אין דבר כזה טלי גוטליב - ולהאמין בה זה טמטום

בשנת 2017 פרסם עיתון הארץ מאמר של רוגל אלפר תחת הכותרת "אין אלוהים ולהאמין בו זה טמטום". הטענה של אלפר דווקא הייתה מעניינת, ויצאה נגד הסובלנות החילונית המתייפייפת, לדבריו, מול הדת האורתודוקסית - שהיא אנטי סובלנית במהותה. אלא שהטיעון המנומק שלו לא עניין אף אחד, וכולם התעסקו בכותרת. ככה זה, מדינה קצרת רוח עם אזרחים שאין להם מספיק סבלנות בשביל לקרוא על חוסר סובלנות.

שש שנים בדיוק עברו מאותו טור, וכיום נראה שהוויכוח הישן על קיומו של בורא עולם התחלף בשאלות הרבה פחות רוחניות והרבה יותר ארציות. אתחיל בשאלה שאני מניח שמסקרנת קוראים רבים: האם טלי גוטליב באמת קיימת?

נתחיל מהסוף. אין דבר כזה טלי גוטליב ולהאמין בה זה טמטום. כן, כולנו ראינו את הדמות הנהדרת שעושה ליאת הר לב ב"ארץ נהדרת", עם המשחק האובססיבי בשיער, התזוזות הגופניות הבלתי נשלטות והמבט הרצחני בואכה בלתי שפוי בעיניים. ברור שאין אישה כזאת באמת. זה חיקוי שזועק תביעת לשון הרע. מדובר בחוסר סבירות קיצונית. אף בנאדם לא יכול להיות כל כך טיפש, רע וגס רוח. לו הייתה אישה כזאת באמת, היא בוודאי לא הייתה הופכת לעורכת דין, לא מגנה בשיניה על עברייני מין, לא מתמודדת על תפקיד של שופטת (ונכשלת), לא רצה בפריימריז של המפלגה הגדולה בישראל, לא נבחרת לכנסת. אישה כזאת לא קיימת, בטח לא כחברת כנסת, זה פשוט לא יכול להיות.

אזרחים מודאגים בוודאי יגיבו בפליאה. "היי", יעיד פלוני, "פתחתי את ערוץ הכנסת (כי זה מה שאנשים שפויים עושים בזמנם הפנוי - ע.ס) וצפיתי בטלי גוטליב צורחת את נשמתה על נשיאת בית המשפט העליון, שעות אחרי שהאשימה אותה בפיגוע הקטלני בירושלים בסוף השבוע". ובכן פלוני, אתה לא טועה. אכן, גם אני ראיתי את הציוץ המדובר, וגם אני צפיתי בקטעים המטרידים מוועדת חוק, חוקה ומשפט. הצפייה בחברת הכנסת גוטליב צורחת כחזיר המובל לשחיטה רק שכנעה אותי יותר באמת הבלתי ניתנת לערעור: היישות המכונה "טלי גוטליב" פשוט לא קיימת. אף מדינה מכובדת לא הייתה מסכימה שככה יתנהגו וידברו נציגי הפרלמנט שלה.

אני מקבל את זה שאנשים מאמינים שטלי גוטליב קיימת, ואני גם לא שופט אותם. שמעתי על אנשים שמאמינים בדברים מופרכים אפילו יותר. אנשים שמאמינים שהשניצל שהם טיגנו נראה כמו ארץ ישראל השלמה, אנשים שמאמינים ש"חברים" מצחיקה יותר מ"סיינפלד" ואפילו אנשים שמאמינים שמשחק כדורגל ישראלי זה בילוי לגיטימי לכל המשפחה.

אלא שאתמול נפל דבר. האמונה בקיומה של טלי גוטליב גרמה להרבה אנשים לדבר עליה, לצייץ עליה ולחפש אותה ברשתות החברתיות ובגוגל. פה כבר חשדתי. מדינה שלמה מתעסקת בציוץ דוחה של אישה לא קיימת - כל זאת כשיש כמה דברים חשובים יותר שהמדינה לא מתעסקת בהם. למשל, התערערות הביטחון האישי, אחרי ימים של פיגועים נוראיים בירושלים. למשל, הדיון הקונקרטי בסוגיית ההפיכה המשפטית.

