השחיזו את חיקויי יעל הפסיכולוגית, הכינו העיניים לשעות של צילומי פירות וחוף ים, בשלו את הזעם הקולקטיבי כלפי דוש עונתי רנדומלי - "חתונמי" חזרה לעונה שישית. אחרי עונה שהסתמכה על החדשנות שבכלת אוברסייז, הכינו אותנו הפרומואים לתדהמה מסוג חדש - כלה "מבוגרת". כלומר, בפער לגיטימי לכל דבר ועניין בין גבר ואישה, רק שהפעם זו האישה שקצת יותר מבוגרת, ולא הגבר.
העונה גם התחדשנו במאץ' חדש ליעל, ד"ר גלעד הורוביץ, שלמד במשך חמש עונות שלמות איך לציין את המובן מאליו ופורק את כל הארטילריה בחמש הדקות הראשונות לתכנית. ואם כבר בפורקן מוקדם עסקינן, קיבלנו גם הצצה למיטב הקונפליקטים שנכונים לנו בהמשך, שחושף הלכה למעשה את החתנים והכלות. אוסף רגעים מרגשים לכאורה אך כל כך מוכרים שלרגע אפשר היה להתבלבל ולחשוב שהם לקוחים מהעונות הקודמות. על רקע זה, קולה של יעל הפסיכולוגית - שמשווה היכרות זוגית להתעברות ולידה, כדי לוודא שהתחלנו במינוס 50 מעלות סקס אפיל. הקולאז' הזה לא בדיוק עושה חשק להמשיך לצפות, אבל אל נשפוט מוקדם מדי. יהיה לנו די והותר זמן לשפוט אחר כך.
הפעם בצד הכלה מופיעות שתי נשים, תאומות זהות - שירן ועינב, 35 - מה שמתגלה במהרה כגימיק, כי אחת מהן פרשה במהלך תהליך המיונים. אם כן נשארנו עם עינב כפיר, שזנחה עתיד בראיית חשבון לשם הוראה ו-ויתרה על כסף לטובת המשמעות. לה מוגש רז איתן, 31, מוזיקאי ששר לענבי השכנים, ושניהם נפגשים על רקע שמות שמתאימים להוצאת ספרים ואישיות תואמת. "רז זה סוד, והגיע הזמן לקלף אותו", משוררת יעל, וממשיכה בפיוטיה צופני הרזים גם אל עינב: "את מגלה לנו סודות ורזים של התוך שלך". קריצה קריצה. אוי, יעל יעל, נאום סוף שנה שאיננו נגמר.
אם בעונות הקודמות נדמה היה ש"אהבה חדשה" היא האחות הפחות מוצלחת של "חתונמי", היום, לטעמי, המאזן השתנה. במובנים מסוימים, כיום "אהבה חדשה" עוקפת את "חתונמי" בסיבוב. נכון, היא הרבה פחות מלוטשת ומהודקת, אבל מספקת בדיוק את מנת האסקפיזם שאנחנו מצפים לה בצפיית טראש. בכירי קשת 12 ודאי היו מתפחלצים נוכח האמירה הזאת, אולי אפילו נוכח השוואתם לתוכנית של רשת 13, אבל זה בדיוק העניין. בזמן ש"אהבה חדשה" מודעת לז'אנר שלה ומחבקת אותו, "חתונמי" מתעקשת לקרוא לעצמה "דוקו ריאליטי". היא עפה על עצמה קצת כמו האחות שנולדה עשר דקות לפני התאומה שלה (ראיתם מה עשיתי פה? יעל הפסיכולוגית, מאחורייך), ולוקחת את עצמה ברצינות תהומית וחשיבות עצמית כזו של אחיות-גדולות, שברבות השנים נעשית מתישה ומטרחנת.
