זה כבר נעשה בלתי-נסבל להקשיב או לצפות בחדשות במדינה הזו. אמרתי לעצמי שוב ושוב, שחייבים לעלעל בדפי העיתונים היומיים ולהדליק את הטלוויזיה בכל ערב בשעת החדשות, רק בשביל להבין מה "המדינה" חושבת ומתכננת. אך לסבלנות ולמאזוכיזם גבולות. נדמה לי כי נאומו באו"ם של קולין פאואל, שברור שיועד לזעזע את האמריקאים ולדחוף את האו"ם אל המלחמה, היה נקודת שפל חדשה של צביעות מוסרית ומניפולציה פוליטית. אולם, בהרצאתו במינכן בסוף השבוע החולף, הרחיק לכת דונאלד ראמספלד בדרשנותו החלקלקה צעד אחד יותר מפאואל הרברבן. לרגע זה אני אעשה הנחה לג'ורג' בוש ולחוג יועציו, למנטורים הרוחניים ולמנהלים הפוליטיים שלו. בוש, כך הוא אמר בעצמו, נמצא בקשר עם אלוהים, ואם לא עם אלוהים, אז לפחות עם ההשגחה העליונה. אפשר שרק מתנחלים ישראלים מסוגלים לתקשר איתו. אולם עושה רושם שמזכירי המדינה וההגנה שייכים לעולם המציאות החילוני, כך שזה איכשהו מתאים יותר להתעכב על דבריהם ופעולותיהם.
ראשית, כמה דברי הקדמה. ארה"ב החליטה בבירור על מלחמה: נראה שאין אפשרות אחרת. יחד עם זאת, אם למעשה תהיה מלחמה (בהתייחס לפעילות המונעת שהחלה, לא על ידי מדינות ערב, שכרגיל נראות בו בזמן רועדות ומשותקות, אלא על ידי צרפת, רוסיה וגרמניה) - זה דבר אחר. על כל פנים, בהעברתם של 200,000 חיילים לכווית, ערב הסעודית וקטאר - אם להשאיר בצד פריסות קטנות יותר בירדן, טורקיה וישראל - יש רק כוונה אחת.
שנית, מתכנניה של מלחמה זו הם ניצים הפוחדים להילחם בעצמם. וולפוביץ, פרל*, בוש וצ'ייני היו כולם בעדיפות גבוהה לגיוס למלחמת וייטנאם, ובכל זאת כל אחד מהם זכה לדחייה בשל פריבילגיה של ייחוס, ועל כן מעולם לא נלחמו או אפילו שירתו בצבא. בשל זאת מעוררת הלוחמנות שלהם סלידה מבחינה מוסרית, והיא אנטי-דמוקרטית במידה קיצונית. ל?מה שקנוניה לא-ייצוגית זו מחפשת במלחמה בעירק, אין דבר עם שיקולים צבאיים. עירק, על טיבו מעורר הגועל של השלטון הנוראי שבה, אינה מהווה איום קרוב ואמיתי לשכנים כמו טורקיה, או ישראל, או אפילו ירדן (כל אחת מהם מסוגלת להתמודד איתה בקלות מבחינה צבאית) ובוודאי שלא לארה"ב. כל טיעון הפוך הוא מגוחך, הנחה חסרת ערך לחלוטין. עם כמה סקאדים ישנים וכמות קטנה של חומרים כימיים וביולוגיים שרובם סופקו על ידי ארה"ב בעבר - קל היה בעבר להכניע את עיראק וגם קל עכשיו, תוך גרימת סבל ממושך לאוכלוסיה האזרחית.
שלישית, מרגע שהמעצמות הגדולות החלו לחלום על החלפת השילטון תהליך שהחל עוד קודם אצל הפרלים והוולפוביצים של המדינה הזו אין כל סימנים של קץ באופק. האם זה לא שערורייתי שאנשים מפוקפקים מעין אלה מקשקשים על הבאת דמוקרטיה, מודרניזציה וליברליזציה למזרח התיכון? אלוהים יודע שהאזור זקוק לזה, כפי שאמרו שוב ושוב רבים מהאינטלקטואלים הערבים והמוסלמים, וגם אנשים רגילים. אך מי שם טיפוסים אלה לסוכני הקידמה? ומה מעניק להם את הזכות להתנשא בחוסר-בושה בשעה שבארצם שלהם קיימות עוולות רבות מדי לכדי תיקון?
