"מוזיקת הרוק הלכה לאיבוד בשנות ה-80. גיטרות לא נשמעו כמו גיטרות, תופים לא נשמעו כמו תופים. הכל נשמע מלאכותי. אבוד. ואז הגיעו החברים מגאנז אנד רוזס והחזירו לרוקנ'רול את הכנות שהייתה חסרה בו". את הדברים האלה אמר ג'ין סימונס, מנהיג להקת KISS האגדית, בריאיון ב-2015. סימונס, אחד מגיבורי הרוק הגדולים בעולם, שבמקרה נולד בכלל בישראל בתור חיים ויץ, מנה את "Appetite For Destuction" בתור אחד מ-10 האלבומים האהובים עליו בכל הזמנים. "אי אפשר להתווכח עם השירים בתקליט הזה. ריף הגיטרה של "Welcome To The Jungle" לא נופל מזה של "Satisfaction" של הרולינג סטונס. וברגע ששמעת את הקול הגבוה של אקסל שר את המילים הנהדרות, ידעת שזה משהו מיוחד שלא שמענו מאז 'לד זפלין'. זה עדיין עובד, עד היום".
מאז 1987 ועד היום, להוציא כמה פרידות ומשברים טיפוסיים ללהקות מהסוג הזה, המותג של Guns N' Roses ממשיך להוות את תו התקן ל"רוק איכותי". הרבה להקות קמו מאז, הרבה התפרקו - אבל אף להקה לא מצליחה לשמר את ההילה של החברים מלוס אנג'לס כ-A ליסטים של הרוקנ'רול.
מאז שחברי ההרכב המקורי התאחדו, הלהקה חזרה להיות גם להקת ההופעות הגדולה בעולם. ב-5 ביוני תעלה על הבמה בישראל הלהקה בהרכב החזק ביותר שלה אי פעם, עם הסולן אקסל רוז, גיטריסט-העל סלאש והבסיסט דאף מקגן. לצדם יופיע הקלידן דיזי רד (שהיה חלק בלתי נפרד מההרכב גם בשנות ה-90), המתופף פרנק פרר ועוד סוללה של נגנים שהופכת את הערב לעשיר ומרגש, בדיוק כפי שמצופה מהלהקה - שהופעת הסולד אאוט שלה בישראל ב-2017 נחשבת לאחת האיכותיות שעלו בפארק הירקון אי פעם.
לרגל הופעת הענק, ניסינו למנות את חמשת השירים הכי גדולים של הלהקה וגילינו שזאת משימה כמעט בלתי אפשרית. סביר מאוד להניח שכדרכן של רשימות כאלה היא תעצבן לא מעט מעריצים, אבל עם כל כך הרבה להיטים - זה באמת בלתי אפשרי למצוא קונצנזוס, מה גם שהרשימה הזאת יכולה להשתנות מדי יום גם ככה. הסכמתם? התעצבנתם? בואו לכתוב לנו בתגובות, ומוזמנים גם להציע את הרשימה שלכם.
5. Paradise City
מעבר לשירים גדולים, חברי הלהקה היו ידועים בשנות ה-80 גם בהתנהגות פרועה וצריכה לא מבוקרת של משני תודעה. זאת אולי הסיבה שכמעט לכל אחד מחברי ההרכב יש סיפור אחר לגבי איך הלהיט הזה נכתב. דאף טוען שהוא כתב את השיר בעצמו על הבדידות שהוא חווה לאחר שעבר ללוס אנג'לס. סלאש טוען שהוא אלתר את ריף הפתיחה אחרי הופעה מוצלחת בסן פרנסיסקו, ודאף ואיזי פשוט היו שם והצטרפו אליו לג'אם שממנו נולד השיר. אקסל, אגב, הציג את השיר בביצוע הבכורה שלו בהופעה: "כתבנו את השיר הזה ביחד היום". האם זה משנה בכלל מי כתב את השיר או מתי? כנראה שלא, כי הוא הפך לאחד הלהיטים הגדולים ביותר מאלבום הבכורה של הלהקה. לא מן הנמנע שההחלטה להטיל וטו על השורה שסלאש הציע: "Where the girls are fat and they've got big titties", התבררה כנכונה בדיעבד.
4. Patience
שנה וחצי אחרי אלבום הבכורה שלהם, שהוכרז כמאסטרפיס כבר עם צאתו ובדיעבד נחשב לאחד מאלבומי הרוק הגדולים ביותר של העשור (אם לא הגדול ביותר) - הלהקה מיהרה להוציא את אלבומה השני "GnR Lies" למרות שלא היה לה מספיק חומר מקורי חדש. התוצאה הייתה כמה קאברים שהוקלטו בהופעה, לצד ארבעה שירים אקוסטים חדשים. בדיעבד זה אלבום די מיותר, אבל הוא כן הציג צד חדש ורגיש בלהקה שאף אחד בכלל לא ידע שקיים בה. בסינגל היחיד מהאלבום, שמתחיל עם נגינה נוגה ושריקה מלודית (שריקה! בשיר של להקת רוק כבד!), אקסל והחברים מציגים את הכוח שלהם כמוזיקאים. שלוש גיטרות אקוסטיות, זמר ענק שמוכיח שהוא הרבה יותר מצרחות ומצרך אחד שחסר בחיים של כולנו: סבלנות.
