כל מי שנכנס לשירותי הגברים בהיכל מנורה מוצא על הקיר מול המשתנות כרזות ממוסגרות שמספרות על הכוכבים שמילאו את האולם, ברפרור לגרפיטי שמאפיין שירותים ציבוריים: "ג'רי סיינפלד היה כאן", "הסקורפיונס היו כאן", "בריאן אדמס היה כאן". מאז אמש (שבת) אפשר להוסיף שם בגאווה: "פאר טסי היה כאן", ובמקום טוב בין "עומר אדם היה כאן" לבין "אייל גולן ואתניקס היו כאן".
כי בנקודה הנוכחית בזמן פאר טסי הוא הכוכב החם והנכון ביותר במוזיקה הים תיכונית. האלבום שלו "רדיו שטח", שיצא לפני שלושה חודשים, מצליח בגדול - אמש הוא קיבל עליו פרס עבור 45 מיליון האזנות בפלטפורמות הדיגיטליות - כולל, כהגדרתו, גם ברדיו, כולל בגלגלצ, וגם ב"שטח". ובמקביל להצלחת האלבום, טסי ממלא פעמיים את היכל מנורה עם מכירה של כל הכרטיסים, אמש וביום שלישי הקרוב, ובחודש הבא צפוי לכבוש גם את הארנה בירושלים, אחרי שורת הופעות מוצלחת בהאנגר 11, רדינג 3, מועדוני זאפה ומועדוני מזרחית ברחבי הארץ.
מדובר בקאמבק, לא פחות, של אחד הזמרים המוכשרים של העשור וחצי האחרונים במוזיקה הישראלית בכלל, ובים תיכונית בפרט. חמש שנים עברו בין סינגל הבכורה "אהבת אמת" ועד ש"דרך השלום" הפך ללהיט מדינה, עם פרס אקו"ם ל"שיר השנה". יציאה מושלמת, שאפילו מבקרי מוזיקה קשוחים שמעריצים רוק בריטי מתוחכם לא הצליחו לעמוד בפניה. במשך שנתיים נחשב טסי לנסיך המדליק מפרדס חנה, סוג של אייל גולן חדש בהתהוות, עם עוצמות קול נדירות, תבונה מוזיקלית וחוש ללהיטים. אבל אז הוא הוציא כמה שירים ואלבומים שהצליחו יחסית פחות, ורגע לפני הדעיכה החליט לשנות כיוון, חתך בפעם השנייה בקריירה מניהול אישי ויצא לדרך עצמאית.
הטיפוס החוזר למעלה במעלה הסולם היה הדרגתי, עם בנייה מחודשת של המותג, באמצעות שמירה על קו מוזיקלי עצמאי - מלודיות וטקסטים מושקעים במקום ביטים מקושקשים - וחזרה אל ה"שטח", דרך חריש במועדוני הז'אנר. ואז, תוך שנה וחצי, טסי הוציא שני אלבומים ועוד אלבום קצר, מלאים בשירים טובים, כשהשיא מגיע כאמור באלבום האחרון, "רדיו שטח", שהחזיר את המוזיקה המזרחית לימים היפים שלה. בזמן שהז'אנר הים תיכוני מנסה לרדוף אחרי ההיפ הופ, הטראפ והפופ העדכני ולייצר להיטים אופנתיים, טסי שמר על הקו שלו, המזרחי, המסורתי, כלומר בלדות חזקות עם מילים בעלות משמעות ומלודיות שנעים לשיר, שמבליטות את העוצמה הייחודית שיש לו בגרון, ולצידם שירים קצביים מסולסלים שגורמים לכולם לנענע.
