הכלב הוא חברו הטוב של האדם, וגם של הקולנוע. מאז "לאסי שובי הביתה" ועד היום, סרטים אוהבים להעמיד במרכזם כלבים, ובדרך כלל גם מעמידים אותם בסכנה או במצוקה כלשהי. לפעמים החבר הכי טוב שלהם נאלץ למסור אותם, כמו ב"לאסי", ולפעמים הכלבלבים פשוט תועים בדרך והולכים לאיבוד.
"מחפשים את גונקור", שעלה בסוף השבוע בנטפליקס, משתייך לתת-ז'אנר הסרטים על כלבים אבודים. חשוב להבהיר, ונראה שהפעם הספוילר הוא מצווה - הכלב נשאר בחיים בסופו, ואל דאגה, הוא מכשכש בזנב וחורץ לשון. מותר גם להסגיר שתסיימו את הצפייה בלחיים אדומות ועיניים לחות.
הסרט נקרא במקור "Dog Gone", שם קצר יותר אך גם כזה שמזכיר שלא לצורך מותחנים אינטנסיביים כמו "Gone Girl", כך שהפעם התרגום העברי דווקא טוב יותר. הוא מבוסס על ספר לא מוכר במיוחד, שכשלעצמו מבוסס על סיפור שהיה באמת. רוב לאו, אחד החתיכים הגדולים של שנות השמונים שעדיין נראה מצוין, הפיק אותו ולכאורה גם מככב, אם כי הכוכב האמיתי הוא כמובן הכלב.
במקור זה היה גולדן רטריבר, כאן זה לברדור, אבל השם שלו נשאר דומה - גונקור, ומכאן שם הסרט בעברית. הוא מתחיל את העלילה במכלאה, כך שהדרמה הזו מספקת תזכורת חשובה: המון כלבים מחכים לאימוץ, אז אנא אמצו ואל תקנו גורים. מצד אחר, לברדורים בהירים הם לא בדיוק הז'אנר הכי מקופח, כך ש"מחפשים את גונקור" עושה פרומו לאחד מסוגי הכלבים הכי מבוקשים מלכתחילה.
מי שמאמץ את גונקור הוא צעיר שזה עתה סיים קולג'. החברה שלו נפרדה ממנו והוא מחפש איך למלא את החלל, והלברדור מתגלה כאהבת חייו. השניים לא נפרדים.
בוגר הקולג' הטרי חוזר בינתיים לגור עם הוריו. את האב מגלם לאו ואת האם קימברלי וויליאמס-פייזלי, הזכורה בתור הכלה מסרטי "אבי הכלה". בתחילה, השניים לא מתלהבים מהחבר החדש, אבל במהרה גם הם מתאהבים בו. קלאסי.
ההרמוניה מופרת כשהצעיר יוצא לטיול עם כלבו בהרי האפלצ'ים. הכלב, שהולך בלי רצועה, מזהה שועל מרחוק ורודף אחריו, ואז נעלם בלי להותיר עקבות. אם זה לא מספיק נורא, פרט נוסף מסבך את התמונה: הכלבלב חולה במחלה, שמחייבת אותו לקבל מבעליו זריקה כל כמה שבועות לכל הפחות, אחרת לא ישרוד. זה הופך את המסע בעקבותיו למירוץ נגד השעון.
המסע הזה יזמן לאב ובנו הרבה שעות איכות יחד, במהלכן הם יוכלו לגשר על המחלוקות ביניהם. הוא גם יעניק לאם הזדמנות להתמודד עם טראומה מילדותה, הקשורה גם היא בכלב. מעל הכל, הוא יאפשר לשלושתם להבין עד כמה הם אוהבים את הכלבלב האובד, ולגלות את ערכה של הסולידריות. כל מי ששומע על מה שקרה מתגייס למענם בצורה מלאת חסד, אפילו אופנוען קשוח ומקועקע שהם פוגשים בדרך.
את הסרט ביים סטיבן הרק, שכמו רוב לאו ידע ימים מגניבים יותר בשנות השמונים, למשל כשביים את קומדיית הפולחן "ההרפתקה המצוינת של ביל וטד". מאז הקריירה שלו הלכה והידרדרה וכללה גם רגעי שפל, אבל תגידו מה שתגידו - הוא עדיין עובד, וב"מחפשים את גונקור" עושה עבודה טובה, בלי חותם אישי מיוחד אבל גם בלי צרימות.
"מחפשים את גונקור" לוחץ על כל הכפתורים הנכונים, אבל עושה זאת במידה. הוא לא מנצל את המצוקה של הכלב או את הסימפטיה שלנו ולא מעורר אי-נוחות. הכל כאן בטוב טעם, ואם הייתי פוגש את הבמאי או את הכוכב/מפיק הייתי אומר לו "קושקוש ילד טוב" ומלטף את ראשו.
הסרט עולה בנטפליקס בפרופיל נמוך, אחרי שהשירות העלה בשבועות הקודמים את כל סרטי האוסקר שלו. אין בו שום יומרות, אבל בדרכו הצנועה הוא מצליח להציג את האנושות במיטבה וגם להצדיע לחבריה הטובים ביותר. אם חיפשתם מה לראות בסוף שבוע - אז הנה, מצאתם את "מחפשים את גונקור".