רביעית, נאומו של קולין פאואל, למרות חולשותיו הרבות, עדויותיו הבדויות, ההקלטות שנרקחו והתמונות ש"טופלו" - צדק בדבר אחד. משטרו של סדאם חוסיין הפר זכויות אדם והחלטות או"ם רבות. אי אפשר להתווכח עם כך ואין לקבל תירוצים. אך מה שמדהים בצביעותו לגבי עמדתה הרשמית של ארה"ב, הוא שכל דבר שהאשים פאואל את עירקים בו, היה גם בין מעשיהן של ממשלות ישראל מאז 1948, ובאופן המביש ביותר מאז הכיבוש של 1967. עינויים, מעצרים בלתי-חוקיים, התנקשויות, תקיפות של אזרחים עם טילים, מסוקים ומטוסי-קרב, סיפוח טריטוריאלי, העברת אזרחים ממקום למקום, הרג המוני (כפי שהיה בכפר קנא, ג'נין, סברה ושתילא אם להזכיר רק את הבולטים), שלילת הזכות לחופש התנועה, לחינוך, לסיוע רפואי, שימוש באזרחים כמגן אנושי, השפלה, הענשת משפחות, הריסת בתים המונית, הרס שטחים חקלאיים, הפקעת מים, התיישבות בלתי-חוקית, גרימת עוני כלכלי, תקיפות של בתי-חולים, אנשי רפואה ואמבולנסים, הרג של אנשי או"ם אם לנקוב בעוולות השערורייתיות ביותר. כל זאת, וכאן יש להדגיש, מבוצע בתמיכתה חסרת התנאים והטוטאלית של ארה"ב, שלא רק שסיפקה לישראל נשק ועזרה צבאית ומודיעינית, כי אם גם העניקה למדינה עזרה כלכלית של למעלה מ-135 מיליארד דולר, סכום גבוה יותר משהיא מוציאה באופן יחסי על אזרחיה שלה.
כיצד הוא [פאואל] והבוסים שלו ושותפיו לעבודה יכולים להתייצב מול העולם ולהטיף מוסר צדקני נגד עיראק, כשבאותו הזמן הם מתעלמים לחלוטין משותפותם המתמשכת בהפרת זכויות האדם בישראל. ועם זאת, אף לא אחד התמקד בנקודה זו, בכל מאמרי הביקורת המוצדקים נגד עמדת ארה"ב שהופיעו לאחר שפאואל נשא את נאומו הגדול באו"ם, אפילו לא הצרפתים והגרמנים זקופי הקומה. בטריטוריות הפלסטיניות יש היום עדות לתחילתו של רעב המוני; קיים משבר בריאות בפרופורציות קטסטרופליות; מספר האזרחים שמתים עומד על בין 12 ל-20 לשבוע; הכלכלה קרסה; מאות אלפי אזרחים חפים מפשע מנועים מלעבוד, ללמוד וסתם לשוטט בשל עוצרים ולפחות 300 מחסומים המעכבים את חיי היומיום שלהם; בתים מפוצצים או נהרסים על ידי בולדוזרים. וכל זאת עם ציוד אמריקאי, תמיכה פוליטית אמריקאית, מימון אמריקאי. בוש הצהיר כי שרון - פושע מלחמה בכל קנה-מידה - הוא איש של שלום, כמו בכדי לירוק על חיי הפלסטינים החפים מפשע שנלקחו ונהרסו בידי שרון וצבאו הפשעי. ועוד יש לו את החוצפה לומר שהוא פועל בשם האלוהים וכי הוא (והשלטון שלו) משרתים את "האלוהים הצודק והמסור".
אבל כה שפלות וכל-כך לא יעילות הן מדינות ערב היום, שאינן מעיזות לבטא דברים אלה בפומבי. רבות מהן זקוקות לתמיכה כלכלית אמריקאית. רבות מהן פוחדות מאזרחיהן שלהן וצריכות את תמיכת ארה"ב במשטר. רבות מהן עשויות להיות מואשמות בחלק מאותם פשעים שכנגד האנושות. אז הן לא אומרות דבר, ורק מקוות ומתפללות שהמלחמה תחלוף, ושבסופה הן ישמרו על כוחן.
אך גם זו עובדה נפלאה וצודקת, כי בפעם הראשונה
הירושימה שמירושימה
3.3.2003 / 9:52