וזה עבד, זה הצליח, זה סידר לו את הדרך להיכל מנורה, ממש קרוב לדרך השלום. כולל בקרב קהל צעיר, שצמא למזרחית כמו פעם. ההמון הזה פוצץ אמש את ההיכל בשירה אדירה, שהרעידה את החלל והקירות ברגע שטסי פתח עם הלהיט "אהבה חולה", וכל אימת שהרכב הנגנים שלו החל לנגן להיט מוכר, והיו רבים כאלה. עוצמת הווליום של המעריצים, כשטסי עלה לבמה, היא משהו שכנראה רק שחקני מכבי ת"א זוכים לשמוע במקום הזה, כשהקבוצה בפיגור וצריך לבלבל את שחקני היריב. וטסי, שסיפר שבכלל חלם למלא את האולם ביד אליהו ככדורסלן, הודה אמש למעריצים על כך שהגשימו לו את החלום. הקהל הגיב בקריאות קצובות: "פ-אר ט-סי! פ-אר ט-סי!" שהזכירו בהתלהבות ובתועפות הרגש קריאות לכוכבי כדורגל כמו אבי נמני וערן זהבי.
אבל כפרפורמר טסי הזכיר אמש כוכב ספורט אחר. לפני 19 שנה כיכב על אותו פרקט ביד אליהו שרונאס יאסיקביצ'יוס, שאראס, שהביא למכבי ת"א שני גביעי אירופה ונודע כ"רוצח משחקים", כלומר אחד שיודע ללחוץ על הדוושה ברגע הנכון כדי להכריע את ההתמודדות. טסי, עם סט היכולות שלו, "רצח" אמש את ההופעה. בכל פעם שנדמה היה שהוא מגיע לשיא עם להיט גדול, הגיע אחריו עוד אחד, גדול לא פחות. בכל פעם שהיה נדמה שגרון הזהב שלו לא יכול לשיר חזק יותר, גבוה יותר ומדויק יותר, הוא התעלה על עצמו, מפיל את המעריצים שדודים ושוב מניף אותם לתקרה.
שבעה שירים מהאלבום החדש מצאו את דרכם למופע הזה, כמעט שליש ממנו, המון עבור זמר שזה אלבומו השמיני. עד היום רק זמר אחד היה מסוגל להכניס כזו כמות של שירים חדשים למופע שלו. נכון, קוראים לו אייל גולן, שחינך את הקהל שלו בתחילת העשור שעבר לקבל ממנו בכל שנה מופע חדש עם שישה-שבעה שירים חדשים מאלבום שזה עתה יצא. וזה כמובן לא קו הדמיון היחיד בין השניים. זו כבר קלישאה אבל היא נכונה - מבחינה קולית טסי הוא ממשיך דרכו של גולן, בגוון, בעוצמות, בגבהים. הוא גם כתב לו כמה וכמה להיטים לאורך הקריירה, ואם שמים הכל על השולחן, הרי ש"רדיו שטח" מזכיר בסגנונו את "הלב על השולחן", האלבום של גולן שיצא בדיוק לפני עשור, ושטסי יצר את שיר הנושא שלו.
ואם כבר הלב על השולחן, הרי שהדבר היפה ביותר במופע של טסי הוא שמדובר במוזיקה נטו, בשירים כמו שהם, ביכולות נקיות של זמר, בלי משחקים ובלי גימיקים. רוצים היפ הופ? הנה טליסמאן, שותף מוזיקלי ליצירה, מאפשר לטסי הפוגה קלה עם נאמבר ביניים. רוצים גימיק? אותו טליסמאן מעלה איתו לבמה ילד דתי חמוד לשיר איתו את השיר בדואט (לרגע נדמה היה שבמהלך הזה טסי בעצם לועג לשאר הז'אנר). אבל אצל טסי - שעה וארבעים דקות של אותנטיות, שאותה בדיוק הקהל שלו מחפש. או כמו שהוא עצמו שר ב"מתישהו" מתוך האלבום החדש: "את כל מה שלא הספקתי לספר לך, אני בסוף כתבתי בשיר אחר, כזה שלא ישבור את האינטרנט, אבל ישבור לך את הלב".