הקונספט הזה לא חדש, אבל הוא תמיד מעורר תהיות. אנשים עשירים הולכים לעולמם, ואז מתברר שהורישו את הונם לחיית המחמד שלהם. מייקל ג'קסון חתם על צוואה שבה הוא מורה על הפרשת שני מיליון דולר מהעיזבון לקוף השימפנזה שלו באבל. לאופרה ווינפרי חמישה כלבים, להם התחייבה להוריש 30 מיליון דולר ביום בו תיפרד מעולמנו ויש עוד עשירים רבים, מפורסמים וכאלה שפחות, שמורישים את כספם לכלב, החתול, התרנגול או החמוס האהוב עליהם.
במקרה של ג'קסון ואופרה מדובר רק בחלק קטן מאוד מההון ולכן ניתן להתייחס לירושה שכזאת כסוג של קוריוז או אתנן של הערכה לבעל החיים, אבל הרוזנת הגרמניה קרלוטה ליבנשטיין הלכה על קו שונה לחלוטין. ב-1992 הורישה קרלוטה לא פחות מ-392 מיליון דולר לכלב הרועה הגרמני שלה גונתר השלישי. מכיוון שמדובר בכלב גזעי, פוטוגני ויפה ומאחר שהסכום עומד על תשע ספרות, אתם יכולים לנחש שגונתר לא בדיוק היה היחיד שמופקד על הכסף.
"המיליונים של גונתר", סדרת דוקו בת ארבעה פרקים שעלתה לאחרונה בנטפליקס, מציגה את עלילותיו של הכלבלב החביב, אולם הוא משמש רק דלת הכניסה לעולמם של האחראים עליו, ובראשם מי שמונה לפטרון של גונתר המקורי וצאצאיו - מאוריציו מיאן.
מיאן, איטלקי גבוה ומשופם עם חזות של מאפיונר שמתכסה תחת אצטלה של סוחר מכוניות, הוא האדם שרכש בשביל גונתר מטוס פרטי ("גונתר מאוד אוהב לטוס". א-הה), קנה על שמו את הבית של מדונה במיאמי ביץ', הקים להקה שהתמחתה במוזיקה ובעיקר באורגיות ואפילו הגיע לידי רכישת קבוצת הכדורגל של העיר פיזה. כמובן, הכול במצוות הכלב. הרי למאוריציו לא הייתה יד ורגל בכך, הוא רק הרשות המבצעת.
כבר מהרגעים הראשונים של "המיליונים של גונתר" הופכת הסדרה לבליל שנע בין דוקו על הלבנות כספים ועסקאות מפוקפקות לסדרות טראש כמו "חם, לוהט, רותח!". המיקס הזה מענג בהתחלה, אם כי הוא ממצה את עצמו אחרי פרק וחצי, שבמהלכו בוודאי תשאלו את עצמכם מה הלאה. ואז, בדיוק כשאתה חושב שאתה בחוץ, הם מושכים אותך פנימה עם כמה טוויסטים מפתיעים ביותר, כשלמיקס שהוזכר קודם נכנס גם דמיון מפתיע ולא צפוי ל"טייגר קינג".
"המיליונים של גונתר" אולי לא הכי מבריק, אבל יש בו הכול - טראש, כסף וסקס. לזכותם של המראיינים ייאמר שהם לא מתביישים לפשפש בקרביים של המרואיינים בקטע הזה, שואלים שאלות קרינג'יות ומקבלים תשובות נבוכות. וכדי להשלים את התמונה, הוא כולל גם לא מעט אנשים מופרעים על גבול הפסיכוזה וכמובן כלבים, שהם מגנט צפייה ידוע.
עד כאן, זה נשמע כמו עוד סדרת "מסך שני", כזאת שאפשר לצפות בה במקביל לעיסוקים אחרים, ולפרקים נרחבים היא אכן כזאת, אבל למרבה הפלא, למרות התחושה של השטחיות והרדידות, יש בה לא מעט עומק. היא מבליטה את הצדדים הפחות יפים של נפש האדם ויחד עם המאניה המשתקפת בתחילתו היא גולשת אט-אט גם למחוזות הדיפרסיה. זהו דוקו פחות קליל משניתן לחשוב בתחילתו.
היתרון של "המיליונים של גונתר" טמון בכך שהוא פונה למנעד רחב של חובבי הז'אנר, מתרמיות פיננסיות דרך סנסציות מיניות ועד לחיות בית חמדמדות. על הנייר, זה מאפשר לסדרה לאסוף קהל גדול יותר, אם כי לא ברור כמה מהצופים שרדו עד הסוף. מי שבכל זאת יש לו סבלנות יגלה שהדוקו הזה הוא מסמך שמציג הרבה יותר מפניני יורו-טראש. הוא עצוב באותה מידה שהוא כיפי, משמח ומדכדך כאחד, והוא מלא הפתעות ותהפוכות. גם אם הוא ממוסגר כזול, "המיליונים של גונתר" יספק לכם הצצה לעולם מורכב, כזה שקשה להמציא גם באופרות סבון מובילות.