ב"מוכה אהבה" אדם סנדלר הוא אותו אדם סנדלר שכולם מכירים. הדמות הקבועה שלו נשלפת מהז'אנר שלה ונזרקת לעולם בו אף אחד לא צוחק מהבדיחות שלה. מעבר לכך, היא נחשפת גם ברגעים של מאחורי הקלעים האלימות הבלתי נשלטת, התפרצויות הזעם, האין אונות. אני לא חושבת שסנדלר גילה את עצמו מחדש בסרט הזה, כמו שכתבו פה ושם. להיפך, הוא התחפר עמוק יותר במקום, ועל כך מבוסס הסרט התנגשות חזיתית בין אדם סנדלר לפול תומאס אנדרסון.
זהו הסרט הראשון בכיכובו של סנדלר שהוא לא סרט של אדם סנדלר. מי שהלך לקולנוע (ולפחות בארצות הברית לא היו הרבה כאלה) הלך לראות סרט של אנדרסון ("לילות בוגי", "מגנוליה"). וזה גם מה שהוא קיבל. פחות או יותר.
סנדלר הוא ברי איגן, סיטונאי קטן, העובר סירוס מתמשך משבע אחיותיו השתלטניות. כהרגלו בקודש סנדלר סובל מבעיות חיברות אך יש לו לב זהב, והוא בתול עם כוח פיזי מרשים. בתחילת הסרט הוא מוצא פרצה במבצע של חברת מזון, המאפשר לו לצבור אין סוף נקודות נוסע מתמיד בחברת אמריקן אירליינס במחיר מגוחך. מאוחר יותר הוא פוגש את לינה (אמלי ווטסון) הנמשכת אליו באופן שנראה חסר פשר. אחר כך הוא מסתבך עם חבורת בריונים המנסה לסחוט אותו לאחר שצלצל לקו שיחות מין.
שלושת קווי העלילה מצטלבים פה ושם, ולמרבה הצער משאירים הרבה שטחים מתים בין לבין. נראה כאילו אנדרסון, הרגיל ללהטט בין דמויות רבות, התקשה למלא סרט בדמות ראשית אחת. אבל איך אומרים, אם במאי כמו אנדרסון זורק לנו עצם, אפילו יבשה, עדיין סביר שנוכל לכרסם ממנה שאריות בכיף. ברגעיו החזקים מציע "מוכה אהבה" פירוק לגורמים של המושג רומנטיקה כפי שלמדנו להכירו בקולנוע הקליל, ומציג תמונה מפחידה למדי.
אני לא יודעת מה סיפרו לכם, או מה אולי הבנתם מהפוסטר, כי אני הופתעתי. זו לא קומדיה ואין פה שום דבר רומנטי. להיפך, הסרט מטריד מאוד ובעצם מתאר את המפגש הוורדרד בין הבעל המכה לאשתו המוכה לעתיד. האהבה העיוורת עליה מבוסס הנרטיב הרומנטי תוביל את לינה אל סופה, כמה שנים אחרי שעלילת "מוכה אהבה" מסתיימת. בשלב זה מכלה ברי את זעמו בחלונות, מראות, חדרי שירותים וקירות, אך ההסלמה הינה ברורה מאליה. בשלב כלשהו בסרט לינה וברי מתמזמזים. היא אומרת לו שבא לה לאכול אותו מרוב שהוא חמוד. הוא משיב שבא לו לרסק לה את הפרצוף מרוב שהיא יפה.
לכאורה, זוהי תשובה סנדלרית קלאסית, אך הרצינות והכנות בהן היא נאמרת מכריעות את הכף. אם עד כאן לא היה ברור ידו של מי על העליונה סנדלר או אנדרסון נראה לי שהתשובה ברורה.
והערה קטנה נוספת:
נהניתי מאוד מהטיפול בשתי הסוגיות הצרכניות. מזמן לא ראיתי סרט שהקדיש לנושא החשוב הזה זמן מסך כה רב ואיכותי. ברי קסם לי יותר מתמיד כששוטט בסופר בניסיון לפצח את מבצע הנקודות לטובתו. הוא סרב להיות מובל כצאן לקופה, וידע עמוק בלבו שהוא יכול להתגבר על המערכת. והוא גם הצליח (מבוסס, אגב, על סיפור אמיתי). גם בסוגיית שיחות המין הוא הראה תודעה צרכנית גבוהה. מיד כשהבין שנפל קורבן להונאה, דאג לבטל את כרטיס האשראי, ברר מי האחראי לכל העסק ויצא לטפל בו. תאמינו לי, כמעט והזלתי דמעה של התרגשות בכמה רגעי מפתח. לעיתים היה נדמה שמדובר בסרט הדרכה לצרכנות נבונה, הבא להראות שאם אימבציל כמו ברי יכול, בוודאי שגם אתם, הצופים באולם, יכולים.