"חתונמי" מתעקשת לדבוק בתבניות שלה ויש לזה לא מעט חסרונות, אבל גם כמה יתרונות. לזכותה ייאמר שאשכרה יצאו ממנה זוגות (חלק שרדו יותר וחלק פחות - כמו בחיים, אבל יצאו), והדמויות בה מחויבות יותר לקונספט ולכן גם נכנסות עמוק יותר ללב. רק שהן עושות את זה כל כך לאט. האיטיות הזו נובעת לא רק מהעריכה אלא הפעם גם מהליהוק, של שני משודכים מתוקים בה במידה שהם סגורים בתוך עצמם וקשים לקילוף. ובכל זאת, אני נותנת להם צ'אנס.
קצת פורנו כלות והבכות בחסות ההורים, וקדימה לעמדות החיתון. רז על סף עילפון, אבל מזל שיש לו חברים לעת צרה: "מקווה שלא יתעלף. זה יהיה מביך". זהו הזמן המסורתי לחילופי מתנות בלתי שימושיות, והפעם: עינב מקבלת תיבת נגינה, רז - מצלמת פילם. תגידו, איפה מאחסנים את כל הזבל הזה? "חתונמי" עושים מתישהו מכירת חצר? המתנות האלה מספרות על המתמודדים משהו מכמיר לב. אני מתכוונת, מלבד חיבתם לשוק הפשפשים. שניהם, רז ועינב, מחזיקים בפנטזיות רומנטיות מתחילת המאה שעברה, ושניהם מרגישים שההזדמנות האחרונה להגשים כזו היא בריאליטי 2023. במובן מסוים זה נכון, כי אין ספק שהעורכים שם הולכים לחגוג על הסאונד של התיבה.
האירוע מתחיל במשקל שלושים טון על סבתא של רז, שנראית הלומה כאילו פתחה לראשונה טיקטוק ונפלה על סרטון מוקבאנג. "הכלה בת 35", מלחששת שומרת הרז של רז - ובזאת מסתיימת הדרמה שעליה נשען הפרק כולו. קצת מבוכה, צחקוקים, קשקושים שטופים באור נגוהות של רב אולטרה אלטרנטיבי בוגר קורס משחק, והנה, הגיענו לזמן הזה: החתן והכלה מתיישבים על ספת הכלולות כדי להתבשר על טיסה לסיישל. אני שמחה בשבילם, קל יותר לשתוק מול פלטת אננס. דווקא בגלל הגמלוניות המבויישת הזו שמשותפת לשניהם, נראה שהחיבור הזה טוב, גם אם עינב נראית קצת מהוססת יותר. אחרי הכל, רק להם יש את סימן ההיכר של ריקוד הרובוט, להם ולכל חנון מילניאלי בעולם.
אם כן, העונה השישית של "חתונמי" נפתחת בפרק ראשון מתוק ומנומנם, שלא עושה הרבה כדי לחדש, להסעיר או להפתיע. אין דמויות צבעוניות ומטורללות, אבל אולי כאלה שכן ייכנסו לנו ללב. הפורמט נשאר בדיוק כשהיה, אולי כי לא מחליפים סוס מנצח, גם אם הסוס הזה עייף וכבר מעל גיל 40 ומת לילדים. "חתונמי" היא לא "אהבה חדשה" ולא רוצה לתת לנו את הכל בבת אחת, אלא להזדחל לנו ללב שלב אחר שלב. עינב, לצורך העניין, כבר החלה לעשות את דרכה ללבי העבש, בסצנה שחשפה את המורכבות שלה אל מול אמה. היא אמנם מופנמת, אבל רואים עליה הכל, והשקיפות שלה רוטטת למרחוק. הקשר איתה כדמות-צופה הוא כזה שנצטרך בשבילו אורך רוח. לצד זה, נקווה שתשכיל ההפקה כבר בפרק הבא לאזן את השניים האלה עם קצת חומר קאמפי לנשמה. אחרי הכל להתרגש זה כיף, אבל בשביל דרמה איכותית נחזור ל"חומות של תקווה".