים השולחים מבטים עצובים מתוך אשנביהן הצרים של משאיות בקר, תרנגולות בכלובים צפופים שורה מעל שורה מעל שורה - הניצול המתועש של בעלי חיים זימן מאז ומעולם קונוטציות חזקות לשואה. אבל עד לאחרונה היתה ההשוואה לשואה כמעט בבחינת טאבו בתנועה לזכויות בעלי החיים. קמפיין חדש של הארגון האמריקאי "אנשים למען יחס מוסרי לבעלי-חיים" (PETA) שובר לראשונה את הטאבו הזה תחת הסיסמה "שואה על הצלחת שלך".
הקמפיין של PETA, כמו הרבה מהעיסוק האמריקאי בשואה, סובל מרדידות מסוימת. האתר של הארגון, המציג קטעים מהתצוגה הניידת של הקמפיין, מבוסס על אוסף של תמונות קשות על רקע שחור ואדום. סוג האסתטיקה שבאתר מחזיר אותנו לייצוגי שואה אחרים, מלאי פאתוס ושטחיים, שמקורם באותה ארץ ממש. ואולי השימוש בצורת הייצוג השגורה הזו דווקא נחוץ, שכן האתר פונה למי שכבר הורגל בשואה א-לה רשימת שינדלר לציבור האמריקאי. אבל כאשר מגרדים מעט את הקיטש שעל פני השטח מגלים טענות חזקות שמחייבות התמודדות והסקת מסקנות. הדמיון הוויזואלי בין השואה לבין הניצול המתועש של בעלי חיים לייצור בשר, ביצים וחלב אינו דמיון מקרי.
הקמפיין של PETA מושפע מפרסום הספר "טרבלינקה נצחית" (Eternal Treblinka) של הסופר וחוקר השואה צ'רלס פטרסון. ההשראה לשמו של הספר באה מכתביו של סופר היידיש זוכה פרס נובל יצחק בשביס זינגר. זינגר, בעצמו צמחוני אדוק, שם לא פעם בפי גיבוריו דברי השוואה בין שואת היהודים לבין השואה הנמשכת של בעלי החיים: "עבור בעלי החיים כל בני האדם הם נאצים, עבורם זוהי טרבלינקה נצחית". פטרסון בוחן את ההשוואה הזו ומוצא קרבה היסטורית ואידיאולוגית עמוקה בין השואה לבין הניצול של בעלי חיים.
הספר פותח בשבירת טאבו אחר, הקיים בישראל: הוא סוקר את ההיסטוריה של שעבוד והשמדה. שואת היהודים לא התחוללה על פלנטה אחרת היא התחוללה בתוך הקונטקסט של ההיסטוריה האנושית. הקונטקסט הזה כולל את המזרח הקדום, בו נהגו להשמיד את הגברים של ממלכה שנכבשה ולשעבד את הנשים והילדים. לאלו ציפה גורל דומה לזה של בעלי חיים מבויתים (אז והיום): סירוס, קעקוע (הממ... מזכיר משהו?), כליאה, הצלפות. האידיאולוגיה המדרגת את העולם באופן היררכי ומעניקה לאלו אדנות ולאחרים שעבוד ומוות, עוברת כחוט השני במעשי הזוועה שמכתימים את ההיסטוריה האנושית. לצד בעלי החיים סבלו מאידיאולוגיה זו גם קבוצות של בני אדם שתוארו כתת-אנושיות: שחורים, אינדיאנים, סינים, יפנים, פיליפינים. כולנו מכירים את התיאור של היהודים (ושל עמים אחרים) על ידי הנאצים כגזע נחות, תת-אנושי, ואת השוואתם לבעלי חיים. האם האידיאולוגיה הזו פסולה משום שטעות היא להשוות את היהודים לבעלי חיים? או שמא עצם התפישה של "אחר" כלשהו כנחות, שדמו הפקר, היא זו שיש לשרש?
פטרסון מצביע גם על קשרים אחרים בין שואת בעלי החיים לבין שואת היהודים. תורת הגזע הנאצית, מוכיח פטרסון, שאבה את השראתה מהתורה היוג'נית, שעניינה "השבחה גזעית". בעלי חיים היו נתונים במשך שנים ארוכות (ועודם נתונים היום) להליכים של ברירה מלאכותית ו"השבחה", במטרה להגיע לזנים בעלי ערך כלכלי רב יותר: בעלי חיים שיגדלו מהר יותר יצרכו פחות מזון אך יעלו על עצמותיהם יותר בשר, יטילו ביצים רבות יותר, יפיקו חלב רב יותר. ההצלחה הגוברת והולכת בפיתוח בעלי חיים "מוצלחים" יותר העניקה השראה לביצוע תהליכים דומים בחברה האנושית, כדי להגיע לבני אדם "מושלמים" יותר ולהיפטר מיסודות "מזיקים". בארצות הברית נחקקו חוקים שמאפשרים לסרס בני אדם שעלולים להפיץ גנים שליליים. גרמניה הנאצית הלכה כמה צעדים נוספים בהליכי הברירה המלאכותית של המין האנושי באמצעות חוקי הגזע, "המתת החסד" של פגועי נפש ומפגרים, שעבוד העמים הסלאביים והשמדת העם של היהודים והצוענים.