אין דבר כזה טלי גוטליב לא בגלל שאין אישה כזאת עם שם כזה בתעודת הזהות שלה, אלא כי במצב הנוכחי של הרשות המחוקקת שלנו - נציגי הציבור מהקואליציה לא באמת קיימים, בדיוק כמו הדמוקרטיה שהבטיחו לנו. בין אם קוראים להם אריה דרעי, שמחה רוטמן, אלמוג כהן או יריב לוין - כולם ביבי. נכון, יש לראש הממשלה שלנו הסכם ניגוד עניינים ולכן לא תשמעו אותו אומר בקולו אמירות מכוערות כמו היישות המכונה טלי גוטליב - אבל זו כל הגאונות. הטינופת מבוצעת על ידי שליח, והחליפה של נתניהו אפילו לא מתלכלכת מהנתזים של הקיא המילולי ששופכים שליחיו.

טלי גוטליב לא קיימת כי אין בה או בדעות שלה צורך. היא ממלאת תפקיד בהצגה שהתסריט שלה כתוב מראש. אם היא לא תבצע את תפקידה על הצד הטוב ביותר, נמצא מישהי אחרת שתמלא אותו. התקשורת, למען הסר ספק, משחקת תפקיד פעיל בקרקס הנודד הזה. בכל פעם שאתם שומעים את טלי גוטליב מדברת אתם מאזינים לדבריו של נתניהו (בנימין, שרה או יאיר) שנפלטים לה מהפה. הגינויים הרפים שמגיעים תמיד באיחור מצדו של ראש הממשלה, רק הופכים את המחזה מקומדיה לטרגדיה.

זה נכון לכל אחד מנבחרי הציבור שהחליטו למכור את הקול שהם קיבלו מהציבור בעבור נאשם בפלילים. מדינה שלמה בקריסה, עם מצוקת דיור, יוקר מחיה מטורף, ביטחון אישי מעורער - וכל מה שמעניין את הנבחרים שלנו זה ההרכב של הוועדה למינוי שופטים? מישהו מאמין שהאובססיה הזאת לא קשורה למצב המשפטי של העומד בראשות הממשלה?

לטרלול המסוכן הזה נכנס אתמול נשיא המדינה יצחק בוז'י הרצוג. האדם דווקא קיים, אבל התפקיד כבר מזמן לא רלוונטי. כביכול, הרצוג אמר דברי טעם, ביקש להימנע מקרע בעם והביע חשש אותנטי מהידרדרות לאלימות של ממש. "שני הצדדים צריכים להבין שאם רק צד אחד ינצח, ולא משנה איזה צד - כולנו נפסיד, מדינת ישראל תפסיד", אמר הרצוג, והציג סימטריה בלתי קיימת בין האנשים שמבקשים להחריב את הדמוקרטיה הישראלית, לבין מי שמבקשים להציל אותה מפני בריונים.

חשוב לציין, רפורמה במערכת המשפט היא לא רק דבר שראוי לדון בו - היא הכרח מציאותי. שופטים הם בני אדם עם דעות. יש שיטענו שאפילו יש להם רגשות. בדיוק כמו כולנו. שופטים הם בהחלט מלומדים יותר מהאדם הממוצע, מנוסים יותר ולרוב יודעים לנמק את הדעות שלהם טוב יותר מנהג המונית שמסביר לכם למה הוא שונא את ביבי אבל ממשיך להצביע לו - אבל בסוף בסוף, כשהם ניגשים להכריע בנושאים שברומו של עולם, הם אנשים עם דעות. לפעמים, וזה לא סוד, האידיאולוגיה של האיש שיושב על כס המשפט יכולה לקבוע גורלות - אם לאדם פרטי, ואם למדינה כולה. זו שיטה די מדהימה, כשחושבים על זה. מי שמאמין שאין בשיטה הזאת פגמים משקר לעצמו.