3. Sweet Child O' Mine
אז זה לא השיר הכי גדול של הלהקה, אז הוא לפחות הלהיט הכי מזוהה עמה. השיר שאפילו סבתא שלכם יודעת לזמזם ולמרות סולו הגיטרה הרועש אף אחד לא ירים גבה אם נמצא אותו ב"סוף שבוע רגוע" בגלגלצ. שיר עם איכויות כל כך קלאסיות, שרבים חשבו בטעות כשהוא יצא שמדובר בקאבר. זה לא מקרי. זה השיר האחרון שהלהקה כתבה לאלבום הראשון, במטרה מוצהרת למצוא סאונד של להיט. הם שמעו הרבה שירים של לינארד סקינרד באותם ימים, ואחרי שסלאש השמיע לחברים את ריף הפתיחה, אותו אלתר סתם לצורך תרגיל בנגינה - הלהיט כמעט כתב את עצמו. זה השיר ששם את הלהקה על המפה, והפך אותם לשם נרדף לרוק בסטנדרט הכי גבוה שאפשר. באופן לא מפתיע, השיר הכי קליט שלהם הפך גם לשיר שזכה להכי הרבה גרסאות כיסוי, כולל כמה מפתיעות כמו של הבלאק אייד פיז. אגב, השורה "Where do we go now" נכתבה במקור כשאלה כנה, כשאקסל לא הצליח לסיים את המילים לשיר שכתב במקור לחברתו. בלית ברירה, השורה הפכה לחלק בלתי נפרד מהשיר האייקוני הזה, שלא במקרה כבר גרף מיליארד וחצי צפיות ביוטיוב - מספר חריג לשיר מהתקופה.
2. Welcome To The Jungle
מתחרה ראוי לתואר "השיר הכי גדול שפתח אי פעם אלבום בכורה". תתארו לכם לפתוח את התקליט הזה, של להקה חדשה ולא מוכרת, להתחיל לנגן אותו, וריף הפתיחה הקטלני של סלאש מתחיל לנגן. מדובר בשיר שהגדיר בצורה מושלמת את הלהקה. השיר עזר ללהקה לבנות את המוניטין של "הלהקה הכי מסוכנת בעולם", הרבה בזכות הזעם הכן שאפשר לשמוע בקול של אקסל. רבים חושבים בטעות שהלהקה כתבה את השיר על הג'ונגל של תעשיית המוזיקה בלוס אנג'לס, אבל הסיפור האמיתי הרבה יותר פשוט. אקסל רוז הגיע יום אחד לניו יורק, שם קפץ עליו הומלס וצעק עליו: "אתה יודע איפה אתה? אתה בג'ונגל, בייבי! אתה הולך למות!". השאר היסטוריה.
1. November Rain
כל מי שגדל בישראל ב-1991 והיה לו חיבור לכבלים יודע שזה השיר הכי גדול של אותו עשור, בלי תחרות של ממש. בשידורי MTV אירופה שנקלטו אז בישראל, השיר הושמע על בסיס שעתי. זאת הסיבה שלמרות שמדובר בשיר מאוד ארוך (מאוד ארוך!) ומאוד מורכב מוזיקלית, אין מישהו שחי באותם שנים שלא יודע לזהות כל אקורד בשיר. קשה להפריד בין הקליפ המיתולוגי לבין השיר, אולי בגלל שכולנו צפינו בו בין אלף ל-23,993 פעמים בשנות התשעים, ועוד 2 מיליארד פעמים ביוטיוב (איזה מספר מטורף!). מה בדיוק קורה שם? למה הכלה מתה? למה האורחים בחתונה כל כך מתחרפנים בגלל קצת גשם? למה דורכים על העוגה? ולמה החבר עם התלתלים יוצא לתת סולו גיטרה מטורף באמצע המדבר? זה בכלל לא משנה. האפוס המדהים הזה, שאקסל רוז כתב במשך כמעט עשור, משלב כל כך הרבה סגנונות שקשה להתחיל אפילו למנות אותן. יש שם הרבה השפעה של אלטון ג'ון (בעיקר מטראק הפתיחה הארוך של האלבום "Goodbye Yellow Brick Road"), לצד השפעות של אליס קופר ואפילו קצת קאנטרי-רוק. סביר להניח שאם אקסל רוז לא היה מכיר את "הוטל קליפורניה", לא היינו זוכים ל"נובמבר ריין". במקור השיר נמשך לאורך כמעט 20 דקות (!) אבל החברים ללהקה עזרו לו לערוך את השיר ל"רק" תשע דקות. עד 2021 זה גם היה הסינגל הכי ארוך שהגיע לפסגת מצעד המכירות האמריקני, אבל אז הגיעה טיילור סוויפט עם All Too Well ועקפה אותו בדקה שלמה. אבל עם כל הכבוד לטיילור, את גאנז ימשיכו להשמיע ברדיו גם עוד מאה שנה בכל פעם שגשם יתחיל לטפטף בחודש נובמבר. גם הנינים של הנינים שלנו יזכו להתאהב בלהיט הגדול ביותר של הניינטיז.