מכוניות שחורות מגיעות לבית קברות. אנשים מכובדים בחליפות שחורות יוצאים מתוכן. זו הלוויה עם ארון פתוח. בתוך הארון המרופד אין גופה, אלא הרבה בדיחות, שכתובות על ניירות צבעוניים. ג'רי סיינפלד עומד ליד הארון וסופד ברצינות לבדיחות שהוא בוחר מרצונו החופשי לקבור. לצד הארון יושבים כמה מהקומיקאים הגדולים בהיסטוריה האמריקנית: ג'ורג' קרלין, גארי שנדלינג, ג'יי לנו, רוברט קליין, פול רייזר, אד מקמהון - וכולם בוכים על האובדן הגדול. כך התחיל ספיישל הקומדיה המפורסם של סיינפלד ב-HBO שזכה לכינוי ההולם "אני אומר לכם בפעם האחרונה", בה הוא ביצע את כל החומרים המוכרים שלו במופע שנכנס לפנתיאון כאחד הזכורים והמוצלחים בהיסטוריה.
ההספד של ג'רי סיינפלד לבדיחות שלו מושלם לא פחות מכל בדיחה שהוא כתב בחייו. הדימוי בין "הפרידה מחבר אהוב" לבין פרידה מחומרים קומיים תופס בדיוק את ההרגשה של סטנדאפיסטים כשהם מחליטים לנטוש את החומרים הקודמים שלהם, ולהתחיל לעבוד על בדיחות חדשות. אין הרבה אומנויות במה בהן יש את הלחץ הזה, את המחויבות הזאת. רובי וויליאמס יגיע להופיע בישראל ביום חמישי הקרוב ויבצע את אנג'לס, סטרונג ופיל. להיטים בני 25 שנים. הקהל יקבל אותם באהבה כי זה בדיוק מה שהוא מצפה לשמוע. מצד שני, אם ג'ים ג'פריס יגיע למופע הסטנדאפ שנקבע לו ביד אליהו בחודש אוקטובר ויספר בדיחות מאחד הספיישלים שלו בנטפליקס, יגרשו אותו מהיכל הספורט יותר מהר מאשר זרקו את ארז אדלשטיין.
סטנדאפיסטים חייבים לחדש, וזה לא פשוט, בטח כשהחומר שלך עובד כל כך טוב, ואתה רץ איתו בהצלחה במשך שנים. תארו לכם שגאנז אנד רוזס היו צריכים להחליף את כל החומר שלהם, ובמקום "נובמבר ריין" הם היו צריכים לבצע רק שירים חדשים בהופעה שאף אחד לא מכיר? סיינפלד לא החליף את הבדיחות שלו מכיוון שהן לא היו לא טובות, אלא בגלל שהוא הבין שכולם כבר שמעו אותן. הוא ידע שבשביל להתמודד על תואר ה-GOAT, הוא יצטרך להמציא את עצמו מחדש, שוב ושוב. הוא ידע שהמשמעות של להיות סטנדאפיסט פעיל זה לצאת שוב ושוב להופעות קטנות, לנסות חומרים חדשים, להיכשל, לשנות, ולבנות מחדש מופע שיכול לרוץ כמה שנים. ואז, כנגד כל היגיון אנושי, למחוק את כל מה שהשגת - ולעשות את הכל מההתחלה.
אדיר מילר הוא ג'רי סיינפלד הישראלי. זה עשוי להישמע כמו הגזמה, ואולי אפילו חילול הקודש, אבל בתוך עולם הקומדיה הישראלי המצומצם ממילא - מילר הוא הכי קרוב לדמותו של היהודי חובב הקורנפלקס מניו יורק. היו ישראלים מצחיקים יותר, היו חקיינים טובים יותר, ויש כרגע סטנדאפיסטים פעילים עם הופעות טובות יותר משל מילר - אבל אף אחד מהם לא רץ במשך כל כך הרבה שנים עם אותו מופע, עם אותן בדיחות ועם ביקוש שאיכשהו רק הלך וגדל עם השנים.
אמש שודר בקשת 12 החלק הראשון של "אדיר מילר המופע הרשמי", הערב ישודר החלק השני. הדאחקות במהלך היום ברשתות החברתיות החלו מוקדם, ודי בצדק לאור השם הבומבסטי שניתן לאירוע. קשת שידרו לא מעט מופעים של מילר בשנים האחרונות, כאשר הכינוי "המופע הרשמי" אמור לבדל את מופעי האלתורים וספיישל הקורונה ששודרו בערוץ בשנים האחרונות. הבעיה היא שאין באמת הבדל, וזה דווקא לזכותו של מילר. האלתורים של מילר הם חלק כל כך אינהרנטי במופע שלו, שאי אפשר באמת להוציא אותם מהמופע, ולהפך.
אם נראה לכם, למשל, שכבר ראיתם את קטעי ה"גברים לא יודעים לעשות קניות לבד בסופר", אז זה בגלל ששידרו אותם בקשת כבר בכמה ספיישלים שונים, פשוט דרך אינטרקציות שלו עם הקהל. גם בספיישל הקורונה הוא עשה את הקטע הזה, אחד לאחד כמו אתמול - פשוט עם קהל במסיכות. נכון, כל פעם זה קצת שונה, עם קהל אחר - אבל הפאנצ'ים זהים, כולל זה המוצלח על השמנת המתוקה שנקראת בכלל שמנת להקצפה. דווקא היכולת שלו כל פעם להגיע לפאנץ' בדרך אחרת מוכיחה כמה הוא מאסטר במקצוע שלו - וזה תענוג לראות גם בפעם המאה.
ולכן הבשורה בספיישל הנוכחי של מילר הוא לא בבדיחות או באלתורים, אלא בשקופית הקצרה שהופיעה בתחילת המופע - לפיה הקטעים שמשודרים בספיישל לא ייכללו יותר במופעים של מילר. מדובר בפצצת אטום תרבותית שעברה מתחת לרדאר. מופע הסטנדאפ המצליח ביותר בתולדות ישראל פשוט מפסיק להתקיים כפי שאנחנו מכירים אותו. כל בדיחה ששודרה בספיישל אתמול עברה דרך ארוכה, וכעת היא חלק מההיסטוריה של ההומור הישראלי, לטוב ולרע.
תאהבו אותו או תשנאו אותו (איזה דבר זה לשנוא מישהו בגלל שהוא לא מצחיק אתכם) - אבל אדיר מילר הצליח לזקק את הישראליות למופע סטנדאפ מהודק, שאחרי עשרות שנים הפך להיות לנכס צאן ברזל בתרבות הישראלית. איזה מזל שהוא מפסיק לעשות אותו. זה נשמע לכם סותר, אבל זה לא.
הלוואי שהמשמעות של השקופית הזאת, שהופיעה בחטף בתחילת ההופעה אתמול היא שמילר מתחיל לנסות חומרים חדשים, ובקרוב נראה אותו מעלה מופע חדש לגמרי, בו לצד האלתורים שהפכו לסימן ההיכר שלו, יהיו גם בדיחות חדשות לגמרי. וגם אם לא, ושוב הטלוויזיה המסחרית לא אמרה לנו את האמת בפריים טיים, אני לשם שינוי אבין. זה באמת קשה להיפרד. תשאלו את סיינפלד. ואיך שלא יהיה, מופע סטנדאפ בשעת השיא של הערוץ הכי פופולרי בישראל זו ברכה, במדינה בה יש כל כך מעט סיבות לצחוק.