העיתונאי, איש התקשורת ומפקד גלי צה"ל לשעבר, משה שלונסקי בן ה-74, חשף כי אובחן כחולה בסרטן הוושט בדרגה שלוש.
"יש לי משהו אישי לספר לכם, בקיץ חליתי בסרטן", סיפר אתמול (שישי) בתוכניתו "מחשבות בע"מ" בגלי צה"ל. "יהודה עמיחי כתב: 'כל הקיץ התאמצו פרחים לפרוח/ בתוך האדמה הסבלנית וצברו כוח'. אצלי, בקיץ 2022, פרח הסרטן והוא לא היה סבלני בכלל. זה התחיל מכאב מוזר בוושט עם ירידה קלה במשקל, והרופא אמר 'אתה יודע מה? בוא נשלח אותך לבדיקת אנדוסקופיה'. משהו שגרתי, עושים את זה כל הזמן. הגעתי לבית חולים משגב לדך עם דליה אשתי, כי זה טיפול בהרדמה, פוגש אחיות, מדברים, שמחה, רדיו, טלוויזיה, מה קורה, פוליטיקה. מתחילה הבדיקה, מרדימים אותי, אני מתעורר והחדר ריק. אין אף אחד. אני אומר לעצמי, 'משהו פה לא בסדר'. מופיע רופא מאוד מנומס, אנגלוסקסי, אומר בוא תכנסו אליי לחדר. נכנסים והוא אומר: 'יש לך סרטן בושט'. וואו. ואז הוא מוציא צילום, ואומר 'אם יש לכם ילדים מבוגרים בבית, שייעצו לכם'. אנחנו פורצים בצחוק, ואומרים 'יש לנו ילדים מבוגרים, לא בבית, ואנחנו מייעצים להם ועוזרים להם וזה בסדר'. ועכשיו, מה עושים עם הדבר הזה? אנחנו יוצאים והולכים לכיוון האוטו. סוף אוקטובר, צינה של ערב ירושלמי. שקט. נכנסים למכונית, והעניין הראשון - איך מודיעים לילדים".
שלונסקי סיפר כי לאחר מכן נשלח לבדיקת סי.טי, ואחריה התבשר ש"כנראה אין גרורות. זה די משמח אותי. בבוקר מודיעים, זה נכון, יש לך סרטן, אין גרורות אבל זה שלב שלוש. אני תמיד חייתי בתחושה שרב סרן במילואים זו הדרגה הכי בכירה שקיבלתי, אז לא, סרטן שלב שלוש זאת כנראה הדרגה הכי בכירה שקיבלתי. אני מתכוון להילחם, אני מתכוון לנצח, ואני מתכוון לאורך הדרך לחבר לכם כמה פרקים של מה שעבר עליי בתקופה האחרונה, כמו איך כולם מספרים לי שיש להם את הרופא הכי טוב ובוא לשם, איך כולם מסבירים לי שיש להם חבר שהיה לו את זה והוא עבר את זה. אז אנחנו נערכים למלחמה וכמו שאמרתי אני מתכוון לנצח".
שותפתו להגשה, אפרת שפירא רוזנברג, שאלה את שלונסקי מדוע בחר לשתף את המאזינים במחלתו. "זה היה לי מאוד קשה. אל"ף, חשבתי שזה טוב לי, זה נותן לי תחושה שאני שולט על הסביבה שלי ושולט בעניינים. וככה אני מרגיש. אני חולה סרטן אבל אני מרגיש טוב. אני מרגיש יחסית בסדר. מתאמן. נלחם לאכול. אני גם חושב שזה נכון להמון אנשים שמתלבטים, ובשבילם סרטן זו בשורת איוב. אז זו בשורת איוב אבל צריך לחיות עם זה, צריך להיות אופטימי. אני לא יודע לאן זה הולך אבל אני אופטימי".
שפירא רוזנברג שאלה את שלונסקי אם הוא מוצא במצבו גם דברים טובים. "פעם ראשונה אחרי 50-60 שנה שאני לא מתגלח בכל בוקר. ואני אחד שמתגלח מאז מלחמת יום כיפור, בוקר בוקר. הייתי מתגלח גם כשלא היו מים והחיילים היו תמיד צוחקים. דבר שני, אתה לא חייב לאף אחד כלום. אתה לא חייב ללכת לחתונות, אתה לא חייב ללכת לאירועים, אתה לא חייב ללכת לארוחות, ואתה גם לא חייב להזמין אף אחד אליך הביתה, למרות שכולם מתנפלים ורוצים להגיע. כי אני לא מרגיש משהו. אשתי אומרת שגם לפני הסרטן הייתי אומר את הדברים האלה, אבל אתה מרגיש נהדר, אתה בן אדם חופשי פתאום. יש לך סרטן אבל אתה בן אדם חופשי".