זו תקופה מופלאה להיות בה מטומטם. אם פעם אמירות מטומטמות כמו "נורה שתאיר את רמת גן" היו הופכות לאייקונות על-זמניות של איוולת, היום יש כזו אינפלציה של פליטות אידיוטיות, שכבר אי אפשר לזכור את כולן.
הטמטום עבר כמה וכמה גלגולים בטרם הגיע עד הלום. בתחילה הוא עבר תהליך של "החמדה" (מלשון "חמוד") בערוצי התקשורת המרכזיים, בתכניות ריאליטי שהפכו מתמודדים בורים לחינניים. לאחר מכן השתרשה תרבות שבה אין כבר יותר סנקציה על טמטום, ויותר מכך, העמדת אדם על טמטומו הפכה אקט של "התנשאות". לבסוף הושלם המהפך הטיפשותי עם כינונה של הקקיסטוקרטיה הנוכחית.
היום הטמטום לא רק שאינו מתבייש, הוא דורש זכויות. אם פעם כשלא היית מתקבל לקורס טיס הבעיה הייתה בך, היום הבעיה היא בקורס טיס. אם היום נקבע שאינך מתאים להיות רופא, כי אתה לא מצליח לשנן מושגים באנטומיה, הבעיה היא באיברי הגוף, שמתעקשים לקרוא לעצמם בשמות כה מסובכים.
העולם לא רק נדרש לעבור הנגשה לאידיוטיזם, הוא נדרש לכופף את עצמו כך שהבורים יזכו לשוויון מלא מול בעלי המומחיות. כך, היום כל אחד הוא מומחה להכול גם אם הוא לא מומחה לכלום, ואנחנו נדרשים לקבל את דעתו ולדון בה בכובד ראש, כאילו ניתנה מפיו של פרופסור. ומכאן צמח הבוז למומחיות.
וכך יצא שיושב לו עמיחי שיקלי באולפן של אילנה דיין מול אביחי מנדלבליט, וכשזה האחרון מנסה לרמוז שזה הראשון צריך לתת לו לדבר כי הוא מבין קצת בנושא, עמיחי שיקלי מזדעק "אבל איפה עכשיו הזכות לשיוויון?". ובכן, אם עמיחי שיקלי היה מבין דבר מה בזכות לשיוויון, היה יודע שאחד ממבחני השוויון שקבע בית המשפט העליון (הרעישו ברעשנים!) כולל את שאלת ה"שונות הרלוונטית". במילים אחרות, אם יש שונות בין שני אנשים שהיא רלוונטית לשאלת יישומו של החוק, אזי אין מקום להשוות ביניהם לעניין יישומו של חוק זה.
במילים אחרות, בענייני משפט אין שוויון בין מנדלבליט לבין שיקלי, כי מנדלבליט היה היועמ"ש, ושיקלי הוא סתם איש שכותב בטוויטר. אבל לא, שיקלי סבור שהזכות לשיוויון כנראה גוזרת מתוכה שהוא יכול להיות היועמ"ש. כי מומחיות כבר אינה חשובה.
זאת הרי לא השאלה מבחינתם, מי מומחה ומי לא. "רוב העם בחר, אז מה? רוב העם מטומטם?" ובכן, כן. רוב העם אינו משפטן מומחה (למרות האינפלציה המבישה במוסדות גרועים שמציעים לימודי משפטים). העם לא מבין במשפטים. לכן הוא צריך מומחה שיקבע עבורו. העם לא מבין באגרות חוב, לכן הוא צריך את נגיד בנק ישראל שיקבע עבורו. העם לא מבין אסטרטגיה צבאית, לכן הוא צריך רמטכ"ל שיורה לו מה לעשות.
פעם בן גוריון אמר "תדע כל אם עברייה כי הפקידה גורל בנה בידי מפקדים ראויים לכך". הממשלה הזו רוצה למחוק את המשפט הזה. אין צורך להיות ראוי. אין צורך ללמוד, להשכיל, להיות בעל זכויות, להחכים. לא. הכל הולך.
המוטו הישן הוחלף. מעתה תדע כל אם עברייה כי הפקידה את גורל בנה בידי...ובכן, סתם עוד טמבל.
מגי אוצרי היא ד"ר למשפטים וסופרת, ספרה "היפומאניה" ראה אור החודש בהוצאת "שתיים"