שירה גפן, בתו של הסופר והמשורר יהונתן גפן שהלך בשבוע שעבר לעולמו, התייחסה (ראשון) לסערה שעוררה בעקבות החלטה ללבוש להלווית אביה שנערכה בשישי חולצה שעליה נכתב "אין דמוקרטיה עם כיבוש".
בפוסט שפרסמה בפייסבוק כתבה: "סורי שהרסתי לכמה את ההלוויה של אבא שלי. סליחה על ה'אצבע בעין' של אלה שציפו להלוויה ממלכתית מרגשת ומאלחשת, ונהרסה להם החוויה בגלל חולצה עם המילה השערוריתית 'כיבוש'. המאוכזבים כותבים שבבתי קברות עלינו 'לשים בצד' עניינים פוליטיים. אז זהו, שבצדדים כבר היינו, לא רואים משם, קל להתעלם ולהדחיק, וכשהאדמה בוערת אין יותר צדדים.
"כל המקומות כשרים למחאה, על אחת כמה וכמה בתי הקברות שמלאים בין השאר בקורבנות הסכסוך האינסופי. הגיע הזמן להנכיח את מה שרוצים שנשכח, היכן שרק אפשר. זו היתה דרכו של אבי ואעשה ככל שביכולתי להמשיכו".
מה חשבתם על החולצה של שירה גפן?
גפן נטמן בשישי בבית העלמין בנהלל. אביב גפן, אשר אמר גם "קדיש" על אביו, ספד לו: "המוות הוא דף ריק. האותיות נעלמות ואין שורות מסודרות. כי המוות הוא דף ריק. סתם דף חלק שדוהה, מצהיב ונקרע. כן, היה שם הרבה אני ואתה. היו הרבה שדים שעמדו בינינו כמו שק אגרוף. היו פסקי זמן שדיממנו בפינת הזירה. אבל אתה היית הגיבור שלי. אתה היית האהבה הכי עצובה שלי. התגעגעתי אליך מהיום שנולדתי, ואתגעגע אליך עד יום מותי". בסיום הספדו שר גפן עם אחותו שירה את שירו של אביהם "מקום לדאגה".
בתו שירה ספדה לו: "בחודשיים האחרונים הפגישות שלנו היו סביב ספר השירים החדש שלך. ביקשת שאערוך אותו ומיד הסכמתי. תמיד אמרת שכתיבה היא בראש ובראשונה תראפיה. גם עריכה, לדעתי, בייחוד כשעורכים אבא. בחודש האחרון כבר לא היתה לך סבלנות, ביקשת שנסגור ונשלח להגהות. רבתי איתך. אמרתי שיש עוד עבודה, ולאן אתה ממהר. רציתי שנמשיך לשבת יחד בחצר שלך, עם כל החתולים, ונשתה פטל עם סודה ונתקן שירים. אבל אמרת שאתה עייף, ושמנסיונך אם מתעסקים יותר מדי בשירים הם נהרסים. אבל אני לא הנחתי לך, אולי מכיוון שאיפושהו הרגשתי שברגע שתושלם העבודה, אתה תלך. הרי שם הספר שכתבת הוא 'הייתם קהל נפלא'. אחרי משפט כזה בדרך כלל יורדים מהבמה".