רפורמה במערכת המשפט, כמו כל רפורמה שמטרתה לשפר לטובה משהו, היא עניין חיובי. אם היו עורכים משאל-עם בשאלה "האם צריך לשפר את מערכת המשפט" כנראה ש-98% מהמצביעים היו משיבים בחיוב. חסרים שופטים במערכת המשפט (התקינה בישראל עומדת על כשליש מהממוצע במדינות ה-OECD), המערכת איטית, מסורבלת ובלתי נגישה לאדם הממוצע וחסר האמצעים. חוסר הגיוון בהרכב בית המשפט העליון לא עומד בהלימה אחת עם החברה הישראלית. זה לא סוד, וזה גם לא תקין.

אז רגע, אם רובנו מבינים שיש צורך ברפורמה, למה כל כך הרבה אנשים בכל זאת יוצאים להפגין מדי מוצ"ש ויוצאים היום לשביתת ענק במשק? מכיוון שרוב הישראלים לא טיפשים. גם מצביעי הימין כבר מבינים בשלב הזה שמאחורי ה"רפורמה" של נתניהו ובאי כוחו לא מתחבאת שום רצון לשיפור לטובה.

חמשת העקרונות שהציג הרצוג בנאומו מוסכמים כנראה על רוב אזרחי ישראל, מימין ומשמאל. המתנגדים היחידים יהיו כנראה האזרחים הערבים, ובצדק, מכיוון שהם ייפגעו מכל נוסחה של פסקת התגברות וחקיקת חוקי יסוד ברוב מיוחד. אלא שיש סיבה שהקואליציה כבר הודיעה שהיא לא סופרת את הרצוג (חלקם צייצו בגנותו עוד לפני שסיים את נאומו, נתניהו בטח יתנער מהם באיחור אופנתי) - מכיוון שאין להם רצון ברפורמה בהסכמה רחבה, כזאת שתיטיב באמת עם אזרחי ישראל. הם לא מעוניינים בסדר חדש במערכת המשפט, אלא בהפגנת כוח וכאוס. מי שחושב שהם ייעצרו רק במהפכה הזאת כנראה עדיין לא הבין עם מי יש לו עסק.

הקריאה של הרצוג להידברות נוגעת ללב, בטח כשרואים כיצד ידיו רועדות בזמן הנאום. ייתכן כי הוא מאמין שעדיין יש סיכוי לתקן. ייתכן שהוא פשוט מפחד. ייתכן שהוא מבין באיחור שהוא שותף מלא לאחת התקופות ההרסניות בתולדות המדינה. אלא שאנחנו לא זקוקים כעת למנהיג חלש שמבקש מאיתנו לשבת למשא ומתן עם הביריון שרוצה לקרוע אותנו במכות, ולקוות שהוא יתפשר על הדרך שבה הוא מתכוון לפגוע בנו. זה היה נאום חלש ומפוחד, וכנראה שגם מיותר.

אם היינו צריכים דוגמה חיה ללמה צריך מערכת משפט מתפקדת וחזקה, ומה העתיד צופן לנו תחת הנהגתו של נתניהו בגרסתו החדשה וחסרת המעצורים - קיבלנו את הדיווח של עמליה דואק בחדשות 12, לפיו מירי רגב הורתה לא לתגבר את התחבורה הציבורית לירושלים בזמן המחאה. לא רכבות, לא אוטובוסים. להופעות ומשחקי כדורגל מתגברים רכבות, אבל להפגנה? נאדה, שהפריווילגים יסעו באוטו חברה שלהם מההייטקס.

מעבר לפגיעה הברורה והמכוונות במפגינים, בחופש התנועה ובחופש המחאה - הרשעות של רגב כאן היא בעיקר כלפי תושבי ירושלים, שייאלצו להיתקע בפקקי ענק אחרי ששרת התחבורה מאלצת את אלפי המפגינים להגיע ברכב פרטי לעיר הצפופה ממילא.

זו רמת קבלת ההחלטות של הממשלה הזאת. גם אם לא היה זה נתניהו שבעצמו הגה את התכנית "הגאונית" הזאת, זו רוחו ששורה מעל כל החלטה מטומטמת של כל שר מטעם הליכוד. השרה מירי רגב לא חושבת איך לשרת את אזרחי ישראל, אפילו לא את אלה שהצביעו לה - אלא חושבת רק על טובתו של איש אחד, שנאשם בכך שלקח שוחד, רימה והפר אמונים למדינה הזאת.