גם אופן הפעולה של מכונת ההשמדה הנאצית מצא השראה בתעשיית המוות של בעלי החיים. זכויות היוצרים על המתה בשיטת הסרט הנע שמורות לבתי המטבחיים האמריקאיים, ובראש ובראשונה לתעשיית הבשר האינטנסיבית שהתפתחה בשיקגו החל מהמאה ה-19. בעלי החיים היו משונעים ממרחקים גדולים לבתי המטבחיים שבעיר, ושם מומתים במאסות: בזריזות הם היו נתלים על גבי הסרט הנע, נשחטים, ותחנה אחר תחנה מפורקים לחלקיהם, לצורך ניצול מרבי של הגוף המת. עד היום פועלים כך בתי המטבחיים בכל רחבי העולם. וכך פעלו גם מחנות ההשמדה הנאציים.
אם לא די בקווי הדמיון הכלליים הללו, הרי שמסתבר שהשפה האנושית והפסיכולוגיה האנושית פועלות באורח דומה הן במנגנון בו בעלי חיים מובאים למיתה והן בכזה בו הקורבנות הם בני אדם. המספרים הגדולים ומהירות העבודה פושטים מעל בעלי החיים הנשחטים את זהותם האינדיבידואלית ומקלים על עבודת הפועלים. בדומה לכך, הפשטתם של הקורבנות והשפלתם הקלה על עבודת פועלי מחנות המוות. הקשיים הטכניים והרגשיים שמציבים פרטים צעירים, חולים או פצועים, שאינם יכולים לנוע במהירות הנדרשת בכוחות עצמם, דומים בשתי המערכות ונפתרים באופן דומה. בבתי המטבחיים, כמו במחנות המוות, כולל התהליך מעבר דרך מסדרון המוביל לסכין השוחט (או לתא הגזים). מלומדת בת ימינו, שמומחיותה ברווחת בעלי חיים, עיצבה מבוא כזה, שיהיה אופטימלי מבחינת מניעת המצוקה ועידוד בעלי החיים להתקדם לאורכו. כאשר כינתה את התוצר שלה "מדרגות לשמים" בוודאי לא היתה מודעת לשימושים קודמים בביטוי דומה. ביטוי רווח אחר בתחום של הגנה על בעלי חיים הוא "המתה הומאנית". האם זה רק מקרה, שההמתה בגזים נבחרה למבצע "המתות החסד" בגרמניה בהיותה ה"הומאנית" ביותר מבין השיטות שהוצעו?
באתר של PETA מביא הארגון את המספר 12 מיליון כמספר בני האדם שמתו בידי הנאצים משנת 1938 ועד שנת 1945. כל ארבע שעות מומתים בארצות הברית בלבד לייצור מזון מספר זהה של בעלי חיים. בעוד אתם קוראים את הרשימה הזו מוחזקות בישראל כשישה מיליוני תרנגולות מטילות בכלובי סוללה, שלא מאפשרים להן אפילו למתוח את כנפיהן. עוד כ-28 מיליון תרנגולים ותרנגולי הודו לבשר מצטופפים בסככות, מבוססים בהפרשותיהם עיניהם צרובות מהשיעור הגבוה של אמוניה, ורגליהם נושאות בקושי את הגוף הענק וחסר הפרופורציה פרי שנים של עיוות גנטי. כ-120 אלף פרות בתעשיית החלב סוחבות בקושי את עטיניהן המכבידים שמספקים לנו חלב ומוגלה. את העגלים שלהן הפרידו מהן כבר סמוך לאחר ההמלטה, כדי שיהפכו לתשומות בתעשיית הבשר או שיחליפו את אמותיהן כשאלו יקרסו תחת עול ייצור החלב.
האם אנחנו יודעים את כל זה? האם אנחנו יודעים מה עומד מאחורי העוף הקפוא שבסופר, הביצה בתבנית הקרטון? ומה אנחנו עושים על הכביש בלילה, כשהמכונית שלנו חולפת על פני משאית עמוסת עופות, ורגליים, כנפיים וראשים זגוגי מבט בולטים מבין הסורגים? ולמה אנחנו לא יודעים? וכלום אנחנו יכולים לדעת? בוחרים שלא לדעת? והאם המחשבה על כל זה לא שולחת אותנו שוב שישים שנה לאחור?
אין זאת אומרת שמגדלי התרנגולות והשוחטים הם נאצים: הנאצים פעלו בעולם שבו ערך חיי האדם כבר הוכר, ואמור היה לעצב את תודעתם. ההכרה בזכויותיהם של בעלי החיים היא היום רק בחיתוליה. כל המוסדות החברתיים פועלים כדי להכהות את הרגישות שלנו לסבלם של בעלי חיים אחרים. הקמפיין של PETA, "שואה על הצלחת שלך", אינו מפנה אותנו לשפוט ולהרשיע את תעשיית בעלי החיים. הוא מכוון את המבט של כל אחת ואחד מאיתנו להתנהגותו, לצלחתה. "נכדינו ישאלו אותנו יום אחד: 'איפה הייתם בזמן השואה של בעלי החיים?'", מצטט האתר את הפילוסוף הלמוט קפלן, "אנחנו לא נוכל להציע את אותו התירוץ בפעם השנייה, שלא ידענו". בפינה הימנית התחתונה של המסך מציבה PETA לינק לערכה לצמחוני המתחיל.
* עו"ד יוסי וולפסון הוא פעיל זכויות אדם ובעלי חיים אחרים