הארי בלפונטה הלך לעולמו היום (שלישי) בביתו שבאפר ווסט סייד במנהטן, בגיל 96 בשל אי ספיקת לב, כך מדווח הניו יורק טיימס.
בלפונטה כבש את לב האומה האמריקאית הגזענית של שנות ה-50 במאה העשרים כאשר שיריו השתחלו לפסגת רשימות המכירות. אלבומו פורץ הדרך "Calypso" מ-1956 היה אריך הנגן הראשון של אמן בודד שמכר מעל מיליון עותקים בשנה אחת, ועזר למוזיקת ה"קליפסו" הקאריבית לתפוס אחיזה בכל העולם.
בלפונטה נולד בהארלם, ניו יורק, לאם סקוטית-ג'מייקנית ואב שהיה חציו אפריקאי-אמריקאי וחצי יהודי ממוצא הולנדי. עם זאת, את עיקר ילדותו העביר הארי הילד אצל סבתו בג'מייקה, ואז חזר לניו יורק בנעוריו. את המורשת הזו העביר בלפונטה בשיריו. הוא נודע בעיקר בזכות ביצועיו לשירים "Day-O" ("שיר סירת הבננה") - שיר הפולק הג'מייקני שהפך בזכותו לקלאסיקה - וכן "Jump in the Line", ו-"Jamaica Farewell".
בלפונטה הקליט והופיע בז'אנרים רבים, כולל בלוז, פולק, גוספל, שירי מחזמר וקלאסיקות אמריקאיות. את זיקתו למורשת היהודית שלו הפגין לא פעם בהופעותיו עם ביצועים לשירים כמו "ערב של שושנים", "הנה מה טוב ומה נעים" ו"הבה נגילה". בלפונטה גם שיחק בקולנוע ובטלוויזיה מדי פעם לאורך שנות פעילותו. בשנות החמישים בפרט כיכב בסרטים כמו "כרמן ג'ונס" ו"אי בשמש". סרטו האחרון היה "שחור על לבן" מ-2018, בבימויו של ספייק לי.
על אף הצלחתו הגדולה, בלפונטה נתקל בקביעות בגזענות בארצות הברית, שההפרדה הגזעית בה עדיין הייתה נהוגה עד שלהי שנות ה-60. הזמר התקרב אל השחקן, הזמר והפעיל החברתי פול רובסון, והחשיב אותו כמנטור שלו. בלפונטה אף נעשה איש אמונו הקרוב של מרטין לותר קינג ג'וניור, במהלך התנועה לזכויות האזרח של שנות ה-50 וה-60. לימים אמר בלפונטה: "פול רובסון היה ההשפעה המעצבת הגדולה הראשונה שלי - אפשר לומר שהוא נתן לי את עמוד השדרה שלי. מרטין קינג היה השני - הוא הזין את נשמתי." לאורך הקריירה שלו בלפונטה היה פעיל פוליטית ותמך בגורמים הומניטריים, כמו התנועה נגד האפרטהייד וארה"ב למען אפריקה. משנת 1987 הוא היה שגריר רצון טוב של יוניסף.
בלפונטה זכה בשלל פרסים בחייו, כולל שלושה פרסי גראמי (בכללם אחד על מפעל חיים), פרס אמי ופרס טוני. בשנת 2022, כשהיה בן 95, נכנס להיכל התהילה של הרוקנ'רול, ובכך הפך לאדם המבוגר ביותר שקיבל את הכבוד בחייו.