כחודש לאחר מותו של יצחק קלפטר בגיל 72, מבכירי המוזיקאים בישראל, הונחה על קברו מצבה עם עיצוב מרגש. מתחת לשמו ושנות חייו, נרשמו באותיות מוזהבות גדולות המילים "צליל מכוון", כשם להיטו האהוב וההרכב שהיה חבר בו, ומתחתיה עוטרה המצבה בגיטרה, אף היא בצבע זהב. בתחתית המצבה הוסיפו בני משפחתו של קלפטר את המילים: "אבא, אח, דוד אהוב".
קלפטר, מבכירי נגני הגיטרה בישראל, ניגן בכמה מהלהקות הישראליות החשובות אי פעם, כמו כוורת, אחרית הימים, צליל מכוון והצ'רצ'ילים - ששאבה את שמה מאותו כינוי; יצר אלבומים יחד עם אריק איינשטיין, והיה אחראי לכמה מקטעי הסולו הגדולים בתולדות המוזיקה הישראלית.
בין השירים המזוהים עמו אפשר למנות את "לוקח ת'זמן", "צליל מכוון", "האהבה שלי היא לא האהבה שלו", "שיר אהבה בדואי", "דמיון חופשי", "אני אוהב שוקולד" ו-"טמבל"; את קטעי הסולו בשירים כמו "שיר סתיו" של אריק לביא ו"העץ הוא גבוה" של אחרית הימים; והלחנים שהעניק לאחרים כמו "השיכור", "יושב על הגדר", "שביר" ו"בוקר טוב אמיר" לאריק איינשטיין, "מה שאת אוהבת" ו"סוף העונה" לגלי עטרי, "אם אתה בסביבה (העיירה שלי)" לאריק סיני, "בלדה לנאיבית", "תמונה" ו"אי ירוק בים" ליעל לוי